הלגיון השישי פראטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובת בנייה של הלגיון השישי פארטה מאמת המים הגבוהה בקיסריה. הכתובת נמצאה 20 מטר מהכניסה לבית חנניה, ומתוארכת לתקופת הקיסר אדריאנוס (שנת 130 לספירה), כיום הכתובת נמצאת במוזיאון רוקפלר
כתובת של הלגיון השישי פראטה שנמצאה בבית גוברין, מוזיאון הכט חיפה

הלגיון השישי פראטהלטינית: Legio VI Ferrata) היה לגיון רומאי שהתקיים למן שלהי הרפובליקה עד המאה השלישית. הלגיון ישב בארץ ישראל מאז תחילת המאה השנייה ועד למאה השלישית לספירה, המחנה הראשי שלו היה בלגיו (ליד צומת מגידו), מחנות נוספים היו פרוסים ברחבי פרובינקית יהודה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלגיון הוקם, ככל הנראה, בשנת 52 לפנה"ס על ידי יוליוס קיסר[1] שגייס חיילים חדשים מגאליה קיסאלפינה לצורך מלחמת גאליה ובמיוחד להתמודדות עם המרד הגאלי בהנהגת ורקינגטוריקס. הלגיון נלחם לראשונה בקרב אלסיה. הלגיון גם נלחם בשבט הקרנוטים בעמק הלואר, בשנת 51 לפנה"ס.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס בשנת 49 לפנה"ס, נשאר הלגיון נאמן לקיסר, ונלחם לצידו תחילה בהיספניה בקרב אילרדה בשנת 49 לפנה"ס, ולאחר מכן ביוון, שם התרכזו פומפיוס ותומכיו. הלגיון השתתף בקרב דירכיום ובקרב פארסאלוס. לאחר מיגורו של פומפיוס התלווה הלגיון אל קיסר במסעו למצרים והיה חלק מחיל המצב הרומאי באלכסנדריה. בהגיעו לאלכסנדריה לאחר שנות לחימה רבות, כלל 1,000 חיילים בלבד. הלגיון השתתף בקרבות נגד תומכיו של המלך התלמאי תלמי השלושה עשר, שהיה מסוכסך עם אחותו קלאופטרה השביעית שבה תמכו הרומאים.‏[2]

לאחר הניצחון במצרים הלגיון נלחם בפונטוס והשתתף בהבסתו המהירה של המלך פרנקס השני בקרב זלה. כתוצאה מההשתתפות האינטנסיבית של הלגיון במלחמת האזרחים הוא ספג אבדות כבדות וקיסר שלח אותו חזרה לאיטליה להתאוששות, אולם בקרב מונדה הלגיון חזר לשדה הקרב ונלחם למען קיסר כנגד שרידי הכוחות הפומפניינים.

אחרי רציחתו של קיסר באידו של מארס 44 לפנה"ס הלגיון נשאר בפיקודו של מרקוס איימיליוס לפידוס ששנה לאחר מכן מסר את הפיקוד למרקוס אנטוניוס. הלגיון לקח חלק בקרב פיליפי, שבו הובס הצבא הרפובליקאי של מרקוס יוניוס ברוטוס וגאיוס קסיוס לונגינוס, כחלק מצבא הטריאומווירט תחת פיקודו של אנטוניוס.

כשבשנת 40 לפנה"ס האימפריה הפרתית פלשה למזרח הרומאי. הלגיון היה חלק מחיל המשלוח שנשלח להילחם בה תחת פיקודו של פובליוס ונטידיוס בסוס, בשנת 37 לפנה"ס אנטוניוס שלח את הלגיון כחלק מחיל משלוח רומאי שנועד לסייע להורדוס בכיבוש ממלכת יהודה מידיו של מתתיהו אנטיגונוס השני. שנה לאחר מכן הלגיון השתתף בפלישה הכושלת של אנטוניוס לאימפריה הפרתית ונחלץ בעור שיניו מהשמדה כאשר נסוג דרך ארמניה.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בין אנטוניוס לאוגוסטוס בשנת 31 לפנה"ס הלגיון ליווה את אנטוניוס ליוון יחד עם יתר הצבא שהיה תחת פיקודו במזרח, אולם קרב יבשתי בין הצדדים לא התרחש ואנטוניוס הובס בקרב הימי באקטיום. לאחר מכן הלגיון העביר את תמיכתו, יחד עם שאר צבאו של אנטוניוס, לאוקטביאנוס. לאחר מלחמת האזרחים, כאשר אוקטביאנוס, שעכשיו נקרא אוגוסטוס, ביסס את שלטונו הוא הציב את הלגיון בסוריה יחד עם הלגיון השלישי גליקה, העשירי פרטנסיס והלגיון השנים עשר פולמינטה, תפקידם העיקרי היה לשמש חיל מצב כנגד האיום הפרתי.

