הלמוט שמידט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלמוט שמידט
(23 בדצמבר 1918; המבורג, גרמניה) (בן 96)
Helmut Schmidt Bundeskanzler - Moscow 11 dec 2013.jpg
הלמוט שמידט, 2013
שם בשפת המקור Helmut Schmidt
מדינה גרמניה
מפלגה סוציאל-דמוקרטית (SPD)
בת-זוג
קאנצלר גרמניה ה-5
תקופת כהונה 16 במאי 1974 - 1 באוקטובר 1982 (8 שנים ו-19 שבועות)
הקודם בתפקיד וילי ברנדט
הבא בתפקיד הלמוט קוהל

הלמוט היינריך ואלדמר שמידט (גרמנית: Helmut Heinrich Waldemar Schmidt; נולד ב-23 בדצמבר 1918 בהמבורג), פוליטיקאי גרמני עם שורשים יהודיים, ממנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). שמידט כיהן כראש סיעת ה-SPD בבונדסטאג (1967 עד 1969), כשר ההגנה (1969 עד 1972), כשר האוצר והכלכלה (1972) כשר האוצר (1972 עד 1974) וכקאנצלר (1974 עד 1982).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של שמידט נולד כבן מחוץ לנישואין של בנקאי יהודי אמיד‏[1] בשם לודביג גומפל (1935-1860) מברנבורג ושל מלצרית. האב, שאומץ על ידי משפחת שמידט מהמבורג, גידל את הלמוט כלותרני. מוצאו היהודי של שמידט נודע בציבור בשנת 1984 כאשר נשיא צרפת, ואלרי ז'יסקאר ד'אסטן, סיפר כי שמידט גילה לו ב-1980 והרשה לו לפרסם זאת. הסיפור המשפחתי פורסם בספר ב-1993[2]. חלק מבני משפחת גומפל מתגוררים בישראל מאז 1939[2].

במהלך מלחמת העולם השנייה חשש האב מגילוי זהותו על ידי הנאצים וזייף עם בנו את מסמכי הזהות שלהם. בזכרונותיו כתב שמידט כי שרשיו מילאו תפקיד מרכזי בהתנגדותו לרעיונות הנציונל-סוציאליסטים. עם זאת, בשנת 2014 טענה העיתונאית סבינה פמפרין בספרה "הלמוט שמידט והמלחמה המחורבנת", שבו חקרה את שנות שירותו של שמידט בצבא הגרמני, כי שמידט שיקר ועמדותיו הושפעו מהרעיונות הנאציים. בספר הובאו מכתבים שהתגלו בארכיון הצבא הגרמני בהם משבחים מפקדיו של שמידט את אמונתו באידיאולוגיה הנאצית, והוא אף נשלח להרצות אודותיה בפני חיילים אחרים. ההיסטוריון הגרמני-היהודי, מיכאל וולפסון, טען כי שמידט לא היה נאצי פעיל, אך הוא גם לא התנגד לנאצים‏[3].

לימודים, שירות צבאי ומקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הלימודים בשנת 1937 בביה"ס "ליכטוארק" (Lichtwark-Schule) בהמבורג, התגייס שמידט לצבא הגרמני שם שירת עד שנת 1945, והשתחרר בדרגת Oberleutnant (סגן). בשנים 1941 עד 1942 שירת כקצין נ"מ בחזית המזרחית וזכה לעיטור צלב הברזל, דרגה שנייה, ב-1942 הועבר חזרה לגרמניה ושימש כמאמן ויועץ במשרד האוויריה הנאצי (Reichsluftfahrtministerium). באותה שנה התחתן שמידט עם הנלורה גלזר ("לוקי"). לשניים נולדו שני ילדים: הבכור הלמוט-ואלטר, נפטר עוד בטרם הגיע לגיל שנה, והשנייה בת, סוזנה.

באפריל 1945 נתפס שמידט על ידי כוחות בריטים, ונשאר שבוי מלחמה עד חודש אוגוסט באותה השנה. לאחר שחרורו למד בהמבורג כלכלה ומדע המדינה וסיים את לימודיו בשנת 1949.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים מפלגתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 הצטרף שמידט למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה (SPD), היה פעיל בתחילה בהתאחדות הסטודנטים של המפלגה (SDS), ואף שימש כראש ההתאחדות בשנים 1947, 1948. בשנים 1968 עד 1984 שימש כממלא-מקום יושב-ראש המפלגה.

שמידט עדין חבר במפלגת ה-SPD, וכיום הוא אחד המתנגדים החריפים במפלגה להצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, זאת בניגוד לעמדתה הרשמית של המפלגה.

תפקידים פרלמנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1953 ועד תחילת 1962, ובשנים 1965 ועד 1987 היה שמידט חבר בבונדסטאג הגרמני. בשנת 1965 התמנה למ"מ ראש סיעת ה-SPD בבונדסטאג, וב-1967 התמנה לראש הסיעה, עד שנת 1969.

בנוסף שימש שמידט כחבר בפרלמנט האירופי בשנים 1958 עד 1961.

תפקידים ביצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמוט שמידט, 13 ביולי 1977

מסוף שנת 1961, ועד סוף 1965, כיהן שמידט כסנאטור לענייני פנים בעיר המבורג. בתפקיד זה זכה לחשיפה ופופולריות בעקבות תפקודו בשטפונות העזים שתקפו את העיר בפברואר 1962. באוקטובר 1969 מונה על ידי וילי ברנדט לשר ההגנה של גרמניה. בשנת 1972 מונה לתפקיד שר האוצר ושר הכלכלה לאחר התפטרות קודמו, ולאחר הבחירות באותה השנה מונה שוב לתפקיד שר האוצר.

