הכביש הפאן-אמריקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסלול הכביש הפאן-אמריקאי. בצד מוגדל אזור נתק דריאן

הכביש הפאן-אמריקאיספרדית: Carretera Panamericana, באנגלית: Pan-American Highway) הוא מערכת כבישים המשתרעת לאורך של 48,000 קילומטרים. פרט למקטע של יער גשם באורך 87 קילומטרים, המכונה "נתק דריין", שאינו סלול, זהו הכביש הרציף היחיד והארוך ביותר המחבר את שתי יבשות אמריקה, הצפונית והדרומית יחדיו. לפי ספר השיאים של גינס, זוהי הדרך הארוכה ביותר בעולם לנסיעת כלי רכב ממונעים.

עקב אורכו יוצא הדופן, הכביש עובר באזורים אקלימיים מגוונים ולעתים שונים מאוד באופיים. הכביש חוצה מדינות רבות בדרכו, כשכל מדינה אחראית על הסלילה והתחזוקה בחלק העובר בשטחה, ולכן אינו אחיד במאפייניו. בחלקים מסוימים של הכביש קשה לנוע במהלך מזג אוויר חורפי, ובאזורים מסוימים הנסיעה עלולה להיות מסוכנת.

מסלול הכביש הפאן-אמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכביש הפאן-אמריקאי עובר במדינות הבאות, לפי סדר מצפון לדרום:

הסתעפויות של הכביש מובילות גם לעבר המדינות: בוליביה, ברזיל, פרגוואי, אורוגוואי וונצואלה.

למרות שמסלולו עובר דרכן, קנדה וארצות הברית לא מקצות באופן רשמי דרכים לכביש הפאן-אמריקאי, ולכן רשמית הוא מתחיל בעיר המקסיקנית נואבו לארדו הגובלת במדינת טקסס מצדו השני של גבול ארצות הברית-מקסיקו ומשם ממשיך דרומה למקסיקו סיטי. המסלול ממשיך דרומה בכביש המהיר הפדרלי המקסיקאני מס' 190 עד לגוואטמלה. במרכז אמריקה המסלול עובר בכביש המהיר המרכז אמריקאי מס' 1 שמסתיים בעיירה יאביסה, פנמה, הגובלת בנתק דריין, ששם כאמור מסתיים הכביש.

מצדו השני של נתק דריין מתחיל הכביש בצפון-מערב קולומביה ומשם ממשיך דרומה, קרב לעיר הבירה בוגוטה, אך מסתעף וממשיך עד לאקוודור. לאורך כל אקוודור הדרך עוברת בכביש המהיר מס' 35 של אקוודור, ומשם לאורך כל פרו בכביש המהיר מס' 1 של פרו ועד לצ'ילה.

נתק דריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתק דריין (Tapón del Darién או Darién gap) הוא הקטע המשמעותי ביותר בכביש שאינו סלול. הנתק הינו רצועה של יער גשם טרופי באורך 87 קילומטרים, המשתרע משני צדי הגבול בין פנמה לקולומביה, ברובו בצד הפנמי. את המרווח חוצים חובבי ספורט אתגרי בכלי רכב שונים, כאופניים, אופנוע וטרקטורון, כשהם מתמודדים עם חול טובעני, ביצות, חרקים וצמחייה עבותה, אך אין דרך סלולה המאפשרת מעבר במכונית סטנדרטית. האזור מסוכן מבחינה ביטחונית עקב פעילות של לוחמי גרילה קולומביאנים ועקב פשיעה אלימה.

במשך שנים נעשו ניסיונות להשלים את המקטע, אך לשווא. בשנת 1971 הוחל בתכנון הכביש במקום, במימון של ארצות הברית, אך העבודות הופסקו בשנת 1974, עקב לחץ של קבוצות לשמירה על הסביבה. ניסיון נוסף נעשה בשנת 1992, אך סוכל בעקבות פרסום של סוכנות האומות המאוחדות אודות הנזק שייגרם לסביבה בעקבות הסלילה. התנגדויות להשלמת הכביש בנתק דריין הן מגוונות. טענה אחת היא כי הכביש עלול לפגוע ביער הגשם שבמקום. טענה אחרת מביעה חשש שסלילת הכביש תאפשר מעבר של מחלות טרופיות ומחלת הפה והטלפיים מדרום אמריקה לצפונה. עוד נטען כי הכביש עלול לפגוע בסביבת החיים של הילידים האינדיאנים שבמקום. בנוסף, נשמע גם נימוק ביטחוני, כי הכביש עלול לשמש למעבר של ארגוני גרילה וארגוני סחר בסמים, הפועלים בקולומביה, אל תוך פנמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]