מדען ראשי (ממשלת ישראל)
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
במדינת ישראל, המדען הראשי במשרד ממשלתי הוא אדם שתפקידו לרכז ולהוביל את מעורבותו של המשרד בפעילות מדעית הקשורה לתחומי אחריותו. המדענים הראשיים בכל המשרדים חברים בפורום מדענים ראשיים [1], שבראשו עומד שר המדע.
התואר "המדען הראשי" מיוחס לפעמים למדען הראשי במשרד המדע, המתאם בין המדענים הראשיים של המשרדים השונים. החל מפברואר 2008 משמש פרופסור דוד מנדלוביץ' בתפקיד המדען הראשי של משרד המדע, התרבות והספורט.
המדען הראשי במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה הוא יושב ראש הוועדה לחלוקת המשאבים לעידוד התעשייה על פי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
באמצע שנות ה-60 החל תהליך של מינוי מדענים ראשיים במשרדי הממשלה השונים, עוד לפני החלטת ממשלה בעניין. במאי 1966 מינה ראש הממשלה לוי אשכול את אפרים קציר לעמוד בראש ועדה שתארגן את המערכות הממשלתיות למחקר ופיתוח. אולם עוד לפני שהועדה החלה לעבוד, נוצר ביולי 1966 התפקיד של מדען ראשי של מערכת הביטחון, שאויש על ידי אפרים קציר, שהחליף את תפקיד היועץ המדעי לשר הביטחון בו כיהן דוד ברגמן מראשית ימי המדינה[2][3]. במרץ 1967 פורסמה כוונה למנות מדען ראשי למשרד הדואר[4], אולם המינוי לא יצא אל הפועל.
הוועדה לארגון המחקר והפיתוח החלה לפעול כשנה אחר כך והגישה את המלצותיה בדצמבר 1968 והם אושרו על ידי הממשלה בראשות גולדה מאיר באוגוסט 1969. הוועדה המליצה, בין השאר, להקים מינהל למחקר חקלאי ליד משרד החקלאות ולמנות מדענים ראשיים במשרד החקלאות, משרד הפיתוח, משרד המסחר והתעשייה ומשרד הבריאות. כן הוצע לבחון את הצורך במשרת מדען ראשי במשרד התקשורת, משרד השיכון ומשרד התחבורה, משרדים בעלי זיקה מחקרית[5]. המשרד השני לו מונה מדען ראשי היה משרד הפיתוח, לו מונה למדען ראשי פרופ' אברהם פצ'ורניק באפריל 1970[6]. בשנת 1973 החליטה הממשלה למנות מדען ראשי גם למשרד השיכון[7].
היו שהעמידו בסימן שאלה את האפקטיביות של המדענים הראשיים. פרופ' סעדיה עמיאל אמר: "יש לכל שר יועץ מדעי או מדען ראשי, אבל נדמה כי היום משמשים אנשים אלה חותמת גומי להחלטות השרים"[8].
[עריכה] משרד הביטחון
במשרד ביטחון כיהנו כמדען ראשי:
- אפרים קציר (1966-1969). כסגניו כיהנו עמוס חורב ואחר כך יצחק יעקב[9].
- אריה דבורצקי (1969-1972)
- עמוס חורב
- עמנואל פרת משנת 1976
- עוזי עילם 1986-1999
[עריכה] משרד המסחר והתעשייה
בשנות ה-60 של המאה ה-20 כיהן במשרד התעשייה פרופ' יעקב גרוס כיועץ מדעי לשר במשרה חלקית. בשנת 1969 הוחלט להרחיב את המחקר והפיתוח ולמנות במשרד מדען ראשי במשרה מלאה[10] ופרופ' גרוס נודע כמדען הראשי של המשרד[11].
המדען הראשי במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה הוא יושב ראש הוועדה לחלוקת המשאבים לעידוד התעשייה על פי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. לכן, כאשר משתמשים במונח "המדען הראשי" במגזר הפרטי הישראלי מתכוונים לרוב למדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה.
