המוזיאון לרצח העם הארמני

המוזיאון לרצח העם הארמני
Ծիծեռնակաբերդ
	מבנה המוזיאון בקדמת התמונה במורד ההר, ולמעלה האנדרטה בצורת אובליסק.
	מבנה המוזיאון בקדמת התמונה במורד ההר, ולמעלה האנדרטה בצורת אובליסק.
מידע כללי
סוג	היסטוריה
מיקום	ירוואן
מדינה	ארמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1967
תאריך פתיחה רשמי	29 בנובמבר 1968
אדריכל	ארתור טרכניאן
קואורדינטות	40°11′09″N 44°29′17″E / 40.185821°N 44.488114°E
	www.genocide-museum.am

המוזיאון לרצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց ցեղասպանության զոհերի հուշահամալիր; בדרך כלל מכונה בארמניה בשם ציצרנקברד - Ծիծեռնակաբերդ, על-שם הגבעה עליה הוקם) שוכן בירוואן בירת ארמניה, והוא נוסד כדי להנציח את רצח העם הארמני שאירע באימפריה העות'מאנית בשנת 1915 על ידי הממשלה הטורקית. המוזיאון שוכן על גבעה נישאה המשקיפה על הבירה והוא חלק ממתחם הנצחה וזיכרון בנושא. ליד המוזיאון נמצא מתחם של אנדרטאות הכולל אנדרטה בסגנון של אובליסק, אנדרטה בצורת חרוט קטום, וקיר הנצחה המהווים גם הם חלק מאתר ההנצחה והזיכרון. המוזיאון פועל גם כמוסד מחקר.

המוזיאון נפתח בשנת 1995, בשנת ה-80 לציון רצח העם. מבנה המוזיאון תוכנן על ידי האדריכלים S. Kalashian, A. Tarkhanyan and sculptor F. Araqelyan, והוא בעל תכנון ייחודי.

המבנה ואגפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה בן שתי קומות, בנוי ישירות לתוך צלע הגבעה, במטרה לא לפגוע בקו הנקי של הגבעה עליה ניצבת אנדרטת האובליסק השוכנת לידה. גג המוזיאון שטוח ומכוסה באריחי בטון, ומשקיף על נופי עמק האררט ועל הר אררט. הכניסה למבנה הוא בגרם מדרגות שתחילתו בגג המבנה.

הקומה הראשונה של המוזיאון נבנתה לתוך הקרקע ובה שוכנים הספרייה, חדרי האחסון של אוספי המוזיאון ואולם קריאה. בנוסף שוכנים בקומה זו האגפים המנהליים של המוזיאון וכן אולם ועידה המכיל 170 מקומות.

אגפי התצוגה נמצאים בקומה השנייה על שטח של 1,000 מטר מרובע. חלל המוזיאון מחולק לשלושה אולמות תצוגה פנימיים, וכן גלריה חיצונית נפרדת. באולמות התצוגה תמונות היסטוריות ומסמכים היסטוריים, ותצוגה של פריטים שונים.

על הקיר המערבי של אולם התצוגה הראשון מוצגת מפה החרותה באבן ברוחב 9 מטר ובגובה 5 מטר המתארת את רמת ארמניה (Armenian Highland) והמדינות השכנות. מפה זו גובלת בים השחור מצפון, הים הכספי ממזרח, המישור האירני בדרום, והים התיכון מדרום-מערב. על המפה מצוינים יישובי הארמנים בטריטוריה של מערב ארמניה, והאימפריה העות'מאנית כפי שהיו קיימים עד צעדות המוות שהחלו בשנת 1915. בנוסף, מוצגים באולם נתונים דמוגרפיים של ההתיישבויות השונות בשנת 1914, כולל מידע על מספר בתי הספר והכנסיות שפעלו באותו זמן. באולם מוצגות תמונות הממחישות את חיי הכפר השלווים של האוכלוסייה הארמנית בתקופה שלפני הרצח.

גודלו של אולם התצוגה השני הוא כ-700 מטר מרובע והוא מכיל עדויות ראיה ומסמכים על הטבח והזוועות שבוצעו. התצוגה כוללת צילומים רבים מוגדלים שצולמו במהלך המאורעות בשנים 1915 - 1917, מסמכים, צילומי אישים ארמנים בולטים, צילומי קורבנות וסרטי תעודה.

