הלינץ' ברמאללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזיז צלאחה, אחד ממבצעי הלינץ', מניף את ידיו המגואלות בדם

הלינץ' ברמאללה הוא לינץ' אשר התרחש ב-12 באוקטובר 2000 (תחילת האינתיפאדה השנייה) ברמאללה, במהלכו תקף המון פלסטיני שני חיילי מילואים של צה"ל - יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ - רצח אותם והשחית את גופותיהם. תיעוד האירוע התפרסם בידי הטלוויזיה האיטלקית,‏[1] למרות נסיונות של הרשות הפלסטינית להעלים כל תיעוד לאירוע.‏[2] האירוע והדיון סביבו גרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הפלסטיני.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1 באוקטובר 2000, ביום הרביעי שלאחר פרוץ האינתיפדה השנייה, גויס מחזור מילואים על בסיס תעסוקה שגרתית של נהגי ג'יפים לחטיבה המרחבית (חטמ"ר) בנימין. ביניהם גויסו החיילים רב-סמל יוסי אברהמי (38) מפתח תקווה ורב-טוראי ואדים נורז'יץ (35) מאור עקיבא. השניים קיבלו תפקיד של ליווי אוטובוסים להגנה מהתקפות פלסטיניות ונצטוו להגיע למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר. ב־11 באוקטובר החיילים נשלחו לחופשה בת יום אחד על ידי סגן השליש של החטיבה ללא קבלת תדריך לדרך ההגעה בחזרה אל החטיבה בצומת איו"ש.

למחרת היום, בוקר חמישי ה־12 באוקטובר, חזרו אברהמי ונורז'יץ ברכב הפרטי של נורז'יץ לבסיס. במהלך נסיעתם בכביש 443 שגו החיילים בדרכם, ובמקום להמשיך למחסום חיזמא ולעקוף את רמאללה, המשיכו לכיוון העיר כאשר בדרכם חצו מחסום צה"לי בביתוניא.

הלינץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודם נכנסים לרמאללה, אברהמי ונורז'יץ זוהו כיהודים על ידי עוברים ושבים פלסטינים, על פי לוחית הרישוי הצהובה. מיד לאחר הזיהוי החלו הפלסטינים ליידות על הרכב אבנים ולחסום את דרכם.

בלב העיר העוינת החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. שוטרים פלסטינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אל-בירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם.‏[3] הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם ומעשי אלימות מצד ההמון הפלסטיני, בעודו משולהב על ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם. כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה המון אזרחים ניסו לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה ואז יתנו להם אותם על מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, ואזרחים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים,‏[3] ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה והיכו אותם באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.

בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים. בתוך 15 דקות, הידיעה על אנשים שנלכדו ברמאללה הגיעה לישראל, אך צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלסטינים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך הפוך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ־8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שדקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 לערך ההמון הפלסטיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בלינץ'. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים נמשכו עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.‏[4][2][5][6][7][8]

אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במצב של מוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. בשעה 11:00 בבוקר כשאשתו של אברהמי התקשרה לטלפון של בעלה על מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך שמעה לראשונה על מותו של בעלה‏[9].

התמונות והשפעתן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברוטליות של הרצח זעזעה את הציבור הישראלי והגבירה את חוסר האמון הישראלי ביושב ראש הרשות הפלסטיני יאסר ערפאת. הלינץ' השפיע במיוחד על האמונה של חלק מהשמאל הישראלי בתהליך השלום. עמוס עוז לדוגמה, צוטט שאמר "ללא ספק, אני מאשים את ההנהגה הפלסטינית [...]"‏[10][11]. תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. בסטיקר שדרש את הקשחת המדיניות הישראלית כלפי מחבלים הופיעה תמונתו של צאלחה מנופף בידיו עם כיתוב מתחת האומר: "הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום?". צילומי וידאו נוספים שצולמו מבניין המשטרה מלמעלה מראים את ההמון מסתער על נורז'יץ.