החזיקו בתפקיד:
- יצחק יעקב, המדען הראשי הראשון, 1974-1978
- פרופ' אריה לביא[12]
- ד"ר אורנה ברי
- כרמל ורניה מאי 2000 עד מאי 2002[13]
- ד"ר אלי אופר
- אבי חסון, נוכחי
[עריכה] משרד החינוך
מדען ראשי במשרד החינוך מונה לראשונה בשנת 1974 על ידי השר אהרון ידלין. לתפקיד מונה עוזר שילד אשר בכוונה לא היה איש חינוך אלא איש אקדמיה מתוך רצון למנות לתפקיד אדם שלא שייך לממסד של המשרד. שילד כיהן בתפקיד בשנים 1974-1976[14]. באותן שנים היה תפקיד המדען הראשי היחיד במשרד החינוך שלא היה כפוף למנכ"ל המשרד. רב המדענים הראשיים שבאו אחריו היו אנשי אקדמיה בכירים מתחום מדעי והערכת החינוך. החזיקו בתפקיד, בין השאר: פרופסור יוסף באשי (1981-1993), פרופ' פרלה נשר (1993-1995), מביה"ס לחינוך באוניברסיטת חיפה, פרופ' זמירה מברך (1998-2001), מביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דוד נבו (2003), מביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' סידני שטראוס (2005-2008), מביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
המדען הראשי עוסק בעיצוב מדיניות המחקר בתחום החינוך, קביעת קריטריונים להקצאת משאבים למחקר, קביעת עדיפויות מחקר בתחומי החינוך השונים ויצירת מסגרות ונהלים מתאימים לביצוע יעיל של מחקרים והפצת ממצאיהם. בנוסף אמון על שילוב ידע ומדע בשירות המדיניות, סיוע בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות על בסיס ידע מדעי, איתור בעיות אשר לצורך טיפולן ראוי להסתייע בידע מדעי וקביעת המדיניות בנוגע לפעולות ההערכה של מדיניות המשרד ותוכניותיו.
במהלך כהונתו, ביטל פרופ' יוסף באשי את המבחנים הפסיכומטריים כדרך לנבא הישגים עתידיים של תלמידים בגלל הסטיגמה שמבחנים כאלו עלולים להדביק לתלמיד. לקראת סוף כהונתו הוא ניסה לקדם מבחני משוב ארציים לבתי הספר, אולם היוזמה בוטלה על ידי שרת החינוך שולמית אלוני. בסוף שנת 2003 התפטר פרופ' דוד נבו מתפקיד המדען הראשי בין השאר בעקבות חילוקי דעות סביב מבחני המיצ"ב. למרות שהוא תומך במבחני המיצ"ב ולא היה מבטל אותם, דרך היישום לטענתו היא בעייתית מכיוון שהמבחנים משמשים כשוט כלפי המנהלים, במקום להיות כלי עזר עבורם[15].
בשנת 2009 מונה ד"ר גבי אביטל לתקופת ניסיון בתפקיד המדען הראשי במשרד החינוך, אך בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו הוא פוטר בשנת 2010[16].
[עריכה] משרד התשתיות
המדען הראשי של משרד התשתיות הלאומיות עוסק בעידוד מחקר בתחומי אנרגיה, פיתוח משאבי טבע והגנה על תשתיות מפגעי טבע. באחריותו המכון הגיאולוגי לישראל, המכון הגיאופיסי לישראל והמכון לחקר ימים ואגמים המבצעים מחקרים בתחומים אלו. בנוסף, המדען הראשי תומך במחקרים בנושאי המשרד באקדמיה, במכוני מחקר ובתעשייה. החל משנת 2007 התמיכה ניתנת תחת הכותרת "קרן הזנק". בנוסף לעידוד מחקר, לשכת המדען הראשי עוסק באיסוף ידע מדעי בתחומי הפעילות של המשרד והבאת הידע להשפעה על המדיניות הננקטת בפועל במדינת ישראל [17]. ב-21 באוגוסט 2008 החליטה הממשלה על תוכנית חומש למחקר על אנרגיה מתחדשת של לפחות 400 מליון שקלים, שינוהל על ידי המדען הראשי במשרד התשתיות [18].
