הלמוט גרנשהיים
הלמוט אריק רוברט קונו גרנשהיים (Helmut Erich Robert Kuno Gernsheim 1 במרץ 1913 - 20 ביולי 1995) היה היסטוריון של הצילום, וכן צלם ואספן. לגרנשהיים מיוחס גילוי התצלום הראשון בהיסטוריה, "נוף מחלון בלה גרא", שצילם ניספור נייפס בסביבות שנת 1827.
תוכן עניינים |
לימודים[עריכה]
אביו ושני אחיו של גרנשהיים היו היסטוריונים, האב היסטוריון של הספרות, והאחים, האחד היסטוריון של האמנות והשני היסטוריון של הכלכלה. למרות שנמשך ללימודי ההיסטוריה של האמנות מגיל צעיר, החל גרנשהיים ללמוד צילום ב-1934 בבית הספר לצילום של מדינת בוואריה, במינכן, שהיה מוסד טכני ומקצועי. לעומת הוראת הצילום הנסיוני בבאוהאוס, בית ספר זה עסק בעיקר בהכשרת תלמידיו בכל תחומי הצילום המעשי, מצילום סטודיו ופורטרטורה, ועד לצילום תעשייתי ומדעי. את הגישה הטכנית שרכש בבית הספר יישם גרנשהיים בעבודותיו ובמחקריו המאוחרים בצילום. בבית הספר למד גם היסטוריה של האמנות ושל האדריכלות, ולמד שיטות הדפסה מתקדמות, בהן גם הדפסת תצלומי צבע בשיטת יובכרום (Uvachrome). לקראת סוף לימודיו החל לעבוד בחברת יובכרום בצילום רפרודוקציות.[1]
גרנשהיים כמעט ולא נחשף לעבודות אוונגרד שנעשו בצילום בזמן לימודיו, משום שלאחר עליית הנאצים לשלטון והנהגת המשטר הטוטליטארי בגרמניה, מרבית אמני האוונגרד עזבו את הארץ, ומורי הצילום שנותרו במדינה חששו להציג את עבודתם ה"דקדנטית" על פי התפיסה הנאצית. רק מאוחר יותר בקריירה שלו, בסביבות שנות החמישים, הבין גרנשהיים את התרומה העצומה שהייתה לגרמניה בהתפתחות הצילום בשנות ה-20 וה-30 של המאה.
קריירה[עריכה]
ב-1937 הוזמן על ידי ידיד להציג לראשונה כמה מתצלומיו בתערוכה העולמית של פריז (1937). גרנשהיים היה יהודי למחצה מחד, צעיר לפני גיוס מאידך, ומטרת הנסיעה לפריז הייתה לאפשר לו לצאת מגרמניה במסווה של נסיעה רשמית. לאחר התערוכה עבר לאנגליה, והתמקם בלונדון, עם משרה שקיבל ממעסיקיו לשעבר בחברת יובכרום, ליצור רפרודוקציות צבעוניות של יצירות אמנות בגלריה הלאומית. באותה תקופה היו באנגליה צלמי צבע מקצועיים ספרים בלבד, ותצלומיו של גרנשהיים הופיעו בעלונים, במסעי פרסום ובמגזינים.[2] בסתיו 1937 הציג גרנשהיים את תערוכתו הראשונה בלונדון, בגלריה של אחיו בכיכר סטנפורד: תצלומי נוף, אדריכלות, פורטרטים, דוממים ותצלומי תקריב של פרחים. כעבור שנה הציג בגלריה תערוכה שנייה, של תמונות שחור-לבן שצילם ברחבי אנגליה. המגזים Photography הקדיש כפולת עמודים לסקירת עבודתו.
במהלך מלחמת העולם השנייה איבד גרנשהיים את אזרחותו הגרמנית, משום שסירב לחזור לארץ המולדת שלו, והפך לחסר זהות לאומית. למרות זאת, בבריטניה נחשב לזר ממדינת אויב, נכלא לזמן מה במחנה מעצר ולבסוף גורש לאוסטרליה. במחנה מעצר שם למד על ההיסטוריה של הצילום דרך ספרים שרכש, ושימש כצלם המחנה. בספטמבר 1941 שוחרר ממעצר בזכות כישורי הצילום שלו, כדי לחזור ללונדון ולתעד בה, עבור "הרשות לתיעוד מבנים לאומיים" (National Buildings Record) מונומנטים היסטוריים שהיו בסכנת הרס בשל ההפצצות על העיר. עבודה זו נחשבה ל"בעלת חשיבות למאמץ המלחמתי", וזיכתה אותו באישור כניסה לאנגליה.[3] את העבודה ביצע תחת חסות מכון וורבורג של אוניברסיטת לונדון, שנטל חלק בפרויקט התיעוד.
