המגפה הגדולה של לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"לוח פטירות" משנת 1665.

המגפה הגדולהאנגלית: Great Plague) הייתה מגפה שפקדה את העיר לונדון בירת אנגליה בין השנים 16651666, ובמהלכה נפטרו כ-100,000 מתושבי העיר (20%). ככל הנראה מדובר היה בחיידק ה-Yersinia pestis המכונה כיום המוות השחור. למעשה, אחוז תושבי העיר שנפטרו במהלך המגפה היה קטן מאלה שנפטרו במהלך "המוות השחור" שפגע באירופה בין השנים 1347 - 1353, והמגפה זכתה לכינוי "המגפה הגדולה" בשל היותה האחרונה במגפות שפגעו בעיר לונדון.

פרוץ המגפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-17 פגעו מספר מגפות בעיר לונדון. בשנת 1603 פגעה מגפה בעיר והרגה כ-38,000 מתושביה, בשנת 1625 הרגה מגפה כ-63,000 מתושבי העיר, ובשנת 1636 הרגה מגפה כ-23,000 מתושבי העיר‏[1].

ככל הנראה המגפה הגיעה לאנגליה מהולנד, בספינות שהביאו כותנה מאמסטרדם. העיר אמסטרדם עצמה נפגעה במגפה בין השנים 1663 - 1664 ונהרגו כ-50,000 מתושביה‏[2].

המגפה פגעה לראשונה באזור המספנות של נמל לונדון במזרח העיר, באזור כנסיית סנט גיילס שבשדות. באזור זה חיו עניים רבים בתנאים סוציו אקונומיים נמוכים, וייתכן שפטירות קודמות כתוצאה מהמגפה לא נרשמו או לא נרשמו ככאלה. התיעוד הראשון למגפה הוא פטירתה של רבקה אנדרוז ב-12 באפריל 1665.

ביולי 1665 הגיעה המגפה אל העיר לונדון עצמה. המלך צ'ארלס השני ומשפחתו עזבו את הבירה ועברו לאוקספורדשייר. נציגי הרבעים השונים של הסיטי של לונדוןאלדרמן) נשארו למלא את תפקידם כמו גם הלורד ראש העיר של לונדון, סר ג'ון לורנס, אולם מרבית החנויות והעסקים נסגרו עקב בריחת התושבים מהעיר.

בעיר נשארו אנשי הדת, הרופאים והרוקחים, אשר ראו מחובתם להישאר ולטפל בחולים. בין הנשארים המועטים בעיר היו סמיואל פיפס והנרי פו.

פיפס תיעד ביומנו את מראות המגפה, ואחיינו של פו, דניאל דפו, פרסם בשנת 1722 את "תיעוד שנת המגפה" - ספר דמיוני המבוסס על יומניו של פו.

פגיעת המגפה בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיואל פיפס מתאר את התקופה ביומנו:

Cquote2.svg

נשארתי בסיטי עד שמספר המתים מידי שבוע הגיע ל-7,400, מהם 6,000 מתו מהמגפה, אין נשמע בעיר רעש מלבד צלצול פעמוני הכנסיות יום ולילה; עד אשר יכולתי להלך לאורך רחוב לאמבר‏[3] ולא לראות יותר מעשרים איש בעוברה מקצה אחד של הרחוב עד לקצה השני, ולא יותר מחמישים אנשים בהולכי עד הבורסה המלכותי; עד שמשפחות שלמות, בנות עשר או שתים עשרה נפשות יחד נפטרו כולם; עד שרופאי שלי, ד"ר ברנט, אשר לקח על עצמו להגן עלי מן המגפה, ואשר שרד אף שביתו שלו נאטם, אולם לבסוף נפטר בעצמו מן המגפה; עד אשר הלילות, אף שהתארכו, לא היו ארוכים דיים לקבור את כל גופות הנפטרים ביום הקודם.

Cquote3.svg
– מכתב של סמיואל פיפס אל לידי קרטרט‏[4]

הרופאים שנותרו בעיר ניסו לרפא את החולים בלא הצלחה. מספר רופאים נשכרו על ידי שלטונות הסיטי, אשר במקביל הסדירו את קבורת הנפטרים. בשל מספר הנפטרים הרב, ועל אף הניסיון לבצע קבורה מסודרת, נקברו רבים בקברי אחים. במקביל הורו שלטונות הסיטי על הרג הכלבים והחתולים בעיר - החלטה אשר הביאה להגברת המגפה מאחר שאוכלוסיית העכברושים ועליה הפשפשים נושאי הנגיף, גדלה. דניאל דפו העריך כי כ-40,000 כלבים וכ-200,000 חתולים הומתו.

השלטונות הורו על הדלקת מדורות ברחובות, אשר בערו יום ולילה, מתוך אמונה שהמחלה עוברת בריחות רעים, וכי המדורות יפיגו ריחות אלה. במדורות נשרפו תבלינים כגון פלפל שחור ולבונה בניסיון להפיג את הריחות, ותושבי העיר נקראו לעשן טבק.

המגפה פגעה בעיקר בעיר לונדון, אך גם הכפרים שסביבה נפגעו, ונפטרו כ-75% מתושביהם.

באביב 1665 החל לעלות מספר הנפטרים בהדרגה. מספר הנפטרים עלה מ-1,000 נפטרים בשבוע ביולי 1665 ל- 6,000 בשבוע באוגוסט, ו-7,000 בשבוע בספטמבר. במהלך חודשי חורף 1665 הייתה ירידה במספר הנפטרים ובפברואר 1666 פחת מספר הנפטרים והמלך וחצר המלוכה שבו אל העיר.

המגפה המשיכה לפקוד את העיר בצורה מתונה עד ספטמבר 1666, כאשר ב-2 בספטמבר 1666 החלה השריפה הגדולה של לונדון אשר הרסה את הסיטי, ובמקביל הביסה את המגפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]