הירושה הגדולה
 | |
| שער המהדורה המקורית, עם איור מאת ליאון בנט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ז'ול ורן |
| איורים |
לאון בנט  |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
פייר-ז'ול הצל |
| תאריך הוצאה | 1879 |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | "המסעות המופלאים" |
| ספר קודם | "קפיטן בן חמש־עשרה" |
| הספר הבא | "תלאותיו של סיני בארץ סין" |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001312517, 002189384, 001312519, 001902877, 002502269, 001246525, 001312531, 002215174, 002149907, 002154711 |
  | |
הירושה הגדולה (בצרפתית: Les Cinq cents millions de la Bégum, "חמש מאות המיליונים של הביגום") הוא ספר מאת ז'ול ורן שנכתב בשנת 1879. בספר זה מספר יסודות שיכולים להיות מתוארים כאוטופיה ואחרים הנראים באופן מובהק כדיסטופיה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתרחשת לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה. רופא צרפתי בשם סרזן מקבל לפתע ידיעה שהוא היורש היחיד של הון בסכום האסטרונומי של חצי מיליארד פרנק. הפרשה מתפרסמת בעולם כולו, סרזן מקבל מחמאות מאנשים רבים, ומצידו מודיע כי הוא מתכוון להשתמש בכסף על מנת להקים עיר שתהיה דוגמה ומופת לעולם כולו.
מנגד, בא גרמני בשם שולצה, אשר טוען כי הוא קרוב משפחה של סרזן וכי הוא ראוי לקבל חלק מהירושה, אם לא את כולה. סרזן, שאינו מעוניין במאבקים, מוותר לשולצה ונותן לו מחצית מהירושה על מנת שיעשה בה ככל העולה על רוחו.
שנים מספר לאחר אירועים אלה קמות במערב ארצות הברית שתי ערים: האחת נקראת פרנסוויל, ואותה בונה סרזן לפי חזונו – עיר מטופחת, אשר כל תושביה מחויבים לעבוד לפרנסתם ולשמור על היגיינה אישית. לעומתו, מקים שולצה עיר בשם שטאלשטאדט – עיר הפלדה. זהו מבצר, הכלאה של מפעל ומחנה עבודה של בטון ופלדה, שבו מפעל בשם שטלשטט המייצר מוצרי פלדה ובעיקר נשק, שאיכותם הופכת לשם דבר בעולם כולו. תושבי העיר הגרמנית מתקיימים על דיאטה של נקניקיות, כרוב כבוש ובירה.
חברו של ד"ר סרזן, מרסל ברוקמן, בא לעבוד בשטלשטט תחת שם בדוי בתור מרגל. בזכות כישוריו כמהנדס ושרטט לוכד ברוקמן את עינו של שולצה ועד מהרה הופך לעוזרו האישי. בעזרת חנופה רבה הוא מגלה כי שולצה מייצר תותחים מתקדמים מאוד, המיוצרים בשיטות סודיות. יתר על כן, הוא מגלה כי שולצה בנה תותח ענקי שירייה בודדת שלו יכולה למחוק את פרנסוויל מעל פני האדמה וכי הוא פיתח פגזים מיוחדים ממולאים בפחמן חד־חמצני, אשר מתפשט בשטח המופגז והופך אותו לשטח לא־ראוי למחיה אדם. יש הטוענים כי בכך חזה ז'ול ורן את הופעתו של נשק להשמדה המונית.
בעקבות הגילוי, מתכנן שולצה להוציא את מרסל להורג, על־מנת שסודו לא יתגלה ברבים. מרסל מצליח לברוח משטלשטט ולהגיע לפרנסוויל כשעה וחצי לפני הזמן שבו שולצה מתכוון להשמיד את העיר.
למרות העובדה כי תושבי פרנסוויל מודעים לסכנה המרחפת מעליהם, נראה כאילו דבר אינו יכול למנוע את מחיקתה של עירם מעל למפה. אולם, מתברר כי שולצה טעה בחישוביו וירה את הפגז שלו בעוצמה רבה מדי – מה שהופך את הפגז ללוויין מלאכותי. למרות זאת, תושבי פרנסוויל ממשיכים להיערך למתקפה אפשרית נוספת של שולצה, בונים מבני הגנה ומתרגלים שימוש בנשק.
לאחר זמן מה נוצר הרושם כי שולצה נעלם, שכן הוא אינו עושה דבר, ומסיבה זו מפעל שטלשטט מוכרז פושט רגל, שכן החשבונות שנשלחים אליו אינם נפרעים. מרסל חודר שנית למפעל כדי לגלות מה התרחש עם חברו אוקטב, בנו של הדוקטור סרזן, ומגלה כי שולצה נפל קורבן לאחר מפגזי הפחמן שהוא עצמו המציא, שהתפוצץ באותו חדר בו היה שולצה, והקפיא אותו למוות.
לאחר מותו של שולצה מקבל סרזן, בתור קרובו היחיד, גם את הבעלות על שטלשטט וממשיך לקיים אותה במפעל לפלדה, אם כי עם סדר שונה בתכלית מהסדר של שולצה. מרסל מתחתן עם בתו של הדוקטור סרזן, והספר נגמר ב"הפי אנד" טיפוסי.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קריַת שטן; עברית: ברוך קרופניק, תל אביב: יזרעאל, 1945.
- הירושה הגדולה, או: חמש מאות מיליונים של הביגום: ספור לבני הנעורים'; תרגם ועִבד: ש. סקולסקי, תל אביב: עמיחי, תשכ"ג 1962.
- ירושת המיליונים; תֻּרגם על ידי ג. אשד, רמת גן: מסדה, 1963.
- הירושה הגדולה; עברית: בינה אופק, כפר מונש: עופרים, תשס"א.
