הלכות רב אלפס

הלכות רב אלפס הוא חיבור הלכתי בשפה הארמית מהמאה ה-11 שכתב הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) במרוקו.

בשונה מראשונים אחרים, שחלקם עסקו בפרשנות התלמוד וחלקם עסקו בדיונים הלכתיים ובפלפול, כתב הרי"ף את חיבורו בצורה פשוטה. הספר מתמצת סוגיות הלכתיות בשלושה סדרים בתלמוד הבבלי: סדר מועד, נשים ונזיקין, וכן על מסכת ברכות. כמו כן מביא הרי"ף גרסאות שונות למילים בתלמוד וקובע את העדיפות ההלכתית לתלמוד הבבלי על פני התלמוד הירושלמי. הרי"ף שילב בחיבורו גם דברי אגדה, מעט מדרשים ודברי מוסר.

שם הספר

לספר ניתנו כמה כינויים במהלך השנים, על ידי רבנים ופוסקים שהתייחסו לדבריו. "תלמוד קטן", משום שהספר מקבץ ומרכז הלכות מהתלמוד, "הלכות רב אלפס", מכיוון שהספר נכתב בעיר פס‏‏ או משום שמוצא משפחתו משם. בצורה דומה, יש שקוראים לספר "הלכות אלפסי" או "הלכות האלפסי" או סתם "אלפסי". שמו המקורי והנפוץ בתחילת פרסומו היה "ספר ההלכות", בגלל היותו ספר יסודי ראשון בהלכה. אלו שהחשיבו את הרי"ף לאחד מהגאונים ולא מן הראשונים, קראו לו "רב אלפס", תואר מקובל לתקופת הגאונים וממילא לחיבורו קראו "הלכות רב אלפס". כיום, יש שקוראים לו כקיצור "הרי"ף" ולעתים הוא מכונה בספרות ההלכתית, "ההלכות" או סתם "הלכות".

כתיבת החיבור

ערך מורחב – רי"ף

הרב יצחק אלפסי החל לחברו בהיותו בן 17 שנים, וסיים לאחר 30 שנים (בין השנים 1030-1060). הספר חובר כשכיהן כדיין הראשי ברובע חמאד שבעיר פאס ומכאן מגיע שמו: אל-פסי. יש שטוענים שהרי"ף לא היה במרוקו, אלא שהיה דיין בכפר קלעת חמאד ליד העיר קוצטנטין‏‏ שבאלג'יריה, והשם "אלפסי" מתייחס למוצא משפחתו לפני שהיגרה לאלג'יריה‏‏.

חשיבות הספר

הספר מהווה מקור חשוב לפסיקת הלכה והוא אחד משלושת הספרים לפיהם פסק רבי יוסף קארו בספריו בית יוסף ושולחן ערוך, בנוסף לרמב"ם והרא"ש‏‏‏‏.
כמו כן, היה הספר אחד ממקורות הפסיקה לספר "עתים" של ר' יהודה בר ברזילאי הברצולנאי הנשיא, תלמידו של הרי"ף, בנוסף לתשובות הגאונים והלכות שפסק ר' שמואל הנגיד‏‏ ב"הלכתא גברתא".
גם פסיקת הרא"ש מורכבת מפסיקת הרי"ף לצד פסיקת התוספות‏. הרמב"ם התייחס לספר ואמר, "...חיבורו של רבנו יצחק מספיק בעד כל חיבורי הגאונים..." וכדי להדגיש זאת פסק הרדב"ז שמכריעים הלכה כמותו במחלוקת עם הגאונים ושחיבורו וחיבור הרמב"ם מכילים את כל דברי הראשונים. הראב"ד השלישי כתב בהקדמה לחיבורו השגות על הרז"ה, "אפילו אומר על ימין שהוא שמאל סומכים על דבריו".

חידוש פסיקת ההלכה

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.

דרך פסיקתו של הרי"ף היתה בסיס ויסוד לכל דרך הפסיקה של רבני ספרד בתקופת הראשונים, ואחר כך לכל יהדות אסיה ואפריקה. שיטתו התבססה על שני עקרונות הפוכים לאלו של פוסקי יהדות אשכנז:

• התעמקות רק בדברי ההלכה והמסתעף מהם בתלמוד לצורך פסיקת ההלכה.
• במקרה של סתירה בין מקומות שונים בש"ס, מכריעים כדברי אחד מהם לפסיקת ההלכה ומתרצים את הנוגע להלכה. לדוגמה:

