הכותל הדרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°46′31″N 35°14′06″E / 31.77528°N 35.23500°E / 31.77528; 35.23500

מימין הכותל הדרומי, משמאל הכותל המערבי וקשת רובינזון. לרגלי החומה הגן הארכאולוגי.

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). למרות שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

הכותל הדרומי באגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכותל הדרומי, שערי חולדה והסטיו המלכותי בדגם ירושלים של סוף ימי בית שני, מוזיאון ישראל

מספר הרב ד"ר ש.ז כהנא:

"חלק היחידי מחומת בית המקדש שנשאר עד ימינו הוא הכותל המערבי. מדוע זכה דווקא הכותל להישאר עומד על עומדו? על המדרש האומר כי "אין שכינה זזה מכותל מערבי" מסופר, כי כאשר נתבקש העם לבנות את חומות בית המקדש בחרו העשירים לבנות את הכותל המזרחי, ושכרו פועלים שיעשו זאת; בני האצולה העדיפו את הכותל הדרומי, ושלחו את עבדיהם לעשות את העבודה; השליטים לקחו לעצמם את הכותל הצפוני, ופקדו על אלו הנתונים למרותם לבנותו; ואולם את הכותל המערבי בנו המוני העם במו ידיהם. ואכן, הכתלים הדרומי, המזרחי והצפוני נהרסו, ורק הכותל המערבי, מעשה ידיו ופרי מסירותו של העם, עדיין עומד על עומדו."

שערי חולדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שערי חולדה

שערי חולדה הם שני שערי כניסה בכותל הדרומי של הר הבית. השער המערבי כפול והמזרחי משולש. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה. עם זאת, לאחרונה העלה חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן פקפוקים בעניין ולדעתו השערים היו עיליים. הוא מסיק זאת בעקבות החפירות שערכו הערבים בהר, שעולה מהן כי השטח הדרומי לא היה מכוסה בעפר בזמן הורדוס.

מדרגות חולדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרגות חולדה

לרוחב הכותל הדרומי מצויות מדרגות ענק, המתוארכות לימי בית שני, ומזוהות כ'מדרגות חולדה'. כשם השערים אליהם הובילו המדרגות. את המדרגות חשף בנימין מזר, וחלקן שוחזרו כדי לאפשר הליכה בטוחה עליהן. "קצב" המדרגות אינו אחיד, אלא הוא עשוי מדרגה אחת רחבה ומדרגה אחת צרה לסירוגין.

בשנות השבעים של המאה ה-20 עמד האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שהניח את כף רגלו על פני הירח, וסיפר כי כאשר רגליו דורכות על המדרגות עליהן עמד ישו (ישוע) הנוצרי בדרכו לבית המקדש הוא אחוז התרגשות עזה יותר מאשר זו שהרגיש כאשר דרך על אדמת הירח.

אורוות שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אורוות שלמה

מאחורי השער המשולש, בתוך הר הבית נמצא מתחם מהתקופה הצלבנית שהפך למסגד וידוע בשם אורוות שלמה החפירות שערך הוואקף במתחם יצרו חשש כי שרידים ארכאולוגיים חשובים מושמדים. כן הועלה חשש להתמוטטות חלק מהכותל המערבי. אורוות שלמה הפכו שם דבר עם פרסום הספר "צופן דה וינצ'י". על פי הספר - המבוסס על סיפורים ואגדות ידועות - מצאו הטמפלרים את אוצרות שלמה המלך.

הארמונות המוסלמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין מזר חשף בחפירותיו ארבעה ארמונות ענק, שתוארכו ויוחסו לח'ליפה וליד הראשון משושלת בית אומיה (705-715 לספירה). הארמונות, המכסים למעשה אל כל שטח הגן הארכאולוגי (כולל רחבת התפילה בכותל המערבי), נבנו כל אחד מהם סביב חצר פנימית קְטוּרָה (לא מקורה), והיוו יחד קריית שלטון.

במאה ה-16 ניצלו העות'מאנים את תוואי הקיר החיצוני של 'ארמון 2', ו"הרכיבו" עליו את חומת העיר. בשל כך החומה העות'מאנית מגיעה רק עד פינת הארמון, ואז פונה בזווית של 90 מעלות צפונה ומתחברת להר הבית באופן שרירותי כמעט, באמצע הכותל הדרומי. כדי לאפשר מעבר אל המשכו של הגן הארכאולוגי מחוץ לחומת העיר העתיקה העות'מאנית, פרצו החופרים שער מלאכותי בחומה, במקום שבו ניצב בעבר שער 'ארמון 2'.

מרכז דוידסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרכז דוידסון
דגם של בליסטרה רומאית. מוצב בעיר העתיקה במרכז דוידסון ליד הכותל הדרומי

בקצהו הדרום-מערבי של הגן הארכאולוגי, בתוך שרידי קומת המרתף של 'ארמון 2' האומיי, הוקם בשנת 2001 מוזיאון ארכאולוגי. המוזיאון נקרא על שם נדבן יהודי-אמריקני שמימן את הקמתו, ומוצגים בו ממצאים בני תקופות שונות שנתגלו ברחבי הגן הארכאולוגי ובסביבתו. תצוגת הממצאים היא בסדר כרונולוגי, החל מימי בית שני, ועד סוף התקופה המוסלמית הראשונה.

אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכם שער הפרחים שער האריות שער הרחמים שער האשפות שער ציון שער יפו השער החדש הרובע היהודי הרובע המוסלמי הרובע הארמני הרובע הנוצרי הר הבית הרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
אודות התמונה
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רייך רוני וביליג יעקב, "חפירות ליד הר הבית ו"קשת רובינסון" בשנים 1996-1994", קדמוניות 117
  • גבע הלל, "חידושים במחקר ירושלים בשנות ה- 90", קדמוניות 122
  • מזר אילת, "העפל בירושלים בתקופת בית ראשון", עידן 15