הלית ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלית ישורון (נולדה ב-1943), מתרגמת ועורכת ישראלית.

הלית ישורון נולדה בשנת 1943 בתל אביב למשורר אבות ישורון. פעלה לביסוס מעמדו בשירה העברית, וערכה מהדורה מקיפה של כל כתביו.

ישורון למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית.

בשנות ה-60 עבדה כדוגמנית, הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור. שיחקה בסרטו "מקרה אישה", וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24" (זהו ספר שיריה היחיד).

ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו היא עורכת עד היום.

בשנת 1991 החלה בתרגום לעברית של יצירתו של מרסל פרוסט, "בעקבות הזמן האבוד". עד כה תירגמה ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו, הנחשבת לאחת החשובות ביותר בספרות המאה ה-20.

תירגמה לעברית מספריהם של סמואל בקט וז'ורז' סימנון וערכה ספרי שירה, בהם כמה מספריה של יונה וולך ואנתולוגיות שירה. בשנת 2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

בתחילת 2004 הותקפה באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו טרם התגלו.

נשואה לישעיהו יריב, הבעלים של גלריה גורדון בתל אביב, ולהם שני ילדים. בנם אמון יריב, הוא מנהל הגלריה המשפחתית וצלם אמן.

[עריכה] מתרגומיה

הפותחן, מחזה מאת ויקטור לאנו, הוצג בתיאטרון הקאמרי, אפריל 1976.
החטא ועונשו, מחזה, מאת פ"ד דוסטויבסקי, תירגמה תחת השם הלית יריב, הוצג בתיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, בחודש דצמבר 1972.
פסק מוות מאת מוריס בלאנשו, עברית - הלית ישורון, אחרית דבר - דניאל אפשטיין, הקיבוץ המאוחד 2006.
מות מאלון, מאת סמואל בקט, מצרפתית: הלית ישורון, הקיבוץ המאוחד תש'ם 1980.
מולוי, מאת סמואל בקט, מצרפתית: הלית ישורון, תל אביב תשל'ו 1976.
ידידי מגרה, סיפורי ז'ורז' סימנון, תרגום - הלית ישורון, תל אביב משרד הביטחון תשמ'ג 1983.
‫הטייפ האחרון של קראפ, מאת סמואל בקט, עברית הלית ישורון, מוסד ביאליק ירושלים, תשמ'ג 1983.
אחותי ואני, דפים אחרונים, מאת פרידריך ניטשה, תרגום [מאנגלית] - הלית ישורון, עורך המהדורה העברית - ישעיהו יריב, משכל תל אביב 2004.
בעקבות הזמן האבוד, מאת מרסל פרוסט, מצרפתית - הלית ישורון, ארבעה כרכים, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1992 עד 2002.