הלגיון השתתף במלחמתו של גנאיוס דומיטיוס קורבאלו כנגד האימפריה הפרתית בשנת 58. הלגיון, יחד עם הלגיון השלישי והעשירי, פלש לארמניה והצליח לכבוש את ארטקסטה (כיום ירוואן שבארמניה) וטיגרנוקרטה (כיום טיגרנקרת שבארמניה) ולהושיב על כס המלוכה את טיגרנס השישי שהיה בעל מדיניות פרו-רומאית. הלגיון נשאר בארמניה עד שנת 63 לערך ולאחר מכן חזר לבסיסו שבסוריה.

עם פרוץ המרד הגדול ביהודה בשנת 66, וקסיליה של הלגיון יחד עם וקסיליה של העשירי והלגיון השנים עשר פולמינטה שהיווה את עיקר הכוח, בפיקודו של גטיוס גאלוס, ניסו להביס את המורדים היהודים אולם הוכו שוק על ירך בבית חורון.‏[3] בשנת ארבעת הקיסרים הלגיון היה הכוח העיקרי תחת פיקודו של ק. ליקיניוס מיקנוס שנשלח לאיטליה על ידי אספסיינוס כדי לערוך מצור על רומא. הלגיון תמך באספסיאנוס אולם לא לקח חלק בקרבות כנגד יריביו.‏[4]

הלגיון עבר להיות מוצב בקומגנה כשזו סופחה לאימפריה בשנת 72 והפכה להיות חלק מהפרובינקיה סוריה.‏[5] בזמן שלטונו של טריאנוס יחידה מהלגיון לקחה חלק במלחמה הדאקית השנייה.‏[6] הלגיון השישי 'פארטה' השתתף במלואו במלחמות הפרתיות, כפי שעולה מכתובת הקדשה למפקד הלגיון שקיבל אות הצטיינות על חלקו במלחמה,‏[7] השתתפותו גם עולה מכתובת הוקרה לטריבון הצבאי של הלגיון, T. Pontius Sabinus, שקיבל אות הצטיינות על חלקו במלחמות הפרתיות.‏[8] קנטוריון בלגיון ששמו לא נשמר, קיבל עיטור צבאי על חלקו במלחמה הפרתית.‏[9] הלגיון השישי הגיע לערביה לאחר המלחמות הפרתיות, כפי שעולה מכתובת הקדשה מבוסטרה של חיילי הלגיון השישי שחזרו משהות באלכסנדריה (כנראה לעזור בדיכוי המרד שם) למושל הפרובינקיה, הכתובת הוצבה בסמכות הטריבון בפעם השלישית של אדריאנוס ולכן היא הוצבה בין 10/12/118 ל-9/12/119.‏[10]

הלגיון השישי בפרובינקית יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת של הלגיון השישי פראטה שנמצאה באמת המים בקיסריה ומתוארכת לתקופת הקיסריה אדריאנוס (שנת 130 לספירה)

