המדור לחיפוש קרובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המדור לחיפוש קרובים ולריכוז מענים (במסמכים שיצאו לאור מטעמו באנגלית כונה "Search Bureau for Missing Relatives") של הסוכנות היהודית פעל בין השנים 1945‏‏[1] ו-2002, ונועד לסייע לניצולי השואה לאתר קרובים ומכרים שאבדו בזוועות השואה.

את המדור ניהלה בתיה אונטרשץ משנת 1972 עד סגירתו.

פניות אל המדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות קיומו של המדור תועדו בו למעלה ממיליון פניות. במדור נוהל רישום של הפניות, ובשנות ה-90 מוחשבו רשומות הבקשות. לאחר סגירת המדור הועבר תקליטור ובו מאגר נתונים של רשומות הבקשות משנות ה-40 עד שנות ה-70 אל הארכיון הציוני המרכזי.

פעילותו של המדור התרחבה במשך השנים לחיפוש קרובים נעדרים גם שלא בעקבות השואה. כך למשל פעל המדור בשנות ה-90, בעת העלייה ההמונית, לאיתור קרובים בארץ של יהודים מחבר המדינות.

פניותיהם של מחפשי הקרובים אל המדור תויקו. בקשות מידע אלו כללו נתונים לגבי הפונה (כדרך כלל שמו, כתובתו, תאריך לידה, ארץ מוצאו) ונתונים לגבי האנשים אותם יש לאתר. אם התקיימה תכתובת לגבי הבקשה או צורפו מסמכים, תויקו אף הם בתיק עם הפנייה המקורית.

תיקי הפניות שמורים בגנזך של הסוכנות היהודית. תיקי הפניות אינם פתוחים לעיון הציבור, אך ניתן לפנות אל הארכיון הציוני לקבלת מידע ממאגר הנתונים של רשומות הפניות ומתיקי המדור.

פרסום פניות לחיפוש ופרטי ניצולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשות לחיפוש קרובים פורסמו בתקשורת בארץ ובחו"ל. בישראל שודר המדור בתחנת הרדיו קול ירושלים שהפכה לקול ישראל לאחר קום המדינה. מחוץ לגבולות המדינה שודרו בקשות בתחנת קול ציון לגולה, תחנה שהוקמה במטרה לשדר מישראל ליהדות הגולה. השידורים הועברו בעברית וביידיש על מנת להגיע למספר רב ככל הניתן של מאזינים. אחת מקרייניות "המדור לחיפוש קרובים" בקול ישראל, יעל בן יהודה, סיפרה בשנת 2006 כי במשך שנים רבות לא קריינה פרסומות לחברות גרמניות בעקבות השתתפותה בתוכנית המדור לחיפוש קרובים.

בקשות איתור פורסמו גם בשבועון "לקרוב ולרחוק", שהופק בשיתוף עם ועד ההצלה. הידיעון כלל פרוט שמות הניצולים במחנות העקורים ובערים שונות באירופה, רשימות עולים, בקשות לאיתור קרובים, דרישות שלום שנמסרו ברדיו וכדומה. בסך הכול פורסמו 63 גליונות של העיתון שכללו יותר מ-180,000 שמות של ניצולים.

המדור לחיפוש קרובים הוציא לאור חוברות של שמות ניצולים מהתופת - "פנקס הניצולים". בפנקס 1 פורסמו 60,000 שמות‏[2], בפנקס 2 - 58,000 שמות‏[3].

מקורות המידע לאיתור קרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מקורות המידע ששימשו את המדור בניסיון לאתר קרובים:

  • פנקסי עולים.‏[4] החל משנת 1919 נוהלו פנקסי רשימות עולים, שתעדו באופן כרונולוגי את העולים לארץ ישראל ומאוחר יותר למדינת ישראל. הרשימות כללו שמותיהם, גילם וארץ מוצאם של עולים לפי תאריך הגעתם באוניות, מטוסים או בחציה רגלית של מעברי הגבול. מלבד עולים נרשמו בפנקסים אלו גם נוסעים שהגיעו כתיירים או כתושבים חוזרים. נכללה גם עמודה "לא יהודים" או "נוצרים". כיום שמורים פנקסי עולים בארכיון הציוני המרכזי ובארכיון המדינה.
  • ארכיון ITS. שירות האיתור הבינלאומי (בראשי תיבות: ITS) קיים בגלגוליו השונים מאז 1943, החל מ-1954 מנוהל על ידי הצלב האדום, ומפוקח על ידי ועדה של נציגי הממשלות של המדינות החברות בארגון, ביניהן מדינת ישראל. בארכיון זה מצויים מיליוני מסמכים מגרמניה הנאצית, ביניהם מסמכים שנמצאו במחנות ריכוז לאחר שחרורם, מסמכים לגבי גירוש אזרחים, עובדי כפייה, פליטים וכדומה.

