הלית ישורון

הלית ישורון (נולדה ב-1942), היא מתרגמת ועורכת ישראלית.

תולדתיה ומפעליה

נולדה בתל אביב, בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישורון עבדה כדוגמנית בשנות ה-60. הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו "מקרה אישה", וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24" (זהו ספר שיריה היחיד). ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004. ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט, "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות ביותר בספרות המאה ה-20. עד כה ראו אור ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט (מולוי, מאלון מת, אֵלוֹשֵם). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתלוגיה "תת ההכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בין השנים 1995 עד 2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה ובשנת 2009 הופיע בעריכתה יחד עם לילך לחמן מבחר משיריו של אבות ישורון, שכותרו: "מלבדאתה".

בפברואר 2004 הותקפה באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו טרם התגלו. זמן מה לאחר התקיפה נעצר המתרגם אייל לוין, שהיה מצוי בסכסוך ספרותי עם בני הזוג ישורון, כחשוד במעשה. החשד שלוין עמד מאחורי תקיפתה של ישורון הופרך ולוין נוקה מכל חשד.‏

נשואה לישעיהו יריב, הבעלים של גלריה גורדון בתל אביב. בנם אמון יריב, הוא מנהל הגלריה המשפחתית, אמן וצלם. בנם אַביָם, עורך דין, נספה בתאונת שיט בנהר הזמבזי בזמביה, בשנת 2011.

מפרי עטה

• הלית קתמור, 24, תל אביב: הוצאת עקד, תש"ל 1969.
• יגאל סרנה, יונה וולך ביוגרפיה, הלית ישורון: אחרית דבר, ירושלים: הוצאת כתר, 2009.

מתרגומיה

• הפותחן, מחזה מאת ויקטור לאנו, הוצג בתיאטרון הקאמרי, אפריל 1976.
• החטא ועונשו, מחזה, מאת פ"ד דוסטויבסקי, (תרגום: הלית יריב), הוצג בתיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, בחודש דצמבר 1972.
• ז'ורז' סימנון, ידידי מגרה, סיפורי ז'ורז' סימנון, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב: הוצאת משרד הביטחון סדרת תרמיל, תשכ"ה 1965.
• סמואל בקט, מולוי, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב, תשל"ו 1976.
• סמואל בקט, מאלון מת, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980.
• סמואל בקט, ‫הטייפ האחרון של קראפ, (תרגום: הלית ישורון), ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ג 1983.
• סמואל בקט, הטרילוגיה: מולוי, מאלון מת, אֵלוֹשֵם, (תרגום: הלית ישורון), בני ברק הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997.
• פרידריך ניטשה, אחותי ואני, דפים אחרונים, (תרגום מאנגלית: הלית ישורון), (עורך: ישעיהו יריב), תל אביב: הוצאת משכל, 2004.
• מרסל פרוסט, בעקבות הזמן האבוד, (תרגום מצרפתית: הלית ישורון), א-ד, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה: הספריה החדשה, 1991 עד 2002.
• מוריס בלאנשו, פסק מוות (תרגום: הלית ישורון), דניאל אפשטיין: אחרית דבר, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2006.

מעריכותיה

• כתב העת לשירה חדרים.
• יונה וולך, תת ההכרה נפתחת כמו מניפה, מבחר השירים 1985-1963, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה לשירה, תשנ"ב 1992.
• יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה, (עורכת: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
• אבות ישורון כל שיריו, (עורכים: הלית ישורון, בנימין הרשב), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995 - תשס"א 2001.
• מלבדאתה, אבות ישורון מבחר 1991-1934, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.

קישורים חיצוניים

• הלית ישורון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מיה סלע, פרקי אבות, עכבר העיר, 18.9.2009
• הילו גלזר, קיצור תולדות הזמן: הלית ישורון מתגברת על האסונות בעזרת פרוסט, באתר nrg מעריב, 2 ביוני 2012