המגדל הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המגדל הישראלי

המגדל הישראלי הוא שמו של אתר ארכאולוגי, השוכן ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים (רחוב פלוגת הכותל, פינת שוני הלכות). האתר מציג שני מגדלים בחומות ירושלים: האחד מתקופת בית ראשון והשני מתקופת הבית השני. שם האתר מתייחס למגדל הראשון, שהוא מן התקופה הישראלית. ייחודו של האתר הוא בממצא הקדום שהשתמר בו להפליא, וכן בסמיכותם הגדולה של שני קטעי ביצור יהודיים, שבנייתם הייתה במרחק של כ-500 שנה זה מזה.

המגדל הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדל הקדום מבין השניים תוארך לשלהי ימי בית ראשון, וזאת על סמך סגנון בנייתו ומיקומו: המגדל השתמר לגובה של 8 מטרים, ועומק קירותיו מגיע ל-4 מטרים. הוא נבנה באבני גוויל (אבני שדה גדולות ולא מהוקצעות), ונראה כי שימש כחלק ממגדל שער בימי הבית הראשון. במרחק של כמה מטרים מן המגדל הישראלי נתגלו שרידיה של החומה הרחבה - קו ביצור מאסיבי, שנבנה על ידי חזקיהו המלך, כחלק מההכנות לקראת מצור סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס. האירוע מתואר בפרוטרוט בספר דברי הימים ב', פרק ל"ב: "וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם... וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת.".

סמיכותם הגדולה של המגדל הישראלי והחומה הרחבה, והזהות הכמעט מושלמת בסגנון בנייתם באבני גוויל, רמזו לתארוך משותף, אולם לא ניתן היה להוכיח בוודאות כי ישנו קשר רציף, גאוגרפי וכרונולוגי, בין שני קטעי הביצור. פרופ' דן בהט, בספרו 'אטלס ירושלים הגדול' מפריד בין שני הביצורים בהסתייגות: "עוד שני קטעי ביצורים שנתגלו באזורים סמוכים (לחומה הרחבה) אינם מאפשרים קביעה מדויקת של תפקידם במכלול ביצורי התקופה, ואפשר שהם חלק מביצורי העיר בשלב מאוחר יותר, מימי מנשה." (עמ' 26) בספר 'ירושלים וכל נתיבותיה' של הוצאת יד יצחק בן צבי נכתב על המגדל מחד ש"אבניו אבני גוויל, בדומה לחומה הרחבה," ומאידך: "המפות והשרטוטים שעל הקיר (במגדל הישראלי) מלמדים שהמגדל הישראלי וקטע החומה הרחבה מהווים שני ביצורים שונים, שכנראה לא שימשו יחד. המגדל, המאוחר בהם, בנוי בתוך ערוץ הנחל, אותו עקפה החומה הרחבה" (עמ' 22). לתמונה הלא ברורה מצטרף קטע חומה נוסף, הנראה בחלון הרצפה בקארדו שברובע היהודי. קטע חומה זה המסומן באדום (בדומה לקו 'החומה הרחבה' הסמוך), מתאים מבחינה גאוגרפית דווקא לתוואי מגדל הישראלי, ולא לחומה הרחבה. נראה, אם כן, שקשה לתאם באופן מוחלט בין כל חלקי הביצורים מימי הבית הראשון באזור זה, וייתכן שבתוך זמן קצר שונה תוואי הביצור יותר מפעם אחת.

כך או כך, בין אם המגדל עמד במצור שהטיל סנחריב על ירושלים, כמתואר בתנ"ך (מלכים ב' פרק י"ט), ובין אם נבנה מאוחר יותר, גורלו לא שפר עליו בשנת 586 לפנה"ס, עם הטלת המצור הבבלי על ירושלים בידי נבוכדנאצר. העיר עמדה במצור במשך כשנה וחצי, אך אז נפרצו חומותיה, בית המקדש חרב והיהודים יצאו לגלות בבל. עדות לקרבות העזים ולשרפה שהשתוללה בעיר בעת החורבן ניתן למצוא בשרידי האפר והפיח, המכסים עדיין את חלקו התחתון של המגדל. עדות נוספה לימי הקרבות ניתן למצוא בדמות ארבעה ראשי חצים, שנתגלו בקרבת המגדל: שלושה מהם עשויים ברזל,ואופייניים לנשק שהיה בשימוש בממלכת יהודה. ראש החץ הרביעי, לעומת זאת, עשוי ברונזה, והיה כנראה חץ בבלי שנורה מעבר לחומה.

המגדל החשמונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדל השני, הצמוד למגדל הישראלי, תוארך לימי הממלכה החשמונאית, וזוהה חלק מ"החומה הראשונה" של ירושלים. חומה זו מוזכרת לראשונה אצל יוסף בן מתתיהו בתיאור העיר במאה הראשונה לספירה. החומה הראשונה, שהוקמה על ידי החשמונאים, הקיפה את עיר דוד ואת הר ציון מדרום, והסתיימה בגבולה הצפוני של ירושלים באותה עת, לאורך נחל צולב (רחוב דוד של ימינו). מיקומה של החומה שם ניצל את הטופוגרפיה הטבעית, ולא פלא אפוא ששני צבאות שונים, במרחק של כ-500 שנה זה מזה, העמידו מגדל שמירה בנקודה זו דווקא. המגדל החשמונאי השתמר להפליא לרוחב 9 מטרים. הוא נבנה באבני גזית (אבנים יפות ומסותתות, בעלות מסגרת מעוצבת), המאפיינות את כל שרידי 'החומה הראשונה' בירושלים.

חשיפת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדל הישראלי נתגלה במקרה, בעת חפירת יסודות לבית מגורים מודרני במהלך שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים. בשל מחסור בתקציב ובכוח אדם, הוחלט שלא לבצע חפירות הצלה במקום, אך הבניין נבנה באופן שלא יהרוס את הממצאים הקבורים תחתיו. רק לאחר כמה שנים גויס הכסף והתקיימה באתר חפירה ארכאולוגית מסודרת. בתחילה נחשף רק המגדל הישראלי, ומכאן שמו של האתר, אך מאוחר יותר נתגלה גם המגדל החשמונאי.

בראשית שנות ה-2000 נתגלו עקבות של גז רדון באתר, ובשל כך סגרה החברה לפיתוח הרובע את האתר לקהל. האתר פתוח כיום לציבור הרחב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996.
  • נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, שקמונה, 1980, עמודים 49 - 54.