הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הלחימה בדרום לבנון
עימות: הסכסוך הישראלי ערבי תאריך: 1982 - 2000 מקום: דרום לבנון תוצאה: נסיגה ישראלית מלבנון הצדדים הלוחמים ישראל צבא דרום לבנון חזבאללה מפקדים מנחם בגין אריק שרון שמעון פרס יצחק שמיר בנימין נתניהו אהוד ברק סעד חדאד (מפקד צד"ל) אנטואן לאחד (מפקד צד"ל) עבאס מוסאווי חסן נסראללה

הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000) הייתה עימות בין ארגון החזבאללה כנגד כוחות צה"ל וצד"ל באזור דרום לבנון. העימות החל עם פרוץ מלחמת לבנון ביוני 1982 ונמשך עד לנסיגה החד-צדדית של ישראל לגבול הבינלאומי במאי 2000.

סקירה

ערכים מורחבים – רצועת הביטחון, מלחמת לבנון

במהלך מלחמת לבנון אשר התנהלה בין השנים 1982 עד 1985 ישראל נלחמה בסוריה וארגוני טרור פלסטיניים שפעלו נגד ישראל בשטח לבנון. הלחימה אשר החלה כאשר ישראל פלשה ללבנון ב-6 ביוני, הסתיימה כעבור 3 שנים ביוני 1985 כשישראל התייצבה ברצועת ביטחון צרה לאורך הגבול.

בשנים הראשונות לאחר מלחמת לבנון הייתה הרצועה שקטה יחסית אולם עם השנים התגברה ההתנגדות הלבנונית, בהנהגת ארגון חזבאללה, לשהות הישראלית ברצועה. התנועה בדרכים הפכה מסוכנת, וכוחות צה"ל הסתגרו יותר ויותר במוצביהם כאשר ארגון החזבאללה ניהל מלחמת גרילה נגד כוחות צה"ל ונגד צבא דרום לבנון. לאורך כל שנות העימות מטרתו המוצהרת של הארגון הייתה לשחרר את כל האדמות הלבנוניות ולסלק את הצבא הכובש. חזבאללה עשה מאמצים רבים לתקוף מוצבים אלה בהתקפות שצולמו ושודרו בתחנת הטלוויזיה של הארגון - אל-מנאר, לגרום לנפגעים בקרב חיילי המוצבים, ולהניף את דגלו בהם.

מבצעים מרכזיים

מבצע חוק וסדר (1988)

ערך מורחב – מבצע חוק וסדר

ב- 2 - 4 במאי 1988 במסגרת "מבצע חוק וסדר" פשטו כוחות צה"ל ובהם צנחנים ושריון, תחת פיקודו של אל"מ שאול מופז על בסיס מחבלי החזבאללה בעיירה מיידון שבדרום לבנון. 3 חיילי צה"ל נהרגו בפשיטה ונפצעו שבעה עשר חיילים נוספים. הפעולה הייתה הגדולה בהיקפה במבצעי צה"ל בלבנון מאז "מבצע שלום הגליל". כ-50 מחבלי חזבאללה נהרגו בקרב, וכלל המבנים והבונקרים ששימשו אותם נהרסו. כן נתפס שבוי אחד והושמדו רכבים ורכבי נ"מ. גם מצבא לבנון דיווחו על נפגעים באדם וברכוש כולל טנק, שריונית ומשאית תחמושת.

מבצע דין וחשבון (1993)

ערך מורחב – מבצע דין וחשבון

בקיץ 1993 לאחר הסלמה בגבול הצפון שבה נהרגו שישה חיילים מגבעתי, צנחנים ונ"מ, והותקפו ישובי הצפון ברקטות על ידי ארגון החזבאללה, הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דאז יצחק רבין לרמטכ"ל אהוד ברק לצאת למבצע דין וחשבון אשר מטרתו הייתה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה. במהלך המבצע, אשר נמשך שבעה ימים (בין ה25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993) הותקפו כפרי חזבאללה רבים, בידי תותחים, טנקים ומטוסי חיל האוויר וזרעו בה הרס קשה. המבצע הופסק אחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

מבצע ענבי זעם (1996)

ערך מורחב – מבצע ענבי זעם

החל מסוף שנת 1995 גבר המתח בין חזבאללה לצה"ל באזור הגבול הצפוני של מדינת ישראל. חזבאללה ירה פעם אחר פעם קטיושות לעבר יישובים ישראלים גבול הצפון, והפר בכך את הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום מבצע דין וחשבון (1993).

