הלן גרימו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלן גרימו,מנגנת בחזרה בפסטיבל לה רוק ד'אנטרון

הלן גרימו, בשמה המלא הלן רוז פולה גרימו (צרפתית: Hélène-Rose-Paule Grimaud , ‏ נולדה ב-7 בנובמבר 1969, אקס-אן-פרובאנס) היא פסנתרנית צרפתיה של מוזיקה קלאסית, ממוצא יהודי ואיטלקי.

רקע משפחתי, ילדותה ולימודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה במשפחה של מורים ממוצא יהודי. אביה, מורה למתמטיקה וללטינית, בן לאב יליד גרמניה, אומץ על ידי משפחה צרפתית בשם גרימו. האם, מורה לספרות איטלקית, היא בת למשפחה יהודית צפון-אפריקאית - איטלקית שהתיישבה בקורסיקה, ולאחר מכן בצרפת היבשתית. ‏[1]. גדלה בבית ספוג אווירה תרבותית, שבה טיפחו את העיניין באמנויות ובשפות הקלסיות. בילדותה, הייתה הלן גרימו לא שקטה ואובססיבית בנוגע לסימטריה.עד גיל 9 למדה ריקוד, אמנויות לחימה וציור, אך בעיותיה ההתנהגותיות נפתרו בגיל 7, כשהתחילה למצות את כישוריה למנגינות ולמקצבים ולקחת שיעורי פסנתר ומוזיקה אצל המורה מארי-פרנסואז טארי (Tarit). לפי המלצת המורה, הוריה הביאו אותה להמשך לימודים במשך שלוש שנים אצל ז'קלין קורטן בקונסרבטואר של אקס-אן-פרובאנס.‏[2]. ילדת פלא בתחום המוזיקה והנגינה בפסנתר, בורכה הלן גרימו, לדבריה, ברגישות סינסתטית מיוחדת המחברת צלילים עם צבעים.‏[3]

בגיל 11 המשיכה לימודיה במרסיי אצל פייר ברביזה, בקונסרבטואר של העיר. הוא יישאר בתודעתה "המורה" שלה בה' הידיעיה. בשנת 1982, בגיל 13 התקבלה הלן גרימו לקונסרבטואר של פריז, בהחלטת פה אחד של בוחניה, אחרי שביצעה בפניהם את הסונאטות השנייה והשלישית לפסנתר של שופן. למדה בכיתה של ז'אק רובייה (Jacques Rouvier) ובשנה הראשונה, התאפשר לה לרכז את כל שיעוריה ביומיים ובשאר השבוע לבלות עם המשפחה באקס-אן-פרובאנס. בנוסף, השתלמה גרימו במוזיקה קאמרית אצל ז'נבייב זואה ובקריאת תווים אצל כריסטיאן איוואלדי.

בשנה השנייה מרדה הנערה נגד האטיודים המשעממים שנדרשה ללמוד לקראת המבחנים לפסנתר וערקה למשך חודש לעיר הולדתה כדי להתענג בנגינת ברהמס. המורה שלה, רווייה, שהיה מנוסה עם גחמות של מתבגרים כמוה, הזהיר אותה כי אם תיכשל בלימוד החלק הבסיסי, הוא ישלח אותה ל"מורה עם יד של ברזל". בסופו של דבר היא התפשרה עם דרישות בית הספר והתאפשר לה לנגן את הקונצ'רטו מאת שופן עם תזמורת הסטודנטים ואת אטיודי החובה בתור "הדרנים". הקלטת נגינתה הביאה לה לבסוף את ההצעה הראשונה מבית הוצאת התקליטים "דנון" ב1985[4].

במקביל למוזיקה, למדה הלן גרימו לימודי תיכון - תוך דגש מיוחד על ספרות, היסטוריה, כתיבה יוצרת ועשתה גם לימודים בהתכתבות לתואר באתולוגיה.

