הלגיון הערבי החופשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילי הלגיון הערבי החופשי
חייל הלגיון הערבי החופשי

הלגיון הערבי החופשיגרמנית: Legion Freies Arabien, בערבית: جيش بلاد العرب الحرة) הייתה יחידה ערבית שפעלה במסגרת הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה.

הלגיון הוקם כתוצאה מהשתדלות של המנהיגים הערבים שגלו באירופה, רשיד עלי אל-כילאני ואמין אל-חוסייני, אשר הציעו להקים יחידה ערבית אתנית בדצמבר 1941. הצעתם נתקבלה כעבור כשנה והוחל בהקמת היחידה.

היחידה נבנתה על בסיסה של היחידה הקטנה בפיקודו של הגנרל הגרמני הלמוט פלמי בשם "זונדרשטאב פ'", יחידה זאת הוקמה כדי לסייע למרד הפרו נאצי בעיראק אולם בפועל המרד דוכא על ידי הבריטים לפני שהיחידה יכלה לפעול. היחידה ישבה תחילה בסוריה וכללה כמה עשרות פליטים ערבים מעיראק וכן ערבים מסוריה. לאחר כיבוש סוריה על ידי בריטניה וכוחות צרפת החופשית היחידה עברה לשבת בכף סוניון שביוון הכבושה על ידי מדינות הציר.

לאחר ההחלטה על הקמת הלגיון גויסו אליו גולים ערבים באירופה ושבויי מלחמה ערבים שהיו בידי מדינות הציר, כך שבסופו של דבר הלגיון מנה כמה מאות חיילים ערבים. כוונתם של הגרמנים הייתה להשתמש בלגיון לאחר שיכבשו את הקווקז, לפי התוכנית הגרמנית המנהיגים הערבים יובאו לטביליסי ושם יכריזו על הקמת ממשלה עיראקית גולה שיחד עם הלגיון תסייע לכוחות הגרמנים לחדור ולכבוש את עיראק.

אולם התפתחות המאורעות הייתה בניגוד לציפיות הגרמנים, הם לא הצליחו לכבוש את הקווקז ולכן הרעיון של הקמת ממשלה עיראקית גולה והתקדמות, בעזרת הלגיון, לכיבוש עיראק ירד מן הפרק. במבצע לפיד הנחיתו בעלות הברית את כוחותיהם בצפון אפריקה והיה ברור שצרפת של וישי לא תוכל או תרצה להתנגד להם לכן הכוחות הגרמנים-איטלקים כבשו את תוניסיה (שבאופן רשמי עדיין הייתה בשליטת צרפת הוישאית), כוחות הלגיון הועברו לתוניסיה שם התווסף להם כוח אדם של כמה מאות לוחמים שגויסו מן האוכלוסייה הערבית המקומית.

הלגיון לקח חלק משני בקרבות בין כוחות מדינות הציר לבעלות הברית. המורל של חיילי הלגיון היה נמוך ונראה שהגרמנים לא היו שבעי רצון מתפקודם. לאחר נפילתו בקרב של מפקד הלגיון, אוברסט מאייר-ריקס, הגרמנים החליטו להוציא את הלגיון מן החזית. לאחר מכן הלגיון הוצב ביוון ובשלהי המלחמה נלחם בחזית המערבית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ל. הירשוביץ, הרייך השלישי והמזרח הערבי, מרחביה: ספרית פועלים, 1965

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]