לצד גינויים חריפים בתקשורת הישראלית ופרסום נרחב של תמונות שצילם הצוות האיטלקי. העיתונאי גדעון לוי ניסה להסביר בראיון לקול ישראל את ההקשר הפוליטי והקונצפטואלי של המעשה. הסברו עורר מחלוקת ציבורית והעיתונאי נחום ברנע פרסם על כך מאמר ביקורת בעין השביעית בשם "מבחן הלינץ". הוא כתב כי אירועי אוקטובר 2000, היו ללוי "שעה של מבחן משולש: איזה עיתונאי אתה? איזה בן-אדם אתה? איזה ישראלי אתה...? לוי קפץ בקושי מתחת לרף".‏[12]

נסיונות התיעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות טלוויזיה איטלקי תיעד את הלינץ' ושידר את התמונות למרות שקיבל איומים על חייו מצד הפלסטינים.‏[1]

הצלם הבריטי מארק סיגר ניסה אף הוא לצלם את המאורע אך ההמון תקף אותו פיזית והרס את מצלמתו. אחרי האירוע, הוא אמר "הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלסטינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי".‏[13]

צוות של חדשות ABC ניסה לצלם גם הוא את הרצח, אבל ההמון הפלסטיני מנע ממנו לצלם. המפיק נאצר אתא אמר שכאשר ניסו לצלם "צעירים באו אלינו ועצרו אותנו בסכינים ובמכות".‏[14]

הסיקור התקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמועה על הסרט הגיעה לכל רשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם, והרשת האיטלקית תיכננה למכור אותו להן. אלא שבשלב הזה בא לחץ מממשלת ישראל, שדרשה לא לשדר דבר לפני שהידיעה תימסר למשפחות. כמו כן ביקשה ישראל לקבל לידה את הקלטת כדי שתוכל לחקור את האירוע. מאוחר יותר באותו היום, ישראל דרשה לשדר את הקלטת, כדי שישמש כסרט הסברה, אלא שאז האיטלקים התעכבו מלשדר. זאת על פי נחום ברנע, משני טעמים: החשש של אנשי הרשת האיטלקית בארץ מנקמה, וכן התמיכה הגורפת באיטליה בנרטיב הפלסטיני.‏[12] בקומנטרי אף נטען כי ראש המחלקה הישראלית של הערוץ האיטלקי שצילם את האירוע נאלצה לפרוש בשל איומים על חייה.

באוקטובר 2000, שגריר איטליה באו"ם אמר כי "ייתכן שישראל שיגרה את שני החיילים למרכז רמאללה מתוך ידיעה שיבוצע בהם לינץ' וכך תשופר תדמיתה התקשורתית". בתגובה שגריר ישראל ברומא שיגר מחאה חריפה למשרד החוץ האיטלקי‏[15].

שערוריית RAI[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקרדו כריסטיאנו, סגן ראש הלשכה בירושלים של ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של איטליה RAI, פרסם מכתב‏[16] ב"אל-חיאת אל-ג'דידה", העיתון היומי הרשמי של הרשות הפלסטינית. במכתב (תחת הכותרת "הבהרה מיוחדת על ידי נציג הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית בארץ RAI"), כריסטיאנו מכחיש כי ל-RAI הייתה כל מעורבות עם הצילומים של האירוע והפניית אצבע מאשימה אל רשת הטלוויזיה המתחרה בצילום הלינץ'. הוא כתב, "אנו ב-RAI מדגישים לכולכם כי האירועים לא קרו ככה, כי אנחנו תמיד מכבדים ונמשיך לכבד את הכללים העיתונאיים שהוכתבו מאת הרשות הפלסטינית לעבודתנו בפלסטין [...] זוהי לא דרכנו לעשות דברים". מהדברים השתמע כי הכללים הם דרישות הרשות הפלסטינית להסתיר צילומים הפוגעים בתדמית הפלסטינית. הכתב האיטלקי גם בירך את הרשות הפלסטינית, וציין כי זה מחובתם של העיתונאים להסביר את עצמם כלפי הרשות.‏[2]