[5] עם רפרטואר של יצירות מאת שטוקהאוזן, בטהובן, מוריס אוחנה, רחמנינוב ודומניקו סקרלטי, זכתה בפרס ראשון בתחרות סטודנטים. עם חבריה ללימודים ברונסרבטואר נמנו מארי-ז'וזף ז'וד, קלר דזר, אריק לה סאז', שהיו כולם ב-2-3 שנים מבוגרים ממנה. בסופו של דבר, אחרי הגעת מנהל חדש שהכעיס אותה עם האובססיה שלו למלחינים מודרניים‏[6],הפסיקה את לימודיה הפורמליים בקונסרבטואר בשנת 1985‏[7] במטרה להשתלם בכתות אמן של רובייה, של גיירג' שאנדור ושל לאון פליישר. באותה שנה, ביולי 1985, כבר הקליטה בחברת "דנון" את הדיסק הראשון עם הסונאטה השנייה מאת רחמנינוב ו"אטיודים-תמונות" אופוס 33, הקלטה שזיכתה אותה ב"גראן פרי די דיסק " (הפרס הגדול של הדיסק) של אקדמיית שארל קרו בשנת 1986. בניגוד לעצתו של רובייה, עזבה את התחרות ע"ש בוזוני כדי להשתתף בתחרות ע"ש צ'ייקובסקי לפסנתר. אולם למרות שנבחרה בין 30 הראשונים מתוך 130 מתחרים, לא זכתה שם באף פרס.‏[8].

פריצת הקריירה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעותיה בפסטיבל אקס אן פרובאנס עם הקונצ'רטו השני מאת שופן סימנו ציון דרך בקריירה המוזיקלית שלה. בשנת 1987 הוזמנה לתת רסיטל סולו ביפאן ולהופיע עם תזמורת פריז בניצוחו של דניאל ברנבוים (1988). באותה שנה השתתפה ביריד הבינלאומי לבתי ההוצאה למוזיקה "מידם" בקאן ובפסטיבל בלה רוק-ד'אנטרון. בשנת 1988 ניגנה יחד עם הפסנתרן דימיטרי בשקירוב ולאחר מכן הופיעה בפסטיבל לוקנהאוב לפי הזמנתם של מרתה ארחריץ' ושל גדעון קרמר. בשקירוב, ארחריץ' וקרמר השפיעו על חינוכה ועל המשך הקריירה המוזיקלית שלה.‏[9]. הערצה מיוחדת שומרת הלן גרימו גם לאמנותם של גלן גולד וסביאטוסלב ריכטר. ‏[10]. בראיון בשנת 1997 למגזין Piano & Keyboard מנתה גרימו את ולדימיר הורוביץ ואת גלן גולד בין הפסנרנים האהובים עליה ביותר.‏[11]. לא פעם הביעה את הזדהותה עם רוח הרומנטיזם הגרמני בספרות ובמוזיקה ורתיעתה מסגנון הנגינה, "המדוד" לדבריה, הצרפתי.‏[12]

בשנת 1990 ערכה רסיטל בניו יורק וניגנה לראשונה עם תזמורות מובילות מחוץ לגבולות צרפת בארצות הברית ובאירופה, בין השאר עם התזמורת הפילהרמונית של סנקט פטרבורג בניצוחו של יורי טמירקאנוב בפסטיבל אקס אן-פרובאנס. ב1993 יצאה לסיורי קונצרטים ברחבי גרמניה עם התזמורת הסימפונית גותנבורג תחת שרביטו של נמה ירווי. וב 1995 התחילה שיתוף פעולה רב שנים עם קלאודיו אבאדו שניצח אז על הפילהרמונית של ברלין. בשנת 1996 הופיעה בסיור בספרד עם המנצח ג'פרי טייט והתזמורת הקאמרית האנגלית. לאחר מכן ניגנה עם תזמורת הנוער ע"ש גוסטב מהלר תחת ניצוחו של אבאדו בפסטיבלים של לוצרן ובפזארו. בשנת 1997 הקליטה בקאן את הקונצ'רטו מס. 1 מאת ברהמס עם קורט זנדרלינג והקפלה הממלכתית של ברלין, ביצוע שהוכרז "ההקלטה הקלאסית של השנה".

ב1999 התקיים קונצרט הבכורה שלה עם הפילהרמונית של ניו יורק תחת ניצוחו של קורט מזור. בהמשך ניגנה עם התזמורת הסימפונית של בוסטון ותזמורת פילדלפיה, עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ומייקל טילסון תומאס במסגרת סיור הופעות באירופה, ניגנה את הקונצ'רטו מס. 4 מאת בטהובן עם הפילהרמונית של ברלין ועשתה סיור קונצרטים בצ'כיה. באותה תקופה סיימה את החוזה שלה עם חברת אראטו והסכימה להקליט דיסק אחד בכל שנה עבור חברת טלדק.