במסכת בבא מציעא בדף לה עמ' א פוסק רב נחמן לשומר שישלם על אובדן הפקדון, ונמצא הפקדון והתייקר ולא קבל השומר את ההתייקרות (דהיינו "כפל" אף על פי שבדרך כלל אמור לקבל). רבא הסביר פסק זה אף על פי שבמקרה שמשלם השומר מקבל את ה"כפל", כל זה מדובר במקרה שלא הצטרך לטרוח בעל הפקדון לתבוע את השומר, אבל פה שהטריח את בעל הפקדון אינו מוקנה לו. הרי"ף צטט שם את הגמ' במסכת בבא קמא דף קח עמוד א שואלת הגמ' למי הולך הכפל במקרה שנגנב הפקדון ותבע בעל הפקדון את השומר ושלם. אביי אומר, שלא מקנים לו את הכפל משום שהוא הטריח את בעל הפקדון ורבא פסק שמקנים את הכפל לשומר משום ששלם. הרי"ף פסק שהלכה כרבא לפי דבריו במסכת בבא קמא, אף על פי שרבא שינה את דעתו והסכים עם אביי. זאת אומרת, שהרי"ף רק הביא את פסק ההלכה, דהינו לפתור את הספק המתעורר מן הסתירה. כנגד זאת, חכמי יהדות אשכנז ובעיקר בעלי התוספות העמידו כל סוגיא במקרה שונה, ומכאן הסתעפו והתבדלו יהדות אשכנז וספרד, ומכאן מגיעה מחלוקתם.

• הרי"ף גם עורר עניין חדש בדיון ההלכתי: במקרה שהגמ' נשארה בספק בשאלה הלכתית הרי"ף פוסק להלכה על פי הכללים לפסיקת ההלכה בצורה כוללת. (לדוגמה יש כלל בכל מחלוקת בין אביי לרבא פוסקים כרבא חוץ מיע"ל קג"ם)

לדוגמה: במסכת בבא מציעא בפרק המפקיד (העוסק בענייני שומרים והפקדות) בדף לד עמוד ב הגמרא הסתפקה ב-11 שאלות הלכתיות במקרים מסוימים האם להוציא מן השומר ממון לשלם, או לא ונשארה בספק. הרי"ף פסק שם שיחלוקו (בעל הדין עם השומר) על פי הכלל "ממון המוטל בספק חולקין" אבל זה רק בארץ ישראל (בזמן הסנהדרין) אבל לא בבבל שאין דנים דיני קנסות בבבל, אבל אם תפס אחד מהם לא מוציאין מידו. פסק זה יכול לעורר ספק, האם בכלל ספקות אלו בגדר של "ממון המוטל בספק"? או שמא מכיון שדיני הפקדה מן התורה הם וספקות אלו הם חלק מדיני התורה ממש, ולפיכך יש להחמיר לפי הדין של אותו שומר בסתם מקרה? וגם אם בכלל הדין של "יחלוקו" הוא קנס? מאחר שלא כל ממון המוטל בספק למי לתת מחייב שאחד מן בעלי הדין רמאי(יש כמה פירושים מה בדיוק נקרא "קנס" האם דווקא רק שאחד מרמה או בכל מקרה שיש למשהו הפסד כספי) ולכן אפשר לפסוק ככה גם בבל ובלי הסנהדרין.

• הרי"ף לא הסס לחלוק על הגאונים שקדמו לו. וגם בגלל שהרי"ף חי בתחילת תקופת הראשונים יש שמחשיבים את הרי"ף כחכם מסוף תקופת הגאונים.
• יש אומרים שבכל מקום בספרו של הרי"ף סתם "גאון" הכוונה לרב האי גאון.‏‏

שיטות אלה היוו מקור בסיסי ביותר לכל הפסיקה שאחריו ולפיכך נקרא הרי"ף בפי כל הפוסקים שאחריו והרבנים שאחריו "גדול הפוסקים"‏. בסופו של דבר, גם רוב האשכנזים פוסקים כמוהו בגלל שפסקיו הם יסוד לפסקי השולחן ערוך, גם לדעת הרמ"א בגלל שהרא"ש ו"מרדכי" הושפעו רבות מפסקיו.

הפסיקה בימינו

מאז ימי הרי"ף ועד ימינו, כל מנהגי יהדות צפון אפריקה נובעים מפסקי הרי"ף . חכמי יהדות זו הגדירו ככלל את הפסיקה על פי הרי"ף, כשההבדל בינם לבין שאר הספרדים הפוסקים גם הם כרי"ף, יהדות צפון אפריקה המשיכה לפסוק כרי"ף גם במרוצת הדורות, בעוד ששאר ההספרדים "מעדכנת" את פסיקותיה לפי הפוסקים האחרונים שבכל דור. לדוגמה, רוב יהודי צפון אפריקה אינם אומרים לשם ייחוד לפני התפילות, מאחר שהדבר לא נזכר בפסקי הרי"ף, על אף שפוסקים מאוחרים יותר הוסיפו זאת לסדר התפילה. כך גם פסק ר' שלום משאש‏‏, שבמקום שפסקו יהדות מרוקו כרי"ף ולא כפוסק אחר "יש להם להשען על עץ ארז".