על אף ביקורם של מזכיר המדינה האמריקאי וראש ממשלת צרפת באזור, וניסיונות ההרגעה שלהם, ירי הקטיושות נמשך. ב-9 באפריל 1996 נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון. ראש הממשלה, שמעון פרס, החליט כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג והורה לצה"ל לצאת למבצע ענבי זעם אשר מטרתו הייתה להפסיק את ירי הקטיושות ולהביא לשקט בגבול הצפוני של מדינת ישראל.

במהלך המבצע הותקפו מאות מטרות של חזבאללה הן על ידי חיל האוויר והן על ידי חיל התותחנים. בנוסף הטיל חיל הים מצור ימי על חופיה של לבנון. במהלך כל אותה התקופה המשיך חזבאללה לירות קטיושות לעבר שטח ישראל כאשר צה"ל מגיב בירי לכיוון עמדות הירי.

ב-18 באפריל ירתה סוללת תותחים אש לחילוץ לטובת כוח מיוחד שהיה בפעילות באזור כפר קאנא ונתקל במארב; בעת ירי אש לחילוץ, טווח הביטחון מוקטן ופגז תועה נחת בתוך הכפר, ופגע בריכוז של פליטים ובכוח האו"ם ששהה בסמוך. מההפגזה נהרגו 102 אזרחים, ו-100 נפצעו, מתוכם ארבעה חיילים מהאו"ם. באותו יום הותקפו גם מטרות אחרות באזור נבטייה שם נהרגו 11 אזרחים נוספים, ביניהם אשה ושבעת ילדיה. ישראל הביעה צער על הפגיעה בחפים מפשע, אך ההרג עורר בעולם תגובות נזעמות, והחל לחץ בינלאומי להפסקת המבצע. בעקבות האירוע בקאנא ראש הממשלה, שמעון פרס, אמר במסיבת עיתונאים: "אנו מאוד מצטערים אך איננו מתנצלים".

ב-25 באפריל התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה שכללה גינוי מפורש לישראל, ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ישראל המשיכה בפעילות יומיים נוספים, והמבצע הסתיים בחתימת הסכם הבנות חדש בין ישראל, סוריה ולבנון ב-27 באפריל 1996 (הבנות ענבי זעם).

תפיסת הלחימה של חיזבאללה מול תפיסת הלחימה של צה"ל

החיזבאללה נוסד בראשית שנות השמונים על בסיס פורשי אמל וחברי קבוצות איסלמיות נוספות, אשר זכו לברכת האייתוללה חומייני ולאימונים מצד כ-1500 אנשי משמרות המהפכה האיראניים שהקימו מחנות אימונים בבקעת הלבנון בהסכמה סורית. חזבאללה התבסס בכפרים השיעיים והשתמש באוכלוסיה כמקור תמיכה פוליטי-אידיאולוגי וכמחסה אנושי וכבסיס יציאה לפעולות גרילה. חיזבאללה החזיק טילים תלולי מסלול בכפרים על מנת ליצור משוואת הרתעה וכדי למנוע פעילות מסיבית כנגדו. עד שנות ה-90 נמנע הארגון מירי רקטות לעבר הישובים בצפון ישראל, והתמקד ביצירת לחץ על צה"ל לאורך הקו האדום במטרה להסיגו מרצועת הביטחון.