ב2001 ניגנה לראשונה עם תזמורת קונצרטחבאו באמסטרדם בניצוחו של ריקרדו שאיי. לפרומס בלונדון הגיעה עם תזמורת פריז.

בהתחלת המאה ה-21 הקריירה של הלן גרימו כללה תחנות רבות ברחבי אירופה, צפון אמריקה, מזרח אסיה, הופעות עם התזמונת הסימפונית הגרמנית של ברלין, התזמורת הקאמרית האנגלית, התזמורת הסימפונית של לונדון, התזמורת הסימפונית NHK של טוקיו , תזמורת הגוונדהאוס של לייפציג והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

ב-2003 ביצעה בבכורה בלונדון, יחד עם אלכסנדר בריגר את היצירה Lament Tate מאת ארוו פרט.

חייה הפרטיים ועיסוקיה החוץ-מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991, בגיל 21 , עברה לגור בטלהסי, פלורידהארצות הברית, על מנת להיות בקרבת חבר , ג'ף גיסקר, יליד פלורידה, המלמד בסון באוניברסיטה הממלכתית של פלורידה. ב1997 התיישבה בווסטצ'סטר קאנטרי, מצפון לניו יורק, יחד עם חבר אחר, הצלם, ג'. הנרי פר (J.Henry Fair).

מגיל צעיר גילתה הלן גרימו עיניין בבעלי חיים ובחקר התנהגותם. אחרי שבעת שהותה בפלורידה התוועדה לראשונה לזאבה, אימצה בביתה בווסטצ'סטר קאונטי שלושה זאבים מקולומביה הבריטית ויחד עם חבר שלה הצלם, הקימה בשנת 1999 בכפר סאות סאלם, קונטיקט, מרכז לשימור מין הזאבים Wolf Conservation Centre. ‏[13]

הלן גרימו מגוייסת לפעילויות הומניטריות רבות, הכוללת תמיכה במחנה הבינלאומי לילדים שבווילה סן סוסי, בקרן העולמי לטבע ובאמנסטי אינטרנשיונל. כמו כן משמשת כשגרירת הקרן מונ-בלאן לתרבות ואמנות.

בגיל 39, בשנת 2008 הלן גרימו אימצה שני ילדים: מילה, בת 7, ולאון, בן 9. ‏[14]

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000- זכתה בצרפת בפרס "ניצחון המוזיקה" לסולן במוזיקה כלית ( "'Victoire d'honneur'")

במסגרת הענקת פרסי "ניצחונות המוזיקה" 'Victoires de la Musique'

  • 2002 - תואר קצינה במסדר האמנויות והספרות - מטעם משרד התרבות הצרפתי
  • 2003 פרס ECHO לסולנית השנה למוזיקת כלים
  • 2005 - פרס מבקרי המוזיקה הגרמנים להקלטות מוזיקה קאלסית
  • 2005 - פרס אקדמיית הדיסקים היפאנית
  • 2006 - הפרס מידם קלאסי
  • 2008 העיטור הלאומי להצטיינית של צרפת - בדרגת אביר
  • 2009 - פרס הפסטיבל בברמן

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Variations sauvages (וריאציות פראיות)

על חייה כמוזיקאית ועל עבודתה הניסויית עם זאבים

  • Leçons particulières (שיעורים פרטיים)

ספר עם היבטים אוטוביוגרפיים, על משמעות החיים - על סיורי הקונצרטים בשרשרת, על הנסיעות האינסופיות, חיפוש השלמות המוחלטת, על חלוף הזמן‏[15]

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישהו שאתה מתנגד לו בונה אותך יותר טוב ממי שאתה מרגיש קרוב אליו

(Celui avec qui l'on s'oppose vous construit mieux que celui dont on se sent le plus proche) מתוך ספרה Variations sauvages

[16]

אל תוותרו בשום מקרה, כל אחד רשאי לתת לחייו את הכיוון שהוא רוצה

[17] ("ne vous résignez en aucun cas, chacun a le devoir de donner à sa vie la direction qu'il souhaite")