הלגיון הפך להיות הלגיון השני בפרובינקית יהודה, בנוסף ללגיון העשירי פרנטסיס, לכל המאוחר בשנת 127. אולם סביר יותר להניח שהוא עבר ליהודה בשנת 123.‏[11] מקום מושבו של הלגיון ביהודה היה בלגיו, באתר המשוער גבעת אל-מאנך ליד צומת מגידו.‏[12] מחנה נוסף נמצא בתל שלם, כ-30 ק"מ דרומית-מזרחית ללגיו, כ-8 ק"מ דרומית לבית שאן. מתארו מלבני ומידותיו על פי הנתונים הראשוניים, הינם כ- 150*210 – כ-32 דונם בקירוב.‏[13] בשטח המחנה נמצאו כתובת לא מתוארכת של הלגיון השישי 'פארטה',‏[14] פסל ברונזה של אדריאנוס קיסר,‏[15] וכן כתובת מונומנטלית בלטינית שהיא חלק משער ניצחון ברוחב 14 מטר. הכתובת הוקדשה לאדריאנוס קיסר על ידי הקיסר, והיא נמצאה בשימוש משני כ-1.5 ק"מ צפונית לתל שלם.‏[16] כתובות נוספות של יחידות של הלגיון מוכרות משומרון,‏[17] כתובת נוספת, נאמר שהיא הגיעה מבית גוברין,‏[18] וכן, כתובת נוספת מגדור, מהפראיה (היום א-סאלט).‏[19] שתי כתובות נוספות שנמצאו באמת המים של קיסריה,‏[20] כתובת נוספת לא מתוארכת של פומפיוס קטוליוס, קנטוריון של הלגיון השישי 'פארטה' נמצאה בטבריה.‏[21]

בתור הלגיון השני בפרוביניקה הלגיון השתתף בדיכוי מרד בר כוכבא בשנים 132-136. כתובת מקוטעת מקולסיום (CLusium) שבאיטליה, המתארת קריירה צבאית של קנטוריון ששמו אינו ידוע, נאמר ששירת בלגיון השישי פארטה, ובמסרגרת משרה זו זכה לעיטורים מידי אדריאנוס. למרות שמן הכתובת לא ברור באיזה הזדמנות הוענקו לו העיטורים, היו חוקרים שניסו לשייך זאת לימי המרד השני.‏[22] הלגיון שהה זמן קצר באפריקה בזמן הקיסר אנטונינוס פיוס,‏[23] והשתתף במלחמה של לוקיוס ורוס כנגד הפרתים בשנים 162-165 במסופוטמיה. כשפסקניוס ניגר התמרד בשנת 193, בתמיכת הלגיון העשירי, כנגד הקיסר ספטימיוס סוורוס, נשאר הלגיון השישי נאמן לסוורוס והצליח להביס את כוחותיו של פסקניוס ניגר. על כך הוענק לו התואר Fidelis Constans (הנאמנים תמיד) על ידי הקיסר.‏[24] במהלך המאה השלישית עבר הלגיון למחנה באודרו בערביה, כפי שעולה מעדויות ארכאולוגיות ואפיגרפיות.‏[25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טפר, יותם, 'כביש רומי ב"מעבר עירון" - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו', מחקרים בארץ ישראל (תשס"ד) 47-82, 2004
  • טפר י', 'סקר מרחב לגיו‬',‫ חדשות ארכאולוגיות 115, 2003, עמ' 35-37.
  • יותם טפר, 'מחנה הלגיון הרומי בלגיו', ארכאולוגיה של שדה הקרב בתקופות הרומית והביזאנטית, (27/3/2008).
  • ג. פרסטר, ב. ארובס וד. מבורך, 'פסל הברונזה של הקיסר, שער הדריאנוס ומחנה הלגיון - חוזרים לתל שלם', ארכאולוגיה של שדה הקרב בתקופות הרומית והביזאנטית, (27/3/2008).
  • M. Cotton, ‘The Legio VI Ferrata’, in Les legions de Rome sous le Haut-Empire. Actes du Congres de Lyon (17-20 septembre 1998), Paris 2000
  • Tepper Y. 2002. Lajjun-Legio in Israel: Results of a Survey in and Around the Military Camp Area. In: Freeman, P., Bennett, J., Fiema Z.T. and Hoffmann B. eds. Proceedings of the XVIIIth International Congress of Roman Frontier Studies (BAR International Series 1084). Oxford: 231–242.
  • Werner Eck, Yotam Tepper, 'A dedication to Silvanus near the Camp of the Legio VI Ferrata near Lajjun', SCI 20 (2001), pp. 85-88.
  • N. Zori, An Inscraption of the Legion VI Ferrata from Northern Jordan Valley, Israel Exploration Journal 21 (1971), pp 53-54