לשכת העיתונות הממשלתית בישראל השעתה את כרטיס העיתונאי של כריסטיאנו מכיוון שלדבריהם ישראל מקדמת כתבים זרים וחופש עיתונות ועל כן מבקשת כי הכתבים יכבדו את כללי האתיקה העיתונאית. מכתבו הרומז כי הוא לעולם לא יצלם אירועים שאינם נאמנים ליצירת תדמית חיובית לרשות הפלסטינית, נוגדים לאתיקה הזו.‏[2][17]

כתוצאה מהמכתב של כריסטיאנו, ערוץ "מדיה-סט" (Mediaset) נחשף כזה אשר צילם את התמונות. מדיה-סט נאלץ להחזיר את הצוות שלו חזרה לאיטליה מחשש מתקיפות נקמה של הפלסטינים. סילביו ברלוסקוני שלמשפחתו שליטה במדיה-סט, אמר "המכתב הזה מצביע על גישה אנטישמית ביסודות השמאל האיטלקי". העיתון קוריירה דלה סרה הצהיר כי יום פרסום המכתב הוא יום מביש לעיתונות האיטלקית.‏[1]

הצנזורה הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד החוץ האשים את תחנות השידור הפלסטיניות שעשו כל מאמץ להסתיר את התמונות המחרידות שנראו ברחבי העולם. משרד החוץ הוסיף גם ש"על פי עדויות של עיתונאים שנכחו במקום, המשטרה הפלסטינית ניסתה למנוע מעיתונאים זרים מלהיכנס לאזור במטרה למנוע את התיעוד של הרצח".‏[2] נוסף לכך, רענן גיסין מציין כי השוטרים הפלסטינים החרימו שתי קלטות, של AP ושל ABC, שהצלמים שלהם היו בתוך המשטרה וצילמו את היריות והטבח בצילומי תקריב[18].

נוסף על כך, ע"פ בכירים ברשות, משרד התקשורת וההסברה הפלסטינים הפעילו איומים ואמצעי לחץ אחרים כדי למנוע את השידורים של הלינץ' ברשתות זרות‏[19].

תגובת ממשלת ישראל ללינץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובת ממשלת ברק ללינץ' הייתה שהפלסטינים הוזהרו כשעתיים לאחר האירוע להתרחק מבניין המשטרה שבו החיילים נשחטו ומסוקי צה"ל הפציצו את הבניין הריק ומבנים ריקים נוספים של הרשות הפלסטינית.‏[20] כדי להבטיח שלא ייפגעו פלסטינים, אלא רק מבנים, לפני התקיפות הודיע צה"ל לרשות הפלסטינית על הכוונה לתקוף את המבנים, והמתין שיפנו את יושביהן. נוסף לכך, הטילים שנורו היו קטנים ומדויקים, ולפני כל תקיפה ביצעו הטייסים ירי אזהרה לעבר שטח פתוח בקרבתה.‏[20]

מעצר מבצעי הלינץ' הראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ממשלת שרון, החלה ישראל במצוד אחרי מבצעי הלינץ' הראשיים. קרוב ל-20 פלסטינים נעצרו והורשעו.‏[8] מבין הרוצחים הבולטים ניתן למנות:

  • עבד אל-עזיז צאלחה, מהכפר דיר ג'ריר. נעצר בשנת 2001 בהיותו בן 20.‏‏[21] הוא הודה שהיה אחד מההמון שפרץ לתחנת המשטרה, וכן שחנק את אחד החיילים בעוד אחרים הכו בו. כשהוא ראה שידו מגואלות בדם החיילים, הוא הלך לחלון והציג בגאווה את ידיו להמון שמתחתיו וכך גם צולם בסרטון ששודר באמצעי תקשורת שונים.‏[22][23] בשנת 2004 הורשע על ידי בית המשפט ברצח רב"ט ואדים נורז'יץ ונגזר עליו מאסר עולם‏[24][25]אך הוא שוחרר לחופשי באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט[26].
  • מוחמד חווארה, פעיל תנזים נעצר בשנת 2001. הוא הודה בפריצה לתחנת המשטרה ובדקירת אחד החיילים.‏[22]
  • מוחמד נוארה, פעיל תנזים בן 18, תושב כפר מזרעה קבליה. נעצר ביוני 2001 והואשם בכניסה לתחנת המשטרה, ובדקירה ובהתעללות בחיילים.‏[21]
  • זיאד חמדדה, פעיל תנזים פתח בן 27, שהצית את נורז'יץ, נעצר בשנת 2002. הוא תיכנן והשתתף בפיגועי טרור פלסטיני נוספים, כגון הטמנת מטען חבלה בפאב בירושלים, שליחת מחבלים מתאבדים, ועוד.‏[22]
  • מחמוד עיסא ג`אבר, בן 29 מהכפר דיר קדיס שליד מודיעין עילית, נעצר ב־16 ביולי 2001. הוא הודה כי השתתף בהתעללות הרצחנית בשני החיילים, ודרך על ראשו של אחד מהם. בחקירתו זיהה את עצמו בתמונת עיתון, עומד ליד הגופה‏[27].
  • נאסר אבו חמייד - ישב מספר פעמים בכלא הישראלי במהלך האינתיפאדה הראשונה. ב-1990 נשפט ל-5 מאסרי עולם בגין רצח חמישה משתפ"ים, אך שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו. אב חמייד תועד כאשר הוא מתעלל בגופות שני החיילים בלינץ' ברמאללה. נעצר בקלנדיה באפריל 2002 ונשפט ל-7 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר לאחר שהודה והורשע ברציחת 7 אזרחים ישראלים ובעבירות נוספות‏[28][29][30].
  • מוחמד אבו עידא, חבר לשעבר במשטרה הפלסטינית ברמאללה, נעצר על ידי השב"כ בשנת 2005. במהלך חקירתו, הוא הודה שהוביל את שני החיילים לתחנת המשטרה ברמאללה ושמאוחר יותר הוא הצטרף לפורעים‏[31].
  • אימן דאוד מוחמד זבן, מחבל בתנזים, נעצר בשכם ב-26 בספטמבר בשנת 2007. הוא הואשם ברצח ותכנון פעולות טרור נגד ישראל. בעת לכידתו הביע תמיהה על כך שעדיין מחפשים אותו. צה"ל דיווח לתקשורת לאחר מעצרו כי הוא היה המבוקש האחרון שהשתתף בלינץ' ונותר חופשי‏[32][33].
  • עבד אל־רחים חאמד נעצר בשנת 2003 בכפר סילוואד. הוא היה אחד ממבצעי הלינץ' העיקריים וכן היה מעורב בשורה ארוכה של פיגועים בישראל. הוא ארגן יציאת מחבלים לפיגועים והיה מעורב בפיגוע בציר 60‏[34].
  • חליל שוואמרה, שוטר פלסטיני, היה מיוזמי הלינץ'. הוא הוביל את החיילים למשטרת רמאללה, פתח להמון הרוצחים את דלתות התחנה והשתתף בפועל ברצח‏[35].
  • ראאד מחמוד ג'מאל שייח', שוטר פלסטיני, נעצר חודשים לאחר הרצח. בחקירתו הודה כי ביקש מההמון לחכות מחוץ לתחנה בשביל שיוכלו לרצוח את החיילים ברחוב ולא בתחנה. הוא הודה שהיכה בצינור ברזל את ראשו של נורז'יץ, וכי שטף ידיו מהדם בניסיון להסתיר את השתתפותו ברצח. נגזרו עליו שני מאסרי עולם‏[36].‏[3]
  • וויסאם עלי מחמד ראדי, שוטר פלסטיני, זוכה מסעיף של גרימת מוות בכוונה לאחר שהשופט קיבל את אחת משלל הגרסאות של החשוד, לפיה הוא הלם ממושכות בראש החייל רק לאחר שסבר שכבר נפח את נשמתו. למרות שבגרסאות אחרות הוא הודה ברצח. לעומת זאת, הוא הורשע באשמה כללית וקלה יחסית של "פגיעה בביטחון האזור"‏[37]. באוגוסט 2012 בית הדין הצבאי לערעורים הרשיע אותו ברצח חייל המילואים יוסי אברהמי.
  • לאחר 12 שנים, ביוני 2012 עצר השב"כ את מרואן אבראהים תופיק מעדי (בן 51), ויאסר אבראהים מוחמד חטאב (בן 40), במסגרת מעצר מבוקשים במהלך חשיפת תשתית רחבה של טרור החמאס בגיזרת רמאללה וכפרי בנימין. השניים הודו במעורבות פעילה בלינץ' והוגשו נגדם כתבי אישום בגין "גרימת מוות בכוונה" לבית המשפט הצבאי ביהודה[38].