מלחמת אמ"ל וחיזבאללה

למעשה הארגונים הפלסטיניים שנגדם נועד מבצע שלום הגליל נעלמו וישראל מצאה את עצמה מתמודדת מול ארגונים מקומיים,שיעים לרוב,אחד מתוך הארגונים היה ארגון חיזבאללה, שתפס את מקומה של תנועת אמ"ל (התקווה) הותיקה, בין היתר בגלל הלהט הדתי שאפיין אותו והשכר הגבוה שהציע ללוחמיו. במאי 1988 פרצה מלחמה בין אמ"ל לחיזבאללה על רקע השליטה בדרום לבנון, התחרות סביב אותו מאגר מגוייסים פןטנציאלי וחילוקי דעות שונים בין הארגונים. אמ"ל בסיוע סוריה הצדיק את מאבקו בחיזבאללה בטיעון שחיזבאללה מנסה להשתלט על דרום לבנון ולהפוך אותה למדינת הלכה איסלמית שיעית נוסח איראן. החיזבאללה מצא את עצמו לכוד בין אמ"ל לצה"ל, לוחמיו גורשו מדרום לבנון ולכן ביצע רק התקפות אקראיות כנגד צהל בעוד שבקרב שני הארגונים השיעים נמנו כ אלף הרוגים. בסיוע איראן הצליח החיזבאללה להדוף את אמ"ל מהפרפרים בשיעים בדרום לבנון ובסוף 1988 אף ליזום מתקפת נגד ולהשתלט בחזרה על איקלים-אל-תופאח בדרום לבנון. הפסקת האש הראשונה שהושגה בין הארגונים בתיווך סוריה ואיראן ב 1989 במסגרת הסכם דמשק הופרה במהרה.אך, לבסוף הושג ב 9 לנובמבר 1990 ,הסכם דמשק השני, בו הובטחה חזרתו של חיזבאללה לדרום לבנון. הסכם זה איפשר לחיזבאללה להתקרב לסוריה ולהדק עמה את קשריו.

מבנה החיזבאללה ויחסיי הכוחות מול צה"ל

לפי פרסומי המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים, בין השנים 1991-1997 מנה החיזבאללה בין 3000 ל-3500 פעילים חמושים בעיקר בנשק קל, טילים נגד טנקים, וארטילריה קנית ורקטית. לישראל עמד באותה תקופה כח צבאי שנע בין 140,000 ל-175,000 חיילים בשירות סדיר וקבע ועוד כ-430,000 חיילי מילואים מצוידים בנשק כבד, מטוסי קרב ומסוקים.

מלחמה או ביטחון שוטף ?

על-פי צ'יקו תמיר, הרמטכ"ל, אמנון ליפקין שחק, החליט על שינוי תפיסתי ביחס ללחימה בדרום לבנון - מפעילות ביטחון שוטף למלחמה. השינוי בא לידי ביטוי בעיקר בהפניית משאבים ואמצעים - אימוני היחידות עסקו בהרחבה בתרחישי לחימה נגד גרילה, והוקם בית ספר ללחימת גרילה ששאב השראה מצבא בריטניה והידע שרכש מלחימתו בצפון אירלנד.

נפגעי צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון

בתקופה שבין יוני 1985 עד ספטמבר 1997 נהרגו כ 358 חיילי צד"ל ו 1210 נפצעו.בתקופה זו נהרגו כ 212 חיילי צה"ל ו 677 נפצעו. מספר זה לא כולל את 73 חלליי אסון המסוקים. בשנים 1998-1999 (לפי דובר צה"ל)נהרגו ברצועת הביטחון כ 23 חיילי צה"ל ו 57 נפצעו.

הנסיגה הישראלית (2000)

מחיר הדמים ההולך וגובר ששילם צה"ל לאורך השנים על השהות ברצועת הביטחון הוביל ללחץ ציבורי גובר לפינויה, כמו זה של ארגון "ארבע אמהות" שהוקם לאחר אסון המסוקים. אירועים אחרים שהגבירו את הלחץ הציבורי לפינוי היו: אסון השריפה בוואדי סלוקי, אסון השייטת ונפילתו של מפקד יחידת הקישור ללבנון, תא"ל ארז גרשטיין, בפברואר 1999. בישראל נוצר לחץ ציבורי לצמצם את מספר ההרוגים והפצועים בלבנון אשר הוביל את צה"ל לנקוט משנה זהירות בפעולותיו. אכן ממוצע שנתי של 26 הרוגים ו 88 פצועים מקרב חיילי צה"ל בשנים 1993-1997 , פחת ל12 הרוגים ו56 פצועים ב1999 -מועד אימוץ נורמות התנהגות זהירות ומתגוננות יותר.

