המוגלובין מסוכרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המוגלובין מסוכרר (hæmoglobin A1c או HbA1c או HgA1c) הוא סוג של המוגלובין. ברפואה, נעשה בו שימוש כדי לאבחן את ריכוז הגלוקוז בדם לאורך זמן (חודשים אחרונים).

המוגלובין מסוכרר נוצר, באופן שגרתי, בדם כאשר מולקולות של גלוקוז מתרכבות עם מולקולות של המוגלובין.

לאחר שמולקולת המוגלובין מסתכררת, היא נשארת כזו לכל אורך חייה. אורך החיים הממוצע של כדורית דם אדומה, שהיא הגוף הנושא את ההמוגלובין בדם, הוא 4 חודשים (120 יום); בדיקת HbA1c נחשבת מבחינה מדעית כמעידה, בדרך כלל, על רמת הגלוקוז בדם ב-3 החודשים שקדמו לבדיקה (התגלה על ידי שמואל רהבר).

הערך של HbA1c נמדד באחוזים ומבטא את אחוז ההמוגלובין המסוכרר מתוך סך כל ההמוגלובין בדם.

טווח ערכי היחוס הנורמלי לבן אדם בריא הוא 4%-5.9%.

בבני אדם עם סוכרת, ה-HbA1c מהווה מדד למידת השליטה בסוכרת, כלומר עד כמה החולה מצליח לשמור את רמת הגלוקוז בדמו בטווח הרצוי. זה הוא המדד העיקרי בכל הקשור לחיזוי ומניעת סיבוכי סוכרת (כגון ניורופתיה סוכרתית, רטינופתיה סוכרתית ונפרופתיה סוכרתית).
מחקרים הוכיחו כי בני אדם עם סוכרת מבוקרת היטב מסוגלים להימנע כליל מסיבוכי המחלה.‏[1]

קיים מתאם ‏[2] בין ערך ה-HbA1c לבין רמת הגלוקוז הממוצעת בדם‏[3]:

HbA1c (%) רמת גלוקוז ממוצעת (מילימול/ליטר) רמת גלוקוז ממוצעת (מיליגרם/דציליטר)
5 5.4 97
6 7.0 126
7 8.6 154
8 10.2 183
9 11.8 212
10 13.4 240
11 14.9 269
12 16.5 298

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.