המדען הראשי הנוכחי במשרד הוא ד"ר שלמה ולד. משרד הפיתוח, שהוסב למשרד התשתיות, היה המשרד השני למנות מדען ראשי, אחרי משרד הביטחון. באפריל 1970 מונה לתפקיד פרופ' אברהם פצ'ורניק[19]. בשנים 1980-1983 כיהן בתפקיד חיים אילתה[20] ובהמשך שנות ה-80 של המאה ה-20 כיהן בתפקיד דן זסלבסקי[21], בשנים 2002-2005 החזיק בתפקיד ד"ר מיכאל בייט[22] ובשנת 2007 כיהן כמדען ראשי, ד"ר יוסי ברטוב[23].
[עריכה] משרד המדע
המדען הראשי במשרד המדע הוא פרופ' דוד מנדלוביץ'. בין השנים 2000-2003, כיהנה בתפקיד פרופ' חגית מסר-ירון, ומתחילת שנת 2003 עד סוף שנת 2004 לא היה למשרד מדען ראשי [24] ואז מונתה לתפקיד פרופ' מינה טייכר שכיהנה עד אמצע שנת 2007[23]. פרופ' דני וייס מונה לתפקיד ב-27.10.2010 [1]. ב-3.4.2012 נכנס במקומו לתפקיד פרופ' אהוד גזית.
[עריכה] משרד הבריאות
המדען הראשי במשרד הבריאות עוסק בעידוד מחקר בנושאים רפואיים בעיקר באמצעות קרן ממשלתית, אך גם בהמלצה על מתן פרסים ומענקי מחקר פרטיים [25]. כך למשל, בתביעה כנגד תנובה הוסכם שחלק מהפיצוי שיינתן יהיה בצורת קרן מחקר שבראשה יעמוד המדען הראשי של משרד הבריאות [26]. בנוסף, המדען הראשי עוסק בפיקוח על מחקר רפואי, למשל פיקוח על ניסויים בבעלי חיים לפי החוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), ועל מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים [27].
בשנת 1972 כיהן בתפקיד פרופ' הנרי נויפלד[28]. בשנת 1991 כיהן כמדען הראשי של משרד הבריאות פרופסור עודד אברמסקי [29], בשנים 2001-2008 החזיק בתפקיד רמי רחמימוב וכיום מחזיק בו בני שהרבני.
דו"ח של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, בראשות פרופסור עודד אברמסקי טוען שמשרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות לגבי תחומי המחקר הרפואי הנדרשים בישראל, כי אין מעקב מסודר אחרי המחקרים שמתבצעים, אין יכולת לקבוע מדרג חשיבות למחקרים ואין קריטריונים לגבי איכות המחקרים. הדו"ח ממליץ לנהל מאגר מידע שיטתי על המחקר הרפואי המבוצע בתמיכתו וממליץ שכל מחקר במשרד הבריאות ילווה על ידי ועדה מדעית בראשות המדען הראשי [30].
[עריכה] משרד התקשורת
כבר ב-1967 פורסמה כוונה למנות מדען ראשי למשרד הדואר[4] אולם העניין לא יצא אל הפועל. בסוף שנת 1970 הוחלט שוב על מינוי מדען ראשי למשרד[31] ועלה שמו של פרופ' יהושע יורטנר לתפקיד[32]. בשנת 1973 כיהן בתפקיד ד"ר יהודה קלע[33]. בשנת 1986 מונה לתפקיד ד"ר אדם ליבנה[34].