התפארות פלסטינית בלינץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חגיגות" הלינץ' ברמאללה נערכו מספר פעמים על ידי פלסטינים כשהם מהללים את הרוצחים. בשנת 2002 , נחשפה תמונה של ילדה פלסטינית במסיבת הסיום של גן הילדים בו למדה, מצטלמת כשידיה מורמות, וכפות ידיה מרוחות בצבע אדום, כחיקוי לתמונה המפורסמת.‏[39] בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית ציינו בשנת 2009 את יום השנה השני להשתלטות חמאס על רצועת עזה. בשידורי הפת"ח, לגלגו על חמאס והציגו אותם כמי שאינם מבצעים די פיגועים בישראל, והתפארו בכך שהפת"ח היה זה ש"עצר שני חיילים ברמאללה" לעומת החמאס שרק חטף את גלעד שליט. ‏[40]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Carroll, Rory (2000-10-20). "TV row over mob footage 'betrayal'", The Guardian (London). אוחזר ב־ 05-07-09. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Coverage of Oct 12 Lynch in Ramallah by Italian TV Station RAI. משרד החוץ (2000-10-17). אוחזר ב־02-07-09.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 גיל מלצר, [וידויה של מפלצת], 14.10.2005, המוסף לשבת של ידיעות אחרונות
  4. ^ Philps, Alan (2000-10-13). "A day of rage, revenge and bloodshed", The Daily Telegraph (London). אוחזר ב־ 02-07-09. 
  5. ^ Lynch mob's brutal attack. BBC News (2000-10-13). אוחזר ב־2006-09-03.
  6. ^ Whitaker, Raymond (2000-10-14). "A strange voice said: I just killed your husband", The Independent (London). אוחזר ב־ 2009-10-16. 
  7. ^ {{}}
  8. ^ 8.0 8.1 הלל פנדל, Last Ramallah Lynch-Mobster Acquitted, 17 באוקטובר 2010, באתר israelnationalnews.com
  9. ^ אלון חכמון ואבי מוססקו, "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות", באתר ynet‏, 13 באוקטובר 2000
  10. ^ Greenberg, Joel (2000-10-13). "WHOSE HOLY LAND?: THE ISRAELIS; As Dreams of Peace Take Flight, Many Angry Fingers Point Toward Arafat", New York Times. אוחזר ב־ 16-10-09. 
  11. ^ Silver, Eric (2000-10-13). "Left-wing have their faith in peace blown away", The Independent (London). אוחזר ב־ 16-10-09. 
  12. ^ 12.0 12.1 נחום ברנע, מבחן הלינץ', 1.11.2000, העין השביעית
  13. ^ I'll have nightmares for the rest of my life. The Daily Telegraph (2000-10-15). אוחזר ב־03-07-09.
  14. ^ Barak Calls for Emergency Government. ABC News (12-10-00). אוחזר ב־03-07-09.
  15. ^ מערכת וואלה!, שגריר איטליה באו"ם: הלינץ' ברמאללה - מזימה ישראלית תקשורתית, 20.10.2000, אתר "וואלה!"
