הלוויית יצחק רבין

הלוויית ראש ממשלת ישראל יצחק רבין התקיימה בירושלים ביום שני, 6 בנובמבר 1995, לאחר שנרצח יומיים קודם לכן בתל אביב.

ההכנות להלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחרת הירצחו, בבוקר יום ראשון, 5 בנובמבר, הובל ארונו של יצחק רבין מתל אביב לירושלים בקומנדקר צבאי. מאות אנשים קידמו את פני הרכב נושא הארון בכניסה לשער הגיא.

הארון, שהיה עטוף בדגל ישראל ונישא על ידי שישה אלופי צה"ל ושני ניצבי משטרת ישראל, הוצב ברחבת משכן הכנסת בירושלים. במשך היממה שלאחר מכן הגיעו לרחבה ועברו על פניו עשרות אלפי אנשים. רבים מהם הביאו איתם זרי פרחים, וחיילי וחיילות צה"ל שהוצבו בקרבתם קיבלו את הפרחים והניחו אותם לרגלי הארון.

לישראל הגיעו לקראת ההלוויה נציגים מטעם 78 מדינות. 23 מהן יוצגו על ידי מלכים ונשיאים^[א]. 22 מדינות יוצגו על ידי ראשי ממשלה. בין האישים שהגיעו היו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון (בראשות משלחת גדולה בת 39 אישים^[ב]), חוסיין, מלך ירדן^[ג], נשיא מצרים חוסני מובארכ, ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין, יורש העצר הבריטי צ'ארלס וראש הממשלה ג'ון מייג'ור, נשיא צרפת ז'אק שיראק, נשיא גרמניה רומן הרצוג והקנצלר הלמוט קוהל, ביאטריקס מלכת הולנד ומזכ"ל האו"ם בוטרוס ראלי. עומאן וקטר היו מדינות המפרץ היחידות ששלחו נציגים להלוויה. משלחות גדולות של אישים הגיעו גם מירדן, בריטניה וגרמניה. הרשות הפלסטינית שלחה משלחת מטעמה להלוויה, ואליה הגיעו גם נציגי הנציבות האירופית והאינטרנציונל הסוציאליסטי. להלוויה הגיע גם מפקד צד"ל הגנרל אנטואן לאחד^[1].

הנציגים הזרים יצאו תחילה למשכן הנשיא בירושלים ונתקבלו שם על ידי נשיא המדינה עזר ויצמן.

רשויות המדינה נדרשו להתארגנות מיוחדת על מנת לאפשר את הגעת הנציגים הזרים לישראל ולהלוויה בירושלים בתוך פרק הזמן הקצר שעמד לרשותן. אלפי שוטרים הוצבו לאבטחת ההלוויה ומשתתפיה.

כלי התקשורת בישראל ועיתונאים מן העולם סיקרו את ההלוויה בשידור חי.

טקס האשכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נועה בן ארצי מספידה את סבה יצחק רבין בהלוויה

קטע הסיום מהספדו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון את יצחק רבין בהלווייתו, בו אמר בעברית "שלום חבר"

איתן הבר מספיד את רבין ומקריא את שיר לשלום מתוך דף המוכתם בדמו של רבין

בצהרי יום שני, 6 בנובמבר, יצא מסע האשכבה של רבין מרחבת משכן הכנסת בדרכו להר הרצל. הארון הובל על גבי קומנדקר צבאי, שעליו נבנתה שילדה מרובעת פתוחה צבועה בשחור. מסע האשכבה נע לאטו בדרך רופין, שדרות בן-צבי, שדרות שז"ר, הכניסה המערבית לעיר ושדרות הרצל, כשמאות אנשים עומדים בשולי הדרך בה נסע.

טקס האשכבה נערך בראש הר הרצל, ברחבה הסמוכה לקבר בנימין זאב הרצל, שבה מתקיים מדי שנה טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. הארון הוצב על גבי כן מוגבה, כשמאחוריו משמר כבוד של עשרות חיילי צה"ל ולימינו דוכן הדוברים. מולו ישבו בשורות ארוכות מאות המשתתפים בטקס, ובהם נכבדי המדינה ונציגי מדינות העולם.^[2] הטקס נפתח בשעה 14:00, בצפירת דומייה בת שתי דקות שהושמעה במדינה כולה.

לאחר הצפירה נשמעו הספדים לרבין מפי האישים הבאים^[3]:

מבין ההספדים בלטו במיוחד דבריה הנרגשים של נועה בן-ארצי, דברי הנשיא קלינטון, שקד לארונו של רבין וסיים את דבריו ב"שלום, חבר", ודברי המלך חוסיין.

הקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום טקס האשכבה נישא הארון אל חלקת גדולי האומה, שהייתה צרה מלהכיל את כל באי טקס האשכבה. רבין נקבר בה בטקס צבאי^[ד]. מטח כבוד נורה על ידי משמר צבאי וזרים הונחו על הקבר.

על גבי הקבר נבנתה מצבה בעיצובו של האדריכל משה ספדיה, שבטבורה הוצבה אש תמיד.

חמש שנים לאחר מכן, בנובמבר 2000, נפטרה לאה רבין, אלמנתו של יצחק רבין. היא נקברה לצד בעלה.

לימים הוצבו מצלמות אבטחה באתר הקבר, המשדרות לאורך 24 שעות ביממה, בעקבות מספר ניסיונות לחלל את המצבה שעליו^[4].