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלגיון השישי פראטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lawrence Keppie, The Making of the Roman Army p 64, 1998 Routledge
  2. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010 p. 346
  3. ^ יוספוס פלביוס, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק יט', ז ; ראו גם: G. D. Tully, The STPATAPXHS of Legio VI Ferrata, ZPE 120, 1998, pp. 226–232
  4. ^ Tac. Hist. 2.83.1; 3.46.2
  5. ^ יוספוס, מלחמות היהודים, ספר ז, פרק ז, א
  6. ^ AE 1983, 25 = IDR III, 3.720
  7. ^ AE 1950, 66 = AE 1951. 227 = AE 1952. 94
  8. ^ CIL X 5829 = ILS 2726
  9. ^ CIL V, 955 ; וכן: AE 1911, 161 = ILS 9471
  10. ^ H. M. Cotton, ‘The Legio VI Ferrata’, in Les legions de Rome sous le Haut-Empire. Actes du Congres de Lyon (17-20 septembre 1998), Paris 2000 I, pp. 354-356
  11. ^ L. Kennedy, Legio VI Ferrata: The Annexation and Early Garrison of Arabia, Harvard Studies in Classical Philology, Vol. 84, (1980), pp. 283-309‏
  12. ^ יותם, סקר מרחב לגיו ליד מגידו : מחקר גאוגרפי היסטורי - עבודת תזה, תל אביב, 2003.
  13. ^ ג. פרסטר, ב. ארובס וד. מבורך, 'פסל הברונזה של הקיסר, שער הדריאנוס ומחנה הלגיון - חוזרים לתל שלם', ארכאולוגיה של שדה הקרב בתקופות הרומית והביזאנטית, (27/3/2008).
  14. ^ N. TZori, An Inscraption of the Legion VI Ferrata from Northern Jordan Valley, Israel Exploration Journal 21 (1971), pp 53-54
  15. ^ Gideon forester, 'A Cuirassed Bronze Statue of Hadrian', Atiqot 17 (1985), pp. 139-157.
  16. ^ Eck, Werner and Gideon Foerster, “Ein Triumphbogen fur Hadrian im Tal von Beth Shean bei Tel Shalem,” JRA 12 (1999), pp. 294-313
  17. ^ CIL III, 135892 = G. A. Reisner et al. Harvard Excavations af Samaria 1908-10, (1924),p. 251, n.1, Pl 59
  18. ^ AE 1933, 15 = J. H Iliffe, 'Greek and Latin Inscriptions in the Museum', QDAP 2 (1933), p. 121-2
  19. ^ Pierre-Louis Gatier, Inscriptions de la jordanie, Tome 2, Paris 1986, pp.31-2, Pl V 10 - החלק הראשון פורסם על ידי קנדי, והוא פורסם ככתובת מפילדלפיה - בערביה, בעקבות מציאת החלק השני באזור הפראיה, ברור שהכתובת הוצבה בפראיה בפרובינקית יהודה: D. L. Kennedy, 'Legio VI Ferrata: The Annexation and Early Garrison of Arabia' Harvard Studies in Classical Philology, Vol. 84, (1980), pp. 299-302
  20. ^ כתובת ראשונה: ז. וילנאי, 'כתובת חדשה בסביבות קיסריה', דבר 24 פברואר 1928 ; Vilnay, Z., 'Another Roman Inscription from the Neighbourhood of Caesarea', PEFQst, (1928) pp. 108-109, Pl VI ; כתובת שנייה: ע. ברושי, 'כתובת חדשה בסביבות קיסריה', דבר 1 אפריל 1931; ב. ליפשיץ, 'לגיונות רומיים בארץ־ ישראל' , ידיעות כ"ג, תשי"ט, עמ' 53-67 (=מרד בר כוכבא, אהרון אופנהיימר (עורך), 1980, עמ' 95-110)
  21. ^ M.Avi yonah, 'Newly Discovered Latin and Freek Inscription', QDAP 12 (1946), P.21 No. 7 ; ראו דיון אצל לאה דיסגני: לאה דיסגני, כתובות טבריה, בתוך: טבריה - מייסודה עד הכבוש המוסלמי, יזהר הירשפלד (עורך), י ד בן צבי תשמ"ח, עמ' 80
  22. ^ CIL XI, 2112
  23. ^ CIL VIII 10230 = ILS 2479
  24. ^ Ritterling, Legio col. 1592–1593
  25. ^ D. Kennedy & H. Falahat, 'Castra Legionis VI Ferratae: a building inscription for the legionary fortress at Udruh near Petra', JRA 21, 2008, pp. 150-169