הכשרת בשר
הכשרת בשר היא פעולה שעל פי ההלכה יש לבצע בבשר שנשחט כדי להכשירו וכדי להימנע מאכילת דם האסורה על פי היהדות.
הכשרת הבשר ראשיתה בניקור הבשר והמשכה יכולה להתבצע בשני אופנים: מליחה וצלייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ניקור
השלב הראשון בהכשרה הוא הוצאת החלב וגיד הנשה והשומן שסביבו על פי הציוויים המקראיים "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה",[1] ו"כל חלב שור וכשב לא תאכלו".[2] אומנם הציווי המקראי לא אוסר את אכילת שומנו של גיד הנשה, אבל בתלמוד כתוב שמשום שישראל קדושים הם נהגו בו איסור [3]. הוצאת החלב והגיד דורשים ידע, והאנשים המוסמכים לכך נקראים 'מנקרים'. להשלמת הכשרת הבשר יש להוציא גם את הדם, על ידי מליחה או צלייה.
[עריכה] מליחה
אחרי השחיטה והניקור ממליחים את הבשר כדי להוציא ממנו את הדם ולהכשירו לבישול ואכילה. איסור אכילת דם אינו אלא בדם שפרש (נזל) ממקומו. בשעת הבישול הדם פורש (נוזל) ממקום למקום ונאסר, לכן יש להוציאו לפני הבישול. מלח הוא סופח נוזלים ולכן נהוג להשתמש בו כדי לספוח את הדם. בשר ששהה שלושה ימים בלי מליחה, לא ניתן להמליחו כיוון שהדם התייבש כבר.
כאשר צולים בשר, על פי ההלכה אין צורך להמליחו שכן האש מאדה את הדם. בכבד אין דרך להוציא את הדם שבו על ידי מליחה ולכן כשר לאכילה רק אם בושל בצלייה.
[עריכה] צלייה
צלייה היא אופן ההכשרה היחיד המותר לצורך אכילת איברים רוויים בדם כגון כבד או בשר שלא הומלח שלושה ימים משחיטתו.
מלכתחילה אין צורך להמליח בשר שצולים אך לפי מנהג כמה עדות[4] ממליחים מעט גם בשר שצולים כדי לסייע לדם לצאת.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, לב, לב.
- ^ ספר ויקרא, ז, כג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צא, עמוד א.
- ^ כבד- מליחתו בזמן הצליה, במדור "שאל את הרב", באתר כיפה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר |
אבר מן החי, טרפה, גיד הנשה, בעלי חיים טמאים, זרוע,לחיים וקיבה, חֵלֶב, שחיטה, הכשרת בשר, בשר שנתעלם מן העין |
|
| מצוות התלויות בארץ |
טבל, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה, איסור חדש, איסור ערלה, נטע רבעי, כלאי הכרם, שמיטה |
|
| מאכלי נוכרים | ||
| איסורים נוספים | ||
| דינים כלליים | ||
| כשרות בעת החדשה | ||
