הלנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית[1] מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס, גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים, לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראושנה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנציקלופדיה העברית, הוצאת ספריית הפועלים, 1988 (כרך יד', ראו ערך הלניזם, עמ' 564, ערך הלנים, עמ' 699, כרך יט', ראו ערך יוון, עמ' 408- 410, עמ' 427 -435).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אפי זיו, מיתולוגיה עכשיו, עמ' 84, הוצאת עם עובד, 2003.