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברת "דנון"
  • 1986 רחמנינוב - סונאטה לפסנתר מס.2
  • 1987 רוברט שומן - סונאטה לפסנתר (1987), פ.שופן - בלדה מס.1, פרנץ ליסט - אחרי קריאה של דנטה
  • 1989 ר.שומן - קרייסלריאנה , י.ברהמס - סונאטה לפסנתר מס.2
  • 1992 ברהמס - סונאטה לפסנתר מס.3 ו6 קטעי פנסתר
  • 1993 רחמנינוב - קונצ'רטו לפסנתר מס.2 , מ.ראבל - קונצ'רטו לפנסתר
בחברת "אראטו"
  • 1995 ר.שומן - קונצ'רטו לפסנתר, ר.שטראוס בורלסק
  • 1996 ברהמס - קטעי פסנתר אופוס 119-116
  • 1997 גרשווין/ראבל - קונצ'רטי לפסנתר
  • 1998 ברהמס - קונצ'רטו פסנתר מס.1
בחברת "טלדק"
  • 1999 בטהובן - קונצ'רטו לפסנתר מס.4
  • 2001 רחמנינוב - קונצ'רטו לפסנתר מס.2
ב"דויטשה גרמופון"
  • 2003 קרדו (אני מאמין) - כולל ג'ון קוריליאנו - פנטסיה לפסנתר "אוסטינטו", בטהובן - סונאטה לפסנתר מס.17 "הסערה", וארוו פרט - "קרדו", פנטסיה מקהלתית
  • 2005 שופן/רחמנינוב
  • 2005 ברטוק הקונצ'רטי לפסנתר
  • 2006 השתקפות ( Reflection ) - מוזיקה בהשראת קלרה שומן: קונצ'רטו לפסנתר מאת שומן,שירים מאת קלרה שומן, מוזיקה לפסנתר ומוזירה קאמרית עם פסנתר מאת ברהמס.
  • 2007 בטהובן - הקונצ'רטו לפסנתר מס.5 "הקיסר"
  • 2008 באך - 5 פרלודים ופוגות לקלאוויצ'מבלו טמפרטו, קונצ'רטו לקלאוויצ'מבלו ותזמורת מיתרים מס.1, העתקות מאת ליסט, בוזוני,רחמנינוב
  • 2010 תהודות - Résonances, כולל מוצרט - סונאטה מס. 8 , אלבן ברג - סונאטה לפסנתר, ליסט - סונאטה לפסנתר ב-סי מינור , ברטוק - ריקודים רומניים
  • מוצרט - קונצ'רטו לפסנתר מס.19, ומס.23, Ch'io mi scordi di te? עם הסופרן מויצה ארדמן.
בחברת "פיליפס"
  • 1997 - שומן - סונאטה וכינור ופסנתר בלה מינור , אופוס.105 - יחד עם גדעון קרמר (הוקלטה ביולי 1989)

בפסטיבל לוקנהאוס 1982-1992 - עשור של עשיית מוזיקה.

בחברת אי. סי. אי דיגיטל
  • מוזיקה לבאסון של אמריקה - מלחינים של מוזיקה לבאסון:אלבין אטלר, ולדיר אזבדו, ז'וזה סיקיירו, מגדה סנטוס פו, פישינגיניה, הייטור וילה לובוס, וילסון אוסבורן - ביצוע: יחד עם ג'ף קיסקר בבאסון

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alain Pâris Dictionnaire des Interprètes et de l'interprétation musicale au XXe siècle

Bouquins, Robert Laffont, Paris, 1995

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון בערוץ "ארטה" ב 27 באוגוסט 2007
  2. ^ מ.א.סנודגראס
  3. ^ בראיון עם "ארטה", 2007
  4. ^ [ראה ביוגרפיה באתר enotes]
  5. ^ http://saintpaulsunday.publicradio.org/featured_artists/grimaud.html כתבה באתר סנט פול סאנדי, 17.10.1999]
  6. ^ [ראה ביוגרפיה באתר enotes]
  7. ^ ביוגרפיה קצרה באתר "אבנמאן", 1999-2011
  8. ^ [ראה ביוגרפיה באתר enotes]
  9. ^ ביוגרפיה ב"אמזון"
  10. ^ ראיון באתר "אטיפיק" בצרפתית
  11. ^ [ביוגפריה באתר enotes]
  12. ^ שם
  13. ^ http://saintpaulsunday.publicradio.org/featured_artists/grimaud.html כתבה באתר סנט פול סאנדי, ב-17 באוקטובר 1999]
  14. ^ באתר pure people
  15. ^ דוגמה של חיים קשובים לעצמם
  16. ^ באתר "אטיפיק"
  17. ^ שם