הלוויית יצחק רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר יצחק רבין בחודש שלאחר ההלוויה

הלוויית ראש ממשלת ישראל יצחק רבין התקיימה בירושלים ביום שני, 6 בנובמבר 1995, לאחר שנרצח יומיים קודם לכן בתל אביב.

ההכנות להלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחרת הירצחו, בבוקר יום א', 5 בנובמבר, הובל ארונו של יצחק רבין מתל אביב לירושלים בקומנדקר צבאי. מאות אנשים קידמו את פני הרכב נושא הארון בכניסה לשער הגיא.

הארון, שהיה עטוף בדגל ישראל ונישא על ידי שישה אלופי צה"ל ושני ניצבי משטרת ישראל, הוצב ברחבת משכן הכנסת בירושלים. במשך היממה שלאחר מכן הגיעו לרחבה ועברו על פניו עשרות אלפי אנשים. רבים מהם הביאו איתם זרי פרחים, וחיילי וחיילות צה"ל שהוצבו בקרבתם קיבלו את הפרחים והניחו אותם לרגלי הארון.

לישראל הגיעו לקראת ההלוויה נציגים מטעם 78 מדינות. 23 מהן יוצגו על ידי מלכים ונשיאים[1]. 22 מדינות יוצגו על ידי ראשי ממשלה. בין האישים שהגיעו היו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון (בראשות משלחת גדולה בת 39 אישים‏[2]), חוסיין, מלך ירדן[3], נשיא מצרים חוסני מובארכ, ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין, יורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס וראש הממשלה ג'ון מייג'ור, נשיא צרפת ז'אק שיראק, נשיא גרמניה רומן הרצוג והקאנצלר הלמוט קוהל, ביאטריקס מלכת הולנד ומזכ"ל האו"ם בוטרוס ראלי. עומאן וקטאר היו מדינות המפרץ היחידות ששלחו נציגים להלוויה. משלחות גדולות של אישים הגיעו גם מירדן, בריטניה וגרמניה. הרשות הפלסטינית שלחה משלחת מטעמה להלוויה, ואליה הגיעו גם נציגי הנציבות האירופית והאינטרנציונל הסוציאליסטי. להלוויה הגיע גם מפקד צד"ל הגנרל אנטואן לאחד[4].

הנציגים הזרים יצאו תחילה למשכן הנשיא בירושלים ונתקבלו שם על ידי נשיא המדינה עזר ויצמן.

רשויות המדינה נדרשו להתארגנות מיוחדת על מנת לאפשר את הגעת הנציגים הזרים לישראל ולהלוויה בירושלים בתוך פרק הזמן הקצר שעמד לרשותן. אלפי שוטרים הוצבו לאבטחת ההלוויה ומשתתפיה.

כלי התקשורת בישראל ועיתונאים מן העולם סיקרו את ההלוויה בשידור חי.

טקס האשכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת רבין בהלוויתו. מימין לשמאל, יהונתן בן ארצי (החייל, נכד), דליה פילוסוף (בת), נועה בן ארצי (נכדה), לאה רבין ויובל רבין (בן).
שמעון פרס (משמאל) וחוסני מובארכ בהלוויית רבין.

בצהרי יום שני, 6 בנובמבר, יצא מסע האשכבה של רבין מרחבת משכן הכנסת בדרכו להר הרצל. הארון הובל על גבי קומנדקר צבאי, שעליו נבנתה שילדה מרובעת פתוחה צבועה בשחור. מסע האשכבה נע לאטו בדרך רופין, שדרות בן-צבי, שדרות שז"ר, הכניסה המערבית לעיר ושדרות הרצל, כשמאות אנשים עומדים בשולי הדרך בה נסע.

טקס האשכבה נערך בראש הר הרצל, ברחבה הסמוכה לקבר בנימין זאב הרצל, שבה מתקיים מדי שנה טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. הארון הוצב על גבי כן מוגבה, כשמאחוריו משמר כבוד של עשרות חיילי צה"ל ולימינו דוכן הדוברים. מולו ישבו בשורות ארוכות מאות המשתתפים בטקס, ובהם נכבדי המדינה ונציגי מדינות העולם.

הטקס נפתח בשעה 14:00, בצפירת דומייה בת שתי דקות שהושמעה במדינה כולה‏[5].

לאחר הצפירה נשמעו הספדים לרבין מפי האישים הבאים‏[6]:

מבין ההספדים בלטו במיוחד דבריה הנרגשים של נועה בן-ארצי, דברי הנשיא קלינטון, שקד לארונו של רבין וסיים את דבריו ב"שלום, חבר", ודברי המלך חוסיין.

הקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברם של לאה ויצחק רבין בהר הרצל.

בסיום טקס האשכבה נישא הארון אל חלקת גדולי האומה, שהייתה צרה מלהכיל את כל באי טקס האשכבה. רבין נקבר בה בטקס צבאי[7]. מטח כבוד נורה על ידי משמר צבאי וזרים הונחו על הקבר. על גבי הקבר נבנתה מצבה בעיצובו של האדריכל משה ספדיה, שבטבורה הוצבה אש תמיד.

חמש שנים לאחר מכן, בנובמבר 2000, נפטרה לאה רבין, אלמנתו של יצחק רבין. היא נקברה לצד בעלה.

לימים הוצבו מצלמות אבטחה באתר הקבר בעקבות מספר ניסיונות לחלל את המצבה שעליו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלוויית יצחק רבין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להלוויה הגיעו מלכי ירדן והולנד ונשיאי ארצות הברית, גרמניה, מצרים, צרפת, אוסטריה, אוקראינה, אזרבייג'ן, אלבניה, אסטוניה, ארמניה, אתיופיה, בולגריה, גאורגיה, גאנה, מולדובה, סלובניה, פורטוגל, פינלנד, קפריסין, רומניה ושווייץ.
  2. ^ בין חברי המשלחת היו רעיית הנשיא הילרי קלינטון, הנשיאים לשעבר ג'ימי קרטר וג'ורג' בוש האב, מזכירי המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר, ג'יימס בייקר, ג'ורג' שולץ וסיירוס ואנס, ארבעה ממזכירי המחלקות (שרים) של ממשלת ארצות הברית ו-19 חברי הקונגרס.
  3. ^ עם חוסיין באה להלוויה רעייתו המלכה נור.
  4. ^ מקור: World Leaders at PM Rabin-s Funeral באתר משרד החוץ. (באנגלית)
  5. ^ ynet, במקום "נחש צפע" - "חומת ברזל", באתר ynet‏, 18 באוקטובר 2001
  6. ^ מקור: Yitzhak Rabin: 1922-1995 באתר משרד החוץ. (באנגלית)
  7. ^ רבין היה זכאי להלוויה צבאית מכוח היותו רמטכ"ל לשעבר של צה"ל.