באולם השלישי מוצגות טבלאות המשוות את נתוני אוכלוסיית הארמנים בשנת 1914 לנתוני 1922, תוך חישוב והגדרת כמות הארמנים שגורשו ונהרגו. חלק מהתצוגה מוקדש למסמכים מקוריים שהונפקו על ידי ארגונים ופרלמנטים של מדינות זרות המגנות את רצח העם הארמני. כולל פרסומים שונים העוסקים בנושא בשפות שונות. התצוגה כוללת גם נתוני אוכלוסייה ממוצא ארמני שהתגוררו באירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה בתקופה שלאחר הרצח. באולם מוצגים על גבי עמודים עשויים מגרניט, אגרטלים המכילים אדמה מאזורים שהיסטורית היו חלק מארמניה כמו קרין (ארזורום), ואן, ביטליס, Sebastia סיוואס, Kharpert ‏ (Elâzığ) ו-Tigranakert (דיארבקיר)

באולם השלישי, בתוך גומחה בקיר בעלת קשת (דומה לאפסיס), מוצג עץ עשוי מגרניט בעל ענפים המסמל את לידתה מחדש של האומה הארמנית. מהאולם השלישי ישנו פתח יציאה למרפסת בצורת קשת, המשמשת אנדרטת הנצחה לקהילות. האנדרטה מורכבת מקיר בצורת קשת המקיף את המרפסת ותבליט על הרצפה שתחילתו בתוך החדר והוא ממשיך מעבר לחלון למרפסת.

הביקור במוזיאון הפך להיות חלק מכללי הטקס הרשמיים של ארמניה לאירוח משלחות זרות. מאז פתיחתו ביקרו בו האפיפיור יוחנן פאולוס השני, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא צרפת ז'אק שיראק ואישים נוספים.

מטרת מקימי המוזיאון הייתה תיעוד והנגשת כל החומרים הקשורים ברצח העם שהתרחש בין השנים 1915-1922, תוך עידוד דיאלוג אקדמי ומדעי בנושא. חלק מפעילותו, הוא קידום הכרה של העולם בטרגדיה שהתרחשה לעם הארמני, נושא שהוא עדיין בגדר טאבו בטורקיה, ומתוך רצון שטורקיה והעם הטורקי יקבלו בהשלמה את מה שאירע כחלק מההיסטוריה של העם הטורקי. מטרתו היא גם לקדם את נושא זכויות האדם. המוזיאון מכריז על עצמו שהוא גוף לא פוליטי.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון שוכן על אחת משלוש גבעות הנושאות את השם Tsitsernakaberd שמשמעותו בארמנית הוא מבצר הסנונית. הגבעה כולה משמשת כאתר זיכרון לקורבנות רצח העם הארמני והיא משקיפה על ירוואן. שלוש הגבעות שוכנות לאורך נהר הרזדן (Hrazdan River) במקום בו שכן בעבר בתקופת הברזל מבצר. ניתן לראות שרידי מבצר על הגבעה הנמוכה.

אנדרטת הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה החלה להיבנות בשנת 1966 בתקופת השלטון הסובייטי, וזאת לאחר הפגנות שהתקיימו בירוואן ב-24 באפריל 1965, שבמהלכן הפגינו כ-100,000 אנשים במשך 24 שעות לציון 50 שנה לרצח העם. האנדרטה הושלמה בנובמבר 1967. האנדרטה תוכננה על ידי האדריכלים ארתור טרחאניאן (Arthur Tarkhanyan) וסאשור קלאשיאן (Sashur Kalashyan), והאמן Hovhannes Khachatryan.

האנדרטה המסמלת את תחיית הלאומיות הארמנית, מורכבת משני חלקים, מבנה המזכיר אובליסק בעל שלוש צלעות המתנשא לגובה 44 מטר, ובעל צורה המזכירה מחט. לידו מבנה נוסף עגול הבנוי משנים עשר לוחות המתכנסים לכיוון המרכז בצורת חרוט שחלקו העליון קטום. שנים עשר הלוחות מסמלים את שנים עשר המחוזות הארמניים שאבדו ונמצאים היום בשטחה של טורקיה. במרכז המבנה הקטום בתוך מעגל בעומק של 1.5 מטר בוערת אש תמיד המוקדשת לזכר 1.5 מיליון הנרצחים.

לאורך הפארק במקביל לדרך המרוצפת המובילה ממבנה המוזיאון לאנדרטה, בנוי קיר באורך 100 מטר עליו חקוקים שמות הערים והכפרים שידוע שתושביהם היו בין הנרצחים. מצידו השני של הקיר, בתוך שקעים בקיר מותקנים