[עריכה] המשרד לאיכות הסביבה
המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה עוסק במימון מחקרים וסקרים בנושאי איכות הסביבה, פיתוח מדדים כמותיים לבחינת איכות הסביבה והגברת המודעות והחינוך לשמירת הסביבה. תקציב המדען הראשי בשנת 2003 היה כ-2 מיליון ש"ח, בסביבות 1% מתקציב המשרד [35]. בשנים 1999-2000 כיהנה בתפקיד מרים הרן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לשכת המדען הראשי, באתר משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
- לשכת המדען הראשי, באתר משרד החינוך
- לשכת המדען הראשי, באתר משרד החקלאות
- לשכת המדען הראשי, באתר משרד הבריאות
- דוח המדענים הראשיים במשרדי הממשלה לשנת 2001, אתר הכנסת
- מדענים ראשיים וגופי מחקר ופיתוח במשרדי ממשלה, אתר הכנסת, 22 במאי 2006
[עריכה] הערות שוליים
- ^ פורום המדענים הראשיים - ועדה עליונה ומתאמת למגזר המו"פ הממשלתי, אתר משרד המדע והטכנולוגיה
- ^ עמוס כרמל, פרופ' אפרים קצ'לסקי - המדען הראשי של מערכת הביטחון, דבר, 22 ביולי 1966
- ^ אלוף חורב החל בתפקידו המדעי במערכת הביטחון, דבר, 31 באוגוסט 1966
- ^ 4.0 4.1 המדע לעזרת משרד הדואר, דבר, 14 במרץ 1967
- ^ צבי לביא, המלצה להקים רשות ממלכתית למחקר, מעריב, 22 באפריל 1969
- ^ פרופ' א. פצ'ורניק מדען ראשי של משרד הפיתוח, מעריב, 15 באפריל 1970
- ^ יתמנה מדען ראשי למשרד השיכון, דבר, 20 באוגוסט 1973
- ^ יורם פרי, תכנון חסר שיניים שווה רק כערך הנייר שעליו נעשה, דבר, 27 במרץ 1970
- ^ אל"מ יצחק יעקב נתמנה לסגן מדען ראשי במערכת הבטחון, מעריב, 5 בספטמבר 1968
- ^ רפאל אלדר, יותר מוח פחות כח, מעריב, 14 באוקטובר 1969
- ^ מינהל למחקר תעשייתי בישראל, דבר, 28 בינואר 1972
- ^ ישראל תפתח לייזר תעשייתי רב עוצמה, מעריב, 13 במאי 1979
- ^ כרמל ורניה מסיים את תפקידו כמדען הראשי בתמ"ס, באתר ynet, 7 באפריל 2002
- ^ אורי דרומי, הקדיש את חייו להשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2006
- ^ אנשיל פפר, למה מורות לא ישנות בלילה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2003
- ^ תומר ולמר, פוטר המדען הראשי ששלל את תורת האבולוציה, באתר ynet, 4 באוקטובר 2010
- ^ המדען הראשי, משרד התשתיות הלאומיות
- ^ החלטת ממשלה חכ/122, 21 באוגוסט 2008
- ^ אברהם פלג, גם מדובשך וגם מעוקצך, מעריב, 22 במאי 1970
- ^ באר שבע, מעריב, 3 באפריל 1986
- ^ אבי בליזובסקי, כדי לתמוך באמת בהיי-טק הישראלי, על תקציב המדען להיות גדול ב-400 מיליון שקלים לפחות, 20 באוקטובר 2007, אתר הידען
- ^ קיצור תולדות חיים – דר' מ. בייט, אתר המכון הגאולוגי
- ^ 23.0 23.1 עתידו של המרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת, הכנסת - מרכז המחקר והמידע, 21 באוקטובר 2007
- ^ למשרד המדע אין מדען ראשי, 13 בדצמבר 2004, אתר וואלה
- ^ מדען ראשי, אתר משרד הבריאות
- ^ ת.א. 1372/95, החלטה מתאריך 17 ביוני 2009
- ^ המועצה להסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים, הודעה לציבור, 12/02/2010, משרד הבריאות
- ^ עדית זרטל, השעות הקשות של הלב, דבר, 7 באפריל 1972
- ^ חוזר המנהל הכללי, משרד הבריאות, 8/91
- ^ דן אבן, יו"ר המועצה הלאומית למחקר: משרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות למחקר רפואי בישראל, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009
- ^ ימונה מדען ראשי במשרד הדואר, דבר, 4 בנובמבר 1970
- ^ מדואר לתקשורת ע"י ריאורגניזציה, דבר, 4 בינואר 1971
- ^ סקר על צרכי המשק ברשת תקשורת מחשבים, מעריב, 4 במרץ 1973
- ^ מדען ראשי במשרד התקשורת, מעריב, 21 באוקטובר 1986
- ^ המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה, 7 באוקטובר 2003, הכנסת - מרכז מידע ומחקר
