הירש לקרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של הירש לקרט

הירש לֶקֶרט (לעתים הֶרְש; בכתיב יידי: לעקערט; בכתיב רוסי: Гирш Лекерт; נולד ב-1880, י"ז בטבת ה'תר"ם?, בעיירה אנישוק (Onuškis), מחוז טורק (Trakai) – נתלה בשנת 1902, כ"ב בטבת ה'תרס"ב?, בוילנה) היה מהפכן יהודי באימפריה הרוסית, סנדלר, חבר "הבונד" בווילנה, שהוצא להורג על ידי השלטון הצארי והפך סמל למרד היהודי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירש לקרט היה חבר בתנועת "הבונד" בווילנה, שהתחזקה מאוד בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ברחוב היהודי בעיר, שמנתה אז שמונים אלף יהודים. השלטונות הצאריים הרוסיים היו מודעים היטב לעוצמת כוחה של תנועת "הבונד" ולהשפעתה המתחזקת בעיר וילנה גופה ובערים אחרות בצפון תחום המושב (באזור ליטא ובלארוס של היום). התפשטות הכוחות המהפכנים בעיר היוותה סכנה ממשית לשלטון הצאר ולשלטונה של רוסיה שם.

השלטון הרוסי מינה גנראל-גוברנאטור (שר פלך) חדש לגוברניית וילנהויקטור פון-ואל, נצר למשפחת ברונים גרמנים מהאזורים הבאלטיים של רוסיה; משפחות גרמניות אלה שירתו בנאמנות את המשטר המלוכני המדכא ברוסיה. פון-ואל הצטיין בשירותו, וקנה בדיכוי המרד הפולני של שנת 1863 מוניטין של קצין אכזרי שאינו יודע גבול.

אנשי הבונד המדוכאים מחליטים לנקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תיאורי בני התקופה היה פון-ואל עריץ ממש, אכזר וציניקן, סאדיסט ואנטישמי מובהק. הוא החליט לא רק לשבור את תנועת "הבונד", אלא גם להשפיל קשות את אנשיה. בהפגנת ענק של האחד במאי 1902 פרצו פרשיו הקוזקים של פון-ואל אל תוך המפגינים, והצליפו בשוטים לחים, ללא הבחנה ובאכזריות נוראה, על משתתפי ההפגנה. שמונה עשר איש, ממנהיגי ההפגנה, נעצרו בידי חייליו של פון-ואל, והוא החליט להשפילם בפומבי ולדכא את תנועת "הבונד" עד הסוף.

העצורים הופשטו עירומים, הונחו על ספסלי עץ והוצלפו בשוטים הלחים עד עילפון. ההשפלה הייתה כבדה, וארגון "הבונד" החליט לנקום בפון-ואל. חבורה של בונדאים צעירים מרדו בהנהגה הרשמית, שקראה שלא לנקוט בצעדי נקם אישיים, והחליטו לנקום בפון-ואל ללא שהות. הירש לקרט, סנדלר פשוט מווילנה, התנדב לחסל את פון-ואל. הוא הצטייד באקדח, וארב לגנראל-גוברנאטור ביציאתו מהצגת הקרקס; בצאתו ירה בו לקרט שתי יריות, ופון-ואל נפצע קשה.

הוצאתו להורג והפיכתו לסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירש לקרט נתפס על ידי המשטרה, עונה ונחקר, נשפט ונידון למוות בתלייה. הוא נתלה על עמוד תלייה פומבי בווילנה. מאותה שעה הפך הירש לקרט הצעיר לאגדה: דורות של יהודים צעירים בווילנה ובכל רחבי התפוצה היהודית המזרח-אירופית התחנכו על גבורתו; משוררים כמו אברהם ליסין כתבו עליו שירים; אחרים, כמו אורי צבי גרינברג, הזכירו אותו כסמל למרד יהודי ("אני שונא את שלום הנכנעים"); מחזאים כמו ה. לייוויק כתבו עליו מחזות ("הירש לקרט: פואמה דרמטית"), והוא הפך לסמל ליהודי המתמרד, שאינו משלים עם גורל ההשפלה המיועד לו. דמותו של הירש לקרט הקרינה אפילו עד לפרטיזנים היהודים ביערות ליטא ובלארוס במלחמת העולם השנייה בעת השואה.

מנחם בגין הושפע מפרשת לקרט כשקיבל את ההחלטה בליל ההלקאות לפעול בנחישות נגד הבריטים כדי שיפסיקו להפעיל עונש משפיל כזה על לוחמי אצ"ל[1]

בתל אביב נקרא על שמו רחוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם בגין:המרד, הוצאת "אחיאסף", עמ' 319, 1978