המודל של בנג'מין גראהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המודל של בנג'מין גראהם הוא מודל המשמש להערכת ערכה של חברה המבוטא בנוסחה שעוצבה על ידי בנג'מין גראהם. הנוסחה כפי שתוארה על ידו במהדורת 1962 של ספרו "ניתוח ניירות ערך", היא:

V* = EPS \times (8.5 + 2g)

כאשר:

  • V - ערך פנימי למניה (Intrinsic Value)‏.
  • EPS - רווח למניה ב-12 החודשים האחרונים.
  • 8.5 - מכפיל רווח קבוע לחברה ללא צמיחה.
  • G - קצב צמיחה שנתית צפוי עבור 7 עד 10 השנים הבאות.

נוסחה זו אינה מוצבת ביחס לשערי הריבית. הנוסחה נחשבת לפשטנית , ובעלת ערך מעשי מזערי לרוב המשקיעים [דרוש מקור]. למשל, חברה עם קצב צמיחה צפוי של 10% ברווח למניה יכול להיות במכפיל רווח של 28.5 כדאי להיות אפשרית לקניה. רוב משקיעי ערך היו דוחים את זה. לפחות חצי מהמניות ב s&p 500 עומדות בקריטריונים הללו ורוב משקיעי ערך לא היה קונים אותם במכפיל של 28.5 או מכפיל קרוב לכך. מצד שני, אם החברה יכולה לגדול בהכנסות בשיעור כזה במשך 30 שנים, זאת תהיה מציאה. אף על פי כן, גראהם גם הטיף ללקיחת שוליים של ביטחון. לכן אם נקבל את הנוסחה הזאת ונגדיר של 50% שולי בטיחות נגיע למכפיל רווח של 14.25 בדוגמה הנ"ל. משקיעי ערך רבים היו חושבים בצורה רצינית לגבי קנית חברה עם מכפיל 14 וגידל בהכנסות ב10% כל שנה. ואז, הוא תיקן את הנוסחה שלו ב-1974 ( בנג'מין גראהם, " העשור 1965-1974: המשמעות שלו לאנליסטים כלכליים, התחיה של הערך ) כדלהלן: גראהם הציע כלי מעשי ישיר לצורך הערכה של הערך הפנימי של המניה. המודל שלו מציג גישה להערכה מעשית שמתמקדת בנתונים העיקרים שקשורים לשוק ומשתנים ספציפיים לחברה.

הנוסחה של גראהם מציעה לחשב את הערך הפנימי של החברה כך:

V* = \cfrac{EPS \times (8.5 + 2g) \times 4.4}{Y}

כאשר:

  • V: ערך פנימי של המניה.
  • EPS: רווח למניה ל12 החודשים העוקבים.
  • 8.5 : הקבוע מייצג מכפיל רווח מתאים לחברה ללא צמיחה כפי המוצע על ידי גראהם.
  • G: הערכת קצב הצמיחה של החברה בטווח של 5 השנים הבאות.
  • 4.4: התשואה הממוצעת של אג"ח חברות בדרוג גבוה בשנת 1962 , השנה בה פורסם מודל זה.
  • Y: התשואה הנוכחית של אג"ח חברות המדורג AAA.

כדי לישם את התאוריה הזו לכדי החלטת קנייה-מכירה, לכל חברה יש את ערך ה RGV שלה (ערך גרהאם מקורב).RGV נקבע על ידי חלוקת הערך הפנימי של המניה (V) על ידי המחיר הנוכחי שלה (P).


ערך של פחות מ-1 מסמן על מניה יקרה מידי ולכן אין לקנות אותה, כאשר ערך RGV של יותר מ-1 מראה על מניה מוערכת מעט מידי ועל כן יש לקנות אותה.

בגלל האומדנים בהם היא משתמשת, קשיים יכולים להיווצר בלהעריך מניות של חברות קטנות וחדשות באמצעות מודל הזה וכן כל מניה עם גידול של הכנסה לכל מניה לא עקבי. המודל יעיל ביותר בגלל פשטותו אבל זו גם המגבלה שלו, המודל אינו פועל טוב על כל מניה.

לכן, החישוב סוביקטיבי כאשר הוא נשקל לבדו. ועל כן לעולם הוא לא צריך להיות בשימוש לבד ; המשקיע חייב לקחת בחשבון גורמים אחרים כמו:

• ערך הנכסים נטו כדי לקבוע את יכולת הקיום הכספית של החברה המדוברת.

• ערך נכס נוכחי כדי לקבוע יכולת קיום כספית של הטווח הקצר של החברה.

• D/E חוב ליחס הון עצמי.

• איכותו של תיק הנכסים הנוכחים.

ראוי לציון הדבר כי בשנת 1974 התרסק מדד הניפטי פיפטי (מונח המתייחס ל50 המניות הבלו צ'יפ החזקות בבורסת ניו-יורק בשנות ה-70). ומעניין היה לדעת כיצד הייתה מתמודדת הנוסחה המקורית של גראהם ואף הנוסחה המתוקנת עם קבוצת אותן מניות חביבות הציבור של וול סטריט.