ממשיכי המדור לחיפוש קרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכנית רדיו במתכונת המדור לחיפוש קרובים שודרה גם בשנים 2000 ו-2002‏[5] בשיתוף פעולה בין קול ישראל, הסוכנות היהודית והארכיון הציוני המרכזי. החיפוש בארכיון הציוני, הכולל שמונה מיליון מסמכים, בוצע על ידי בנות השירות הלאומי המשרתות שם.
  • ב-2007 חודשה תוכנית רדיו של ירון אנוש ברשת ב' באותה מתכונת ובאותו שם: "המדור לחיפוש קרובים", המשודרת חמש פעמים בשבוע. הפינה ניזונה מפניות מאזינים, המגיעות אליה בקצב של כ-150 ביום. הפניות הן לאיתור נעדרים מתקופת השואה אך גם לאיתור נעדרים בקרב ואף ניסיונות לחידוש קשרים שנותקו בתקופות שונות ובנסיבות שונות‏[6]. בחודש אפריל 2012 עברה הפינה להגשתו ועריכתו של איזי מן.
  • המשרד לקליטת עלייה מספק לעולים חדשים שירות לחיפוש קרוביהם בארץ.
  • יחידת האיתור הבינלאומית של מגן דוד אדום היא הממשיכה בהווה של המדור לחיפוש קרובים בסמכות הצלב האדום ושירות האיתור הבינלאומי.

המדור לחיפוש קרובים בספרות ובתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספרו של דויד גרוסמן "מומיק" (המבוסס על פרק מתוך עיין ערך: אהבה), מאזין הילד מומיק בשליחות הוריו לשידורי המדור לחיפוש קרובים ברדיו.
  • "באור התכלת העזה – ניצולי שואה בישראל: העשור הראשון" - תערוכה במוזיאון לאמנות של יד ושם, המתארת בין השאר את המדור לחיפוש קרובים.
  • בסרט "אלכס חולה אהבה" מגיעה לולה, בת דודתו של אלכס, לישראל כדי לחפש את אהובה לשעבר, והמדור לחיפוש קרובים מוצע כאחת מהאפשרויות לאיתורו.
  • תמונת האזנה למדור מופיעה בסרט "רובה חוליות" של אילן מושנזון (1979).
  • בספרה של אירית שושני "כוכב ניצל פעמיים" שתי חברות ילדות, כלנית וחוה, יוצרות קשר באמצעות המדור לחיפוש קרובים ברדיו (בפרק הראשון).
  • דרמת הטלוויזיה "דבר על מקום הימצאם" שנכתבה על ידי נאוה סמל, בהפקת הערוץ הראשון, עוסקת במציאות חייהם של בני שתי משפחות עולים חדשים, בראשית ימיה של המדינה. הקשר בין שתי המשפחות סובב סביב האזנה משותפת לפינת "המדור לחיפוש קרובים" ברדיו.
  • התייחסות הומוריסטית מופיעה בשירה של להקת כוורת "המגפיים של ברוך": "כשפנה חסר אונים, למדור חיפוש קרובים, התרגז עליו פקיד הקבלה".
  • הרכב הנגנים המלווה את המוזיקאי יובל גורביץ' מכונה "המדור לחיפוש קרובים", והוא ההרכב שהקליט עמו את אלבומו השני, עורב.
  • בשירה של חוה אלברשטיין "שרליה" (העוסק בשער העלייה) מוזכר המדור בשורות: "ושוב הרדיו מנגן - מדור חיפוש קרובים / רשימות ארוכות, שמות, כתובות ומספרים /  מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר / אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם באתר הארכיון הציוני מצוין כי המדור נוסד ב-1947 אך זו כנראה טעות - מסמכים בהוצאת המדור יצאו לאור ב-1945. ראו, למשל, שנת ההוצאה 1945 הרשומה על כריכת פנקס הניצולים.
  2. ^ כריכת פנקס 1
  3. ^ כריכת פנקס 2
  4. ^ פנקסי העולים שבארכיון הציוני המרכזי ובארכיון המדינה נסרקו והועלו למחשב שבארכיון הציוני המרכזי והם ברי חיפוש (בחתך תאריכים, שמות ספינות ושמות עולים) לציבור המבקרים במקום
  5. ^ ידיעות לגבי תוכנית הרדיו מתוך ידיעון הסוכנות היהודית: [1] [2]
  6. ^ מירב קריסטל, כל ישראל מחפשים, באתר ynet‏, 8 באפריל 2007