  16. ^ אתר משרד החוץ, Coverage of Oct 12 Lynch in Ramallah by Italian TV Station RAI, 17.10.2000
  17. ^ מערכת ynet, נלקחה תעודת העיתונאי שהתנצל על צילום הלינץ', 18 באוקטובר 2000, אתר ynet
  18. ^ ורד כהנא, תמונה טובה שווה לאלף מילים באתר משרד החינוך
  19. ^ ערוץ 7, הרשות איימה על הרשתות הזרות לבל תשדרנה את ריקודי השמחה של הפלסטינים, 13.09.2001, אתר "ערוץ 7"
  20. ^ 20.0 20.1 ליעד ברקת, ענת וושלר ונועם קרן, "הטילים שוגרו לעבר החלונות שמהם נזרקו גופות החיילים", 01/10/00, אתר חיל-האוויר
  21. ^ 21.0 21.1 יואב יצחק, נלכד החשוד שצולם כשידיו מגואלות בדם חיילי צה"ל - שנרצחו בלינץ' ברמאללה, 25 ביוני 2001, באתר 'חדשות מחלקה ראשונה'
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Arrest of Fatah Tanzim Terrorists from Ramallah. משרד החוץ (2002-04-22). אוחזר ב־2010-09-01.
  23. ^ Philps, Alan (2001-06-26). "Lynch mob suspects held by Israelis", The Daily Telegraph (London). אוחזר ב־ 2010-09-01. 
  24. ^ Man jailed over Ramallah lynching. BBC News (2004-11-22). אוחזר ב־2010-09-01.
  25. ^ Palestinian man gets life sentence for killing Israeli soldier. ABC News (2004-11-23). אוחזר ב־2010-09-01.
  26. ^ אביאל מגנזי, מבצע הלינץ' ברמאללה ישוחרר: "ברק שיקר", באתר ynet‏, 16 באוקטובר 2011
  27. ^ חדשות נענע, נעצר עוד אחד ממבצעי הלינץ' ברמאללה, 16 ביולי 2001, באתר נענע10
  28. ^ עלי ואקד אני, מבוקש בכיר 16.09.01, אתר ynet
  29. ^ תחקיר אלמגור 80% מהמחבלים חזרו לפעילות טרור אתר ארגון אלמגור
  30. ^ נדב שרגאי יש מחיר לחופש 21.10.2011, אתר ישראל היום
  31. ^ אפרת וויס, חשוד בלינץ' ברמאללה נעצר, 3 באוגוסט 2005, באתר ynet
  32. ^ אפרת וייס, נעצר המבוקש האחרון מהלינץ' ברמאללה, באתר ynet‏, 26 בספטמבר 2007
  33. ^ דיווחים שוטפים, כוח צה"ל עצר מבוקש פעיל ארגון הטרור תנזים, 26 בספטמבר 2007, באתר דובר צה"ל
  34. ^ גיל איל, נעצר אחד ממבצעי הלינץ' ברמאללה; היה מעורב בשורה של פיגועים נוספים, 9 במאי 2003, באתר חדשות מחלקה ראשונה
  35. ^ מערכת וואלה, נעצר אחד מיוזמי הלינץ' ברמאללה, 24 באפריל 2001, באתר וואלה
  36. ^ פליקס פריש, 2 שופטים דרשו עונש מוות למשתתף בלינץ' ברמאללה, 7 בספטמבר 2003, באתר ynet
  37. ^ אלי אושרוב, השתתף בלינץ' ברמאללה וזוכה מסעיף של "גרימת מוות בכוונה", 15 באוקטובר 2010, באתר nrg
  38. ^ לילך שובל, נעצרו עוד שני מעורבים בלינץ' ברמאללה, ישראל היום, 10 באוגוסט 2012
  39. ^ כפי שנחשף בעיתון מעריב 23 ביוני 2002
  40. ^ Itamar Marcus and Barbara Crook, Fatah boasts about lynch murder, 25.06.2009, palestinian media watch