בינואר 2000 התנקש חזבאללה במפקד של צבא דרום לבנון, האלוף משנה אקל האשאם בביתו באזור רצועת הביטחון. האשאם היה אחראי למבצעים בשיגרה של צד"ל. ב-15 במאי פונה מוצב טייבה בגזרה המרכזית והועבר לידי צד"ל. ב-16 במאי פונה מוצב רותם (ראס-ביאדה) על שפת הים, בקצה הצפון מערבי של רצועת הביטחון.במוצב זה היתה תחנת מכ"ם של חיל-הים. סטי"לים של חיל הים השתתפו באבטחת הפינוי.

ב-24 במאי בעקבות התמוטטות צד"ל וההתקדמות המהירה של חזבאללה, ממשלת ישראל החליטה על הסגת כוחות צה"ל לקו הגבול הבינלאומי. הנסיגה החד-צדדית של ישראל מלבנון הזניקה את הפופולריות של ארגון החזבאללה בלבנון.

ישראל בחרה במהלך הנסיגה כמהלך אסטרטגי משום שאזור רצועת הביטחון שימש כאזור חיץ אשר מטרתו הייתה לנהל את הלחימה הרחק ככל שניתן מקו הגבול. שנית, עם הסרת עילת הכיבוש הישראלי של דרום לבנון, יכלה ישראל להשתמש בכך כדי לקבל תמיכה בינלאומית כדי להשיג רגיעה באזור הצפון.

תוצאות העימות

ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

הרגיעה הארעית אשר נבעה מהנסיגה נמשכה שנים אחדות. אף על פי שחזבאללה המשיך לתקוף את צה"ל לאורך הגבול - במיוחד באזור חוות שבעא.

השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשנים שמאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ב-12 ביולי 2006, עם חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים. בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה. במלחמה ספגו שני הצדדים אבידות קשות, כאשר הצד הלבנוני ספג למעלה מ-1900 הרוגים, מתוכם כ-850 חיילים לבנונים ולוחמי חזבאללה והצד הישראלי 163 הרוגים, מתוכם 119 חיילים.

ראו גם

• רצועת הביטחון
• צבא דרום לבנון
• מבצע דין וחשבון
• מבצע שלום הגליל
• מבצע ענבי זעם

לקריאה נוספת

• משה תמיר, מלחמה ללא אות, מערכות, 2005.
• גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
• יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: ספרית מעריב, 1993.
• יורם יאיר (ייה), "אתי מלבנון", הוצאת מערכות, 1990.
• יוסי ברגר, חופשת קיץ, הוצאת רימונים 2010.
• אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007.
• עפר שלח, גוף שני (רומן), הוצאת זמורה ביתן, 1989.
• עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, ידיעות ספרים, 2007.
• רון לשם, אם יש גן עדן (רומן), הוצאת זמורה ביתן, 2005.
• עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
• שמואל זכאי ,פער בתמונת המצב בין לוחמים למקבלי החלטות
• Amal saad-Ghorayeb ,Hizbullah :Politics and Religion (London Pluto Press 2002) Pp 137
• The International Institute For Strategic Studies ,The Military Balance
• אורלי אזולי יכין, "רבין, לא נירתע מהפעלצת כוח כדי להחזיר את השקט לצפון", ידיעות אחרונות 13/11/1992 עמוד 3 .
• ראובן ארליך, "הסדר הסורי" בלבנון: הפיכת לבנון למדינת לחסות סורית בתקופת אסד האב והתרופפות השליטה הסורית בתקופת בשאר הבן 1975-2005.
• Naim Qassem(Trans.From Arabic:Dalia Khalil),Hizbulla.The Story from Within
• Stuart A,Choen,"The Israeli Defence Force:Continuity and Change" .