פרשני ה"הלכות"

מאחר שרוב הספר הוא תמצות התלמוד, כל הפירושים עוסקים ממש בפירוש התלמוד, אך מתעמקים בענייני ההלכה הכתובה והדיון ההלכתי הנוסף על התלמוד. בנוסף, הרבה מפרשני התלמוד העדיפו לפרש את ה"תלמוד הקטן", מאחר שהוא יותר מרוכז מהתלמוד.
מפאת חשיבותו של החיבור נכתבו עליו מספר פירושים:

• פירושו של רבנו נסים על 12 מסכתות.
• פירושו של רבי יוסף בן חביבה תלמידו של רבינו נסים‏‏‏, אליו מיוחסת משפחת אבן חביב‏‏, נכתב על 7 מסכתות.
• פירושו של רבנו יהונתן בן דוד הכהן מלוניל על מסכת אחת.
• פירוש תר"י - תלמידי רבינו יונה, למסכת אחת.
• קיים גם "פירוש רש"י" שהוא פירוש רש"י לתלמוד על ציטוטי הרי"ף מהתלמוד עם כמה עריכות והוספות. יש חוקרים^{[דרוש מקור]} הסבורים שחברו ר' ישראל בן ר' יואל, אך העניין שנוי במחלוקת.

הרחבות וקיצורים

מאחר שהר"יף לא דן בהרחבה בדברי הגאונים שפסק כנגד דעתם, ומאחר שבתקופת הראשונים יצאו עוד ספרי הלכה פרטניים שחולקים על הרי"ף, נכתבו ספרי "הרחבה" העוסקים בדברי הגאונים והראשונים, אליהם מתייחסות פסיקות הרי"ף.

• "מרדכי" לר' מרדכי בר הלל, שדן בכל הלכה של הרי"ף ומבאר ומעמיק את דבריו. בימינו, מודפס בספרים לאחר פירוש הרי"ף.
• "ספר העתים" לר' יהודה בר ברזילי הברצלונאי הנשיא‏‏, הוא השלמה והרחבה בדברי הגאונים שמתייחס אליהם הרי"ף.
• "ספר האשכול" שחובר בידי תלמידו של הרי"ף, הראב"ד השני. גם ספר זה עוסק בהרחבה בדברי הגאונים ובייחוד בספר הלכות גדולות. הראב"ד היה תלמיד ר' יהודה הברצלונאי וזו הסיבה המשוערת לכך שספרו עוסק באותו נושא. ספר זה שימש כמקור פסיקה לכל יהדות פרובנס.
• "תשובות רב שרירא ורב האי בנו", הרחבה על ספר ההלכות בדברי חכמים אלו.
• פירוש "מאה שערים" לר'יצחק בר אבא מרי ממרישלא בעל ה"עתור".
• "אלפסי זוטא" שחובר בידי ר' עזריה מנחם מפאנו, קיצור ספר ההלכות והוספת דינים שהשמיטם הרי"ף.
• "שערי דרב אלפס" חובר בידי נכד הרי"ף רבי יצחק בר ראובן בר יצחק.
• "חידושי אנשי שם", הרחבה וחידושים.

הגהות

כמו בתלומד, גם על הרי"ף חוברו הגהות:

• הגהות הגר"א.
• הגהות הב"ח.
• הגהות "מצפה איתן".
• הגהות "חוות יאיר".
• תורה אור, הפניה למקורות מהמקרא.
• מסורת הש"ס, הפניות לדיון הלכתי או לציטוט מהתלמוד המופיע בפירוש למסכת אחרת או לדף אחר במסכת.
• עין משפט נר מצווה, הפניות להלכה המקבילה במשנה תורה, סמ"ג, טור או שולחן ערוך.
• שלטי הגיבורים, מביא את דברי הרא"ש והריא"ז העוסקים באותו נושא.

את ארבעת האחרונים כתב מהר"י בועז.

חיבורים המתייחסים ל"הלכות"

• ספר המאור שנכתב על ידי רבי זרחיה הלוי, הוא קובץ השגות על הספר ובנוי משני חלקים: "המאור הגדול" על סדר נשים ונזיקין ו"המאור הקטן" על סדר מועד
• השגות הראב"ד על השגות המאור ופעמים שהשיג על הרי"ף עצמו
• ספר מלחמות השם שכתב הרמב"ן כתשובות להשגות ספר המאור. כמו כן כתב את ספר ה"זכות" כתשובות להשגות הראב"ד
• שמן המאור של ר' עזרא המלאכי שהצדיק את דברי הרב זרחיה הלוי מפני השגות הראב"ד
• שיטת ריב"ב של רבי יהודה בן ברכיה, אחיין הרז"ה