המאוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"המאוים - הבעתה" (מתורגם גם: האלביתי[1] ; בגרמנית: Das Unheimliche, באנגלית: The Uncanny) הוא מושג פרוידיאני עבור משהו שיכול להיות מוכר, אך בו-זמנית גם זר, והתוצאה של כך היא תחושה של זרות לא-נוחה.

משום שהמאוים הוא מוכר, אך זר, התופעה יוצרת לעתים קרובות דיסוננס קוגניטיבי אצל הסובייקט החווה בשל אופיו הפרדוקסלי של להיות נמשך ובו-זמנית גם נדחה על ידי האובייקט. דיסוננס קוגניטיבי זה מוביל פעמים רבות לדחייה על הסף של האובייקט, משום שהסובייקט מעדיף שלא להתמודד עם התופעה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט ינטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג זוהה לראשונה על ידי ארנסט ינטש במאמר משנת 1906, על הפסיכולוגיה של המאוים. ינטש מגדיר את המאוים כהיות תוצר של "אי הוודאות האינטלקטואלית; כך שהמאוים ימשיך להיות תמיד, כפי שהיה בעבר, דבר שהסוביקט אינו מודע לו. ככל שהאדם יתמצא טוב יותר בסביבתו, כך תפחת הנכונות שלו להתרשם מן המאוים לגבי האובייקטים והאירועים הסובבים אותו, ומרחיב על השימוש בו בעולם הבדיוני.

ינטש מזדהה הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן כסופר אשר מנצל תופעות של המאוים בעבודתו, ומתמקדת במיוחד בסיפור "איש-החול", אשר בו דמות של בובה בעלת תכונות של בת אנוש ששמה אולימפיה.

זיגמונד פרויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונספט של המאוים הורחב בהמשך על ידי זיגמונד פרויד במאמרו משנת 1919, "Unheimlich", אשר נשען, בין השאר, על עבודתו של הופמן (אשר פרויד מתייחס אליו כאל אמן "תחרות של המאוים בספרות"). עם זאת, הוא מותח ביקורת על טענתו של ינטש כי אולימפיה היא מרכיב מאוים מרכזי בסיפור. במקום זאת, פרויד מסיק מסקנות על יסוד שונה לחלוטין של הסיפור, כלומר, "הרעיון של ששודדים עיניו של אחד," כ"מופע יותר מרשים של מאוימות" בסיפור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיגמונד פרויד, מעשה היצירה בראי הפסיכואנאליזה : על ההשפלה של חיי האהבה ומסות אחרות, (תרגום: אריה בר ; עריכה מדעית: ח. אורמיאן),‬ תל אביב : הוצאת דביר, תשמ"ח 1988.
  • שיר אלוני, הבית האלמן : ביטויי המאוים ביצירתה של דוריס סאלסדו, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זיגמונד פרויד, האלביתי, תרגום: ד"ר רות גינזבורג, תל אביב: רסלינג, 2012.