גרנשהיים צילם במשך שישה חודשים מונומטים רבים באזור לונדון, מכנסיית וסטמיניסטר וקתדרלת סנט פול ועד לבית מגורי ראש ממשלת אנגליה ברחוב דאונינג. חלק מהאתרים היו מלאי שקי חול לשם הגנה, וחלונות רבים היו כבר מנופצים. כמה מחפצי הערך והפסלים פונו מהם והועברו למקומות מסתור כאמצעי ביטחון. ב-1944 תפסו תצלומיו של גרנשהיים נתח נכבד מהתערוכה של רשות "תיעוד המבנים הלאומיים" שנערכה בגלריה הלאומית. ברישומי המידע על התערוכות בגלריה הלאומית של אנגליה זוהי תערוכת היחיד הגדולה ביותר שנערכה לצלם. גרנשהיים הציג גם מספר תערוכות ב"צ'רצ'יל קלאב" ותערוכת יחיד גדולה ב"אגודת הצילום המלכותית" ב-1948. בנוסף, פרסם מתצלומיו בעיתונים רבים, והוציא לאור שני ספרים: Architecture and Sculpture ב-1949 ואת Beautiful London ב-1950. הוא שם לו למטרה בכתביו לשנות את תפיסת הצילום המיושנת והשמרנית שאפיינה, לדעתו, את הצילום הבריטי.
במהלך מלחמת העולם השנייה פגש גרנשהיים את אליסון איימס, שהתגרשה מבעלה ועברה לגור עימו. הם התחתנו רק לאחר תום המלחמה, מאחר שבמהלכה נחשב לזר ממדינת אויב. עד מותה ב-1969 עזרה אליסון גרנשהיים להלמוט במחקריו, בארגון ובקטלוג האוספים, והשתתפה בפרסם כמה ספרים על ההיסטוריה של הצילום.
אספנות[עריכה]
לאחר שחתם על הוצאת ספרים על פרסום של מספר ספרי צילום נוספים (The Man Behind the Camera, Julia Margaret Cameron, Focus on Architecture ו-The History of Photography), החליט גרנשהיים לנטוש את קריירת הצילום המקצועי שלו ולהתמסר למחקר ולטיפוח אוסף התצלומים ההיסטוריים שלו. אל אספנות הצילום הגיע בעקבות מפגש עם היסטוריון האמנות והאוצר המשפיע של מחלקת הצילום במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, באומונט ניוהול, ששירת באירופה כצלם בצבא ארצות הברית. ניוהול מצא בו שותף לתפיסתו את ההיסטוריה של הצילום. הוא שכנע את גרנשהיים לנטוש את רצונו לחנך מחדש את הבריטים בכל הנוגע לצילום, ולהקדיש את מרצו לאיסוף והצלה של פיסות היסטוריה של הצילום, שכה רבות מהן מצויות באנגליה ומושמדות מדי יום. בראיון עימו סיפר גרנשהיים על פגישתם:
 |
יום אחד אמר לי [ניוהול]: "הלמוט, אני מעריץ את תשוקתך לשנות את הצילום הבריטי, אבל זה יתרחש בין כה וכה. אז מדוע שלא תציל קודם כל את מה שנותר מהחומרים ההיסטוריים שכה מרתקים את שנינו? אנגליה מלאה בהם, אך בשל חוסר הערכה, הם נעלמים במהירות. היום ראיתי קופסאת דאגרוטיפ יפה, אך כשפתחתי אותה, מצאתי שהיא ריקה. המוכר אמר: 'ודאי לא תרצה [תמונה של] סבתה של משהו אחר?' אמרתי לו שכל הייתי רוצה, אך התמונה כבר נזרקה. [...] אתמול התמזל מזלי למצוא עותק של Life and Landscape on the Norfolk Broads של אמרסון עם ארבעים הדפסי פלטינום. ספר נדיר ביותר בשתי לירות שטרלינג." "זה מאוד עצוב", אמרתי, "אך איני יכול להתחיל אוסף בתחום חדש. אני מתעניין באמנות אפריקאית ובחיתוכי עץ של האקספרסיוניזם הגרמני [...] ובמשכורת שאני מרוויח, איני יכול להרשות לעצמי יותר. וניוהול המשיך: "טוב מאוד, אז תפסיק לאסוף אותם לזמן מה. תמצא אותם מאוחר יותר. אך לכמה זמן יוותרו תצלומים לאיסוף?" |
 |
| – Hill and Cooper, Dialogue with Photography, Ibid., p. 146-47 | ||
בינואר 1945 החל גרנשהיים לתור את שוקי לונדון ואת חנויות הספרים המשומשים, יצר קשרים רבים וטווה רשת לאומית של ספקים שהיו שמחים להיפטר מחומרי הצילום אום לא הצליחו למכור. מאחר וביקש לפתח תחום מחקר חדש יחסית, התעקש גרנשהיים ליצור בעצמו את האוסף וספריית המחקר עליהם התבסס בכתיבתו. למרות שחומרים היסטוריים רבים היו נגישים בספריות ובאגודות השונות, ההגבלות והעיכובים שבמוסדות אלו גרמו לאובדן זמן יקר ערך. בשני העשורים הבאים ליקט אוסף עצום ששום אספן לא יוכל להשתוות לו. ספרייתו כללה לבסוף כ-4,000 כרכים, עם ספרי אופטיקה וכימיה מהמאה ה-16, בהם מצא את ה"פרהיסטוריה של הצילום", ועד לספריו בני זמנו. בין השאר החזיק בלמעלה ממאתיים הדפסות מעולות של הצלמת הוויקטוריאנית ג'וליה מרגרט קמרון, כולל כמה כרכים מספרו של אלפרד טניסון שאוייר בתצלומיה. חלק מהתצלומים נמצאו בחנות שבעליה התכוון להשתמש בתמונות לאריזה, מאחר שהודבקו על גבי לוח קשיח. על קמרון פרסם את המונוגרפיה Julia Margaret Cameron: Her Life and Photographic Work (1948). כמו כן מצא אלבום פרטי ובו 70 תצלומים שצולמו, לטענת בעל הספר, על ידי לואיס קרול. לאחר מחקר ואיסוף פרסם את ספרו Lewis Carroll, photographer (1949), שהציג את תחביבו הרציני של הסופר המפורסם.
גרנשהיים יצר מספר נכבד של עבודות: יותר מעשרים מונוגרפיות שיצאו לאור, יותר מ-200 מאמרים ואין ספור תערוכות של עבודותיו ושל אוספיו. דרך עבודתו הרבה היה גרנשהיים לאחד ממיסדי המחקר המודרני של הצילום.
נוף מחלון בלה-גרא[עריכה]
הפרט הייחודי והחשוב ביותר באוספו של גרנשהיים הוא ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא", שיצר ניספור נייפס ככל הנראה בשנת 1826 או 1827, ונחשבת לתצלום הראשון בהיסטוריה ששרד. את התצלום, בגודל 16.5X20.5 ס"מ, הותיר נייפס באנגליה ב-1827, אצל מארחו, הבוטניקאי פרנסיס באואר (Bauer), לאחר שלא מצא ממנים ותומכים להמצאתו. על גב התצלום רשם באואר: "הליוגרפיה. תוצאות מוצלחות ראשונות שהושגו על ידי הפעולה הספונטנית של האור על ידי האדון נייפס משלון-סור-סון. 1827". התמונה עברה ידיים רבות, הוצגה בתערוכה פומבית ב-1898 בטרם נשתכחה על ידי בעליה האחרונים ונעלמה. התצלום, שנזנח במזוודה, התגלה מחדש באנגליה, ב-15 בפברואר 1952 על ידי הלמוט ואליסון גרנשהיים, שרכשו את התמונה עבור אוסף הצילום שלהם. הלמוט גרנשהיים תיארך את הצילום ל-4 ביוני - 18 ביולי 1827.
גרנשהיים ניסה לצלם רפרודוקציה של התצלום הישן, שכן את התמונה לא ניתן היה להעתיק או לשכפל (היא נעשתה ללא כל נגטיב), אך גילה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. לוח המתכת הממורק, עליו צולמה התמונה, שיקף כבראי את המצלמה שהוצבה מולו. העיתון "טיים" (Time), צוות מהגלריה הלאומית בלונדון ויועצים ממעבדת המחקר של קודאק (Kodak) ניסו אף הם ליצור רפרודוקציה דומה של התצלום המקורי אך ללא הצלחה. התוצאה המרבית אליה הגיעו הייתה עדיין מעוותת ושונה במידה ניכרת מהמקור. לפיכך החליט גרנשהיים לרטש בעצמו את תצלום הרפרודוקציה בעזרת צבעי מים, ואת התוצאה שקיבל תיאר בעצמו כ"דומה רק בקירוב למקור".[4] עם זאת, פרסם גרנשהיים את הרפרודוקציה המצוירת במאמרים ובספרים על תולדות הצילום שהוציא לאור, וציור/צילום זה שב והופיע כמעט בכל ספרי ההיסטוריה של הצילום מאז .
בשנת 1963 מכר גרנשהיים את האוסף שלו למרכז למחקר במדעי-הרוח על-שם הארי רנסום באוניברסיטת טקסס ועבר לגור בשווייצריה. מרכז רנסום, אשר מחזיק גם בבעלות על ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא", כפוף להסכם עם גרנשהיים, שלפיו אין לספק כל רפרודוקציה אחרת של ההליוגרפיה של נייפס מלבד ציור-המים הנזכר לעיל.[5]
גרנשהיים פרש מהחיים המקצועיים אך לא הפסיק לתרום באופן פעיל ביותר לעולם הצילום.
הלמוט גרנשהיים נפטר ב-20 ביולי 1995.
לקריאה נוספת[עריכה]
- Charles Grivel et al., Helmut Gernsheim: Pioneer Of Photo History , Hatje Cantz Publishers, 2004.
- Helmut Gernsheim (ed.), The Man Behind the Camera, Fountain Press, 1948
- Helmut Gernsheim, Julia Margaret Cameron: Her Life and Photographic Work, Fountain Press, 1948
- Helmut Gernsheim, Julia Margaret Cameron: Her Life and Photographic Work, Aperture, 1987
- Helmut Gernsheim, Lewis Carroll, photographer, Max Parrish, London. 1949
- Helmut Gernsheim, Focus on Architecture, Fountain Press, 1949
- Helmut Gernsheim, Masterpieces of Victorian photography, 1840-1900, from the Gernsheim collection, Published by the Arts Council of Great Britain on the occasion of the Festival of Britain, 1951
- Helmut and Alison Gernsheim, Roger Fenton: Photographer of the Crimean War: His Photographs and His Letters from the Crimea, SECKER & WARBURG, 1954
- Helmut Gernsheim, The History of Photography from the Earliest Use of the Camera Obscura in the Eleventh Century Up to 1914, Oxford University. 1955
- Helmut and Alison Gernsheim, A Concise History of Photography, Thames & Hudson, 1965
- Helmut and Alison Gernsheim, Alvin Langdon Coburn Photographer, London Faber & Faber. 1966
- Helmut Gernsheim, The History Of Photography From The Camera Obscura To The Beginning Of The Modern Era, McGraw-Hill Book Co, 1969
- Helmut and Alison Gernsheim, L. J. M. Daguerre: The History of the Diorama and the Daguerreotype, Dover Publications Inc., 1969
- Helmut Gernsheim, The Origins of Photography, (The History of Photography, Vol. 1), Thames & Hudson, 1981
- Helmut Gernsheim, Incunabula of British Photographic Literature: A Bibliography of British Photographic Literature, 1839-75, and British Books Illustrated With Origin, Scolar Pr., 1984
- Helmut Gernsheim, A Concise History of Photography: Third Revised Edition, Dover Publications, 1986
- Helmut Gernsheim, The Rise of Photography 1850-1880: The Age of Collodion (The History of Photography, Vol. 2), Thames & Hudson, 1988
- Helmut Gernsheim, Creative Photography: Aesthetic Trends 1839-1960, Dover Publications, 1991
הערות שוליים[עריכה]
- ^ Paul Hill and Thomas Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Kings Lynn, Dewi Lewis Publishing, p. 133-135
- ^ Hill and Cooper, (2005). Dialogue with Photography, p. 136
- ^ Hill and Cooper, Dialogue with Photography, Ibid., p. 142
- ^ Geoffrey Batchen, Burning with Desire: The Conception of Photography,, The MIT Press, 1997, p. 127
- ^ Batchen, Burning with Desire, Ibid.
