היתר מאה רבנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היתר מאה רבנים הוא אמצעי הלכתי ביהדות, המאפשר עקיפה של תקנות חכמים. בעבר, על פי ההלכה היהודית, כל תקנה שתוקנה על ידי חכמי ההלכה ונתקבלה בציבור, חייבה היתר של מאה רבנים משלוש מדינות לפחות, כדי להפר אותה זמנית.

כיום נעשה שימוש באמצעי זה בעיקר בנושא נשיאת אישה שנייה, התקנה שתוקנה על ידי רבי גרשום מאור הגולה מצרפת, במסגרת שורה של תקנות ("חרם דרבנו גרשום"). כיום, על פי החוק הישראלי, ניתן לשאת אישה שנייה לאחר היתר מאה רבנים שמגובה בהיתר מיוחד של הרבנים הראשיים לישראל. על פי הרבנות הראשית היתר כזה יינתן רק במקרים מיוחדים (כגון שגעון) ולאחר שמיעת ערעורה של האישה‏‏‏[1]. האמצעי מופעל גם במצבים של עגינות הגבר, כשאישה מסרבת לחיוב גט שפסק עליה בית הדין.

לדברי הרב אלי בן דהן שהיה מנהל בתי הדין הרבניים בישראל, מדובר בנוהל חריג שמתבצע בממוצע כ-11 פעמים בשנה‏‏‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תקנות לבתי דין לענייני אישות, הצעת למען בנות ישראל, אתר בתי הדין הרבניים‏
  2. ^ מעמד אישי, האגודה לזכויות האזרח‏