הכי טוב שיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכי טוב שיש
As good as it gets
בימוי ג'יימס ל. ברוקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי לורה זיסקין
תסריט מארק אנדרוס, ג'יימס ל. ברוקס עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ריצ'רד מרקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ק ניקולסון
הלן האנט
גרג קיניר
קובה גודינג ג'וניור
מוזיקה הנס צימר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון בילי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Gracie Films, סרטי טריסטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Sony Pictures
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 בדצמבר 1997
משך הקרנה 133 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית, סרט קומדיה, סרט רומנטי, דרמה קומית, סרט להט"בי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 50,000,00‏$
הכנסות 314,178,011‏$[1]
הכנסות באתר מוג'ו asgoodasitgets
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכי טוב שישאנגלית: As good as it gets) הוא סרט קומדיה רומנטית מצליח זוכה שני פרסי אוסקר משנת 1997 בבימויו של ג'יימס ברוקס ובכיכובם של ג'ק ניקולסון, הלן האנט וגרג קיניר.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלווין יודול (ג'ק ניקולסון) - סופר מצליח שכתב שישים רומנים וסובל מנוירוזה, מהתמכרות לעבודה ומהפרעה טורדנית-כפייתית. במהלך הסרט הוא נקשר אל המלצרית (קרול) שמגישה לו במסעדה שבה הוא אוכל במשך כל יום כבר שנים. הוא מתחיל לפתח כלפיה רגשות ואף מזמין לבנה החולה רופא פרטי. במהלך הסרט הוא עובר שינוי מהותי ביחסו אל סובביו, ואף משתכנע לקחת תרופות שמקלות מאוד את ההפרעה הכפייתית הטורדנית שלו בזכות הקשר עם קרול.
  • קרול קונלי (הלן האנט) - מלצרית המגישה למלווין כל יום במשך שנים. היא נאלצת לסבול את יחסו העוין כלפיה וכלפי הסובבים אותו. קרול היא אם חד-הורית לילד בן 9, אשר עקב רגישות מערכת הנשימה שלו לעיתים לא מגיעה לעבודה. קרול מפחדת ממלווין ברוב הסרט, אך לקראת הסוף מחבבת אותו.
  • סיימון בישופ (גרג קיניר) סיימון הוא צייר הומוסקסואל הגר בשכנות למלווין, ובן זוגו של פרנק. לסיימון כלב קטן בשם ורדל, אשר מייצג חלק ממערכת היחסים בין סיימון למלווין. במהלך הסרט סיימון מותקף על ידי חברים של אחד הדוגמנים אותם הם מצייר כאומן. הוא רגיש מאוד עקב חוויות קשות שהיו לו עם הוריו בגיל ההתבגרות.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנק סאקס (קובה גודינג ג'וניור) - הוא הסוכן של סיימון. הוא בחור קשוח, אך אוהב את סיימון מאוד.
  • אמא של קרול (שירלי נייט) - שמה לא ידוע במהלך הסרט, אך היא הדמות התומכת בקרול במהלך הסרט ומנסה להראות לה צדדים הגיוניים בכל דבר.
  • ד"ר מרטין בטס (הרולד ראיימס) - הרופא שמלווין שולח לקרול על מנת שיטפל טוב יותר בבנה.
  • ספנסר קונלי (ג'סי ג'יימס) - בנה של קרול. לספנסר קצרת ודלקות אחרות בגרון ובאוזניים. הוא הסיבה שהיא לא מגיעה לעבודה לפעמים.
  • וינסנט לופיאנו (סקיט אולריך) - הדוגמן של סיימון. גם הוא הומוסקסואל. הוא וחבריו שודדים ומכים את סיימון.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בכך שמלווין משליך את כלבו של סיימון אל תוך תעלת האשפה. סיימון, שמודאג מאוד היות שלא מוצא את כלבו, מחליט לשאול את מלווין האם הוא עשה משהו לכלב, מלווין, שעובד בביתו, מתרגז על סיימון ועונה לו בגסות רוח. סוכנו של סיימון מתרגז על כך ומאיים על מלווין שהוא חייב למצוא דרך כלשהי לפצות אותו. כאשר סיימון נשדד ומותקף בביתו, סוכנו משאיר את הכלב אצל מלווין כדי שיטפל בו בזמן שסיימון מאושפז. עם הזמן נרקמת מערכת יחסים בין הכלב למלווין, ומלווין מוצא ידיד מנחם בכלב.

מלווין מצטייר כאיש נרגן הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. מזה שנים נוהג לבקר באותה המסעדה, יושב באותו השולחן, מקבל שירות מאותה המלצרית ואת האוכל המוגש לו אוכל בעזרת סכו"ם מפלסטיק אותו הביא מהבית. למרות היחס החברותי שלה כלפיו, הוא מתייחס בזלזול אליה, אל שאר המלצריות, אל מנהל המקום ואל יושבי המסעדה.

לאחר שסיימון חוזר מהאשפוז, הוא מגלה שהכלב נקשר אל מלווין ואף דוחה את סיימון. יחד עם זאת, הוא מגלה שתוך זמן קצר הוא יפונה מדירתו וכל כספו אזל עקב הטיפולים הרפואיים. סיימון מחליט לנסוע לבולטימור ולבקש כסף מהוריו, איתם לא היה בקשר מאז שעזב למכללה, עקב ריב גדול עם אביו. כיוון שסוכנו של סיימון לא יכול להסיע אותו, הוא מבקש ממלווין, שלמעשה כבר פיצה אותו בכך שטיפל בכלב, להסיע אותו לבולטימור. מלווין מעט מפחד ומבקש מקרול שתיסע איתו. במהלך הנסיעה מתפתח קשר של חברות בין סיימון לקרול, ומלווין נדחק החוצה. השניים אף בילו לילה יחד, שברובו סיימון צייר את קרול בעירום.

בסוף הסרט חלה תפנית, כאשר סיימון מבין שמלווין אוהב את קרול, ודוחק בו לנסוע אליה ולהגיד לה את זה.

במהלך הסרט מלווין משתכנע לקחת תרופות שמקלות מאוד את ההפרעה הטורדנית-כפייתית שלו. שיפור ניכר בכישוריו החברתיים בזכות כלבו של סיימון, בו טיפל כחודש, ומערכת היחסים הרומנטיים-למחצה אשר מפתח עם קרול.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסקר:

פרס גלובוס הזהב:

  • הסרט הטוב ביותר
  • השחקן הטוב ביותר - ג'ק ניקולסון
  • השחקנית הטובה ביותר - הלן האנט

פרסי הקומדיה האמריקניים:

  • השחקן הראשי המצחיק ביותר - ג'ק ניקולסון
  • השחקנית הראשית המצחיקה ביותר - הלן האנט

16 זכיות נוספות בטקסים משניים. הזכיות היו עבור המוזיקה (הנס צימר), עבור השחקן הטוב ביותר ועבור השחקנית הטובה ביותר.

מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסקר:

גלובוס הזהב:

  • שחקן המשנה הטוב ביותר - גרג קיניר
  • הבמאי הטוב ביותר - ג'יימס ברוקס
  • התסריט המקורי הטוב ביותר - ג'יימס ברוקס ומארק אנדרוס

18 מועמדויות נוספות בטקסים משניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני הכנסות הכי טוב שיש, מתוך האתר Box Office Mojo