לאחר התפטרותו של ברנדט מתפקיד הקאנצלר, נבחר שמידט בשנת 1974 להיות מחליפו. בשנותיו כקאנצלר טיפל שמידט במספר משברים שתקפו את גרמניה, וביניהם: משבר הנפט העולמי בשנת 1974, התגברות הטרור של קבוצות שמאל ראדיקליות בגרמניה, ו"עידן הקרח" בין מזרח ומערב גרמניה.

במהלך כהונתו כנשיא היו יחסי ישראל גרמניה בשפל רב, ואיבה רבה שררה בינו לבין ראש הממשלה מנחם בגין. שמידט היה הקנצלר הראשון מאז כינון היחסים בין המדינות שסירב לערוך ביקור ממלכתי בישראל, בטענה שאין בכך טעם כל עוד בגין משמש כראש הממשלה. גרמניה בראשותו של שמידט התקרבה למדינות ערב וקיימה שיחות לקיום מספר עסקאות נפט ונשק עם מדינות ערב, בהן סוריה וסעודיה, הגם שלא כולן יצאו לפועל בעיקר של התנגדות במפלגתו. בשנת 1978 שיגר שמידט איגרת מפתיעה לראש הממשלה בגין שבו קרא לישראל להכיר בהגדרה עצמית של פלסטינים ולפנות את כל השטחים, וב-1980 התבטא בעיתון דר שפיגל כי בגין מהווה סכנה לשלום, אף כי בהמשך הכחיש זאת.

במאי 1981 חל משבר חמור בין ישראל וגרמניה בעקבות מחלוקת חריפה בין שמידט לבין ראש הממשלה, מנחם בגין. כעסו של בגין יצא על דברי שמידט בשידור לטלויזיה הגרמנית כי יש לפטור את מדיניות החוץ הגרמנית מ"עול השואה", וכן האשים את ישראל בחוסר מצפוניות בגין סירובה להעניק לפלסטינים מדינה משלהם. לטענתו, ישראל אשמה בכך שהפלסטינים נאלצו לברוח או גורשו מבתיהם. בגין תקף את שמידט בבוטות על דבריו כי גרמניה מחוייבת מוסרית לעמים שונים, כולל הפלסטינים, מבלי להזכיר את העם היהודי, כינה אותו שחצן רודף בצע ורמז כי שיתף פעולה במודע עם המשטר הנאצי במהלך שירותו בחיל האוויר הגרמני.‏[4] חבר הכנסת משה קצב מחרות קרא להחזיר את השגריר הישראלי מגרמניה. בנסיון לשכך את הסערה הביע שמידט צער שלא הזכיר גם את המחויבות הידועה של גרמניה ליהודים, ואילו בגין תיקן את טענתו כי שמידט השתתף בהקרנת סרט שבו נראו מתנגדי המשטר מוצאים להורג בתלייה, והחליפה בטענה כי השתתף במשפט של מתנגדי המשטר ולא בהקרנת סרט, אולם הוא סירב בתוקף לדרישת שמידט להתנצל בפומבי. במקום זאת קרא לו "לכרוע ברך" ולהתנצל בפני העם היהודי ואת מבקריו מבית כינה "יפי נפש".[5] [6] באוקטובר 1981 במהלך הלוויתו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת נפגשו השניים והתפייסו.‏[7]

באוקטובר 1982 נפלה ממשלתו של שמידט לאחר חבירת המפלגה הליברלית (FDP) לאופוזיציה בראשות הלמוט קוהל (CDU), שנבחר לאחר מכן להיות יורשו בתפקיד. עם סיום תפקידו הודיע שמידט על פרישה מהחיים הפוליטיים.

החל משנת 1983 משמש שמידט כעורך-שותף של העיתון השבועי הגרמני "די צייט".

שמידט נחשב לאחד הקאנצלרים המוצלחים והאהודים בגרמניה, ולאחד החזקים בתפקיד, נוכח המשברים הגדולים שפקדו את גרמניה. גם מדיניותו הכלכלית, הן כשר אוצר והן כקאנצלר, ומדיניותו בנושא החקלאות באירופה, נחשבו לטובות וקיבלו שבחים רבים.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מאהבותיו הגדולות של שמידט היא מוזיקה קלאסית. במהלך כהונתו כשר ההגנה, הוא ניצח על הביג-בנד של צבא גרמניה (Bundeswehr). בנוסף הוא מנגן על עוגב ופסנתר, ומתמחה במוזיקה מאת באך. הוא אף הקליט כמה מיצירותיו של באך לקלידים, ושניים מהקונצ'רטי של מוצרט לפסנתר.

הקודם:
וילי ברנדט
קאנצלר גרמניה
1974-1982
הבא:
הלמוט קוהל


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוס אנג'לס טיימס, 25 בפברואר 1988
  2. ^ 2.0 2.1 Gumpel, Wenzel, Schmidt: Die unbekannten Vorfahren von Helmut Schmidt. Dölling und Galitz Verlag, 1993
  3. ^ אלדד בק, "ידיעות אחרונות", "הקנצלר שמידט שיקר - היה נאצי נלהב", באתר ynet‏, 1 בדצמבר 2014
  4. ^ ישראל לא תסבול הטילים בלבנון בשום פנים ואופן, דבר, 08 מאי 1981
  5. ^ סרטון באתר יוטיוב
  6. ^ באתר משרד ראש הממשלה
  7. ^ גנשר יבוא לבישראל, מעריב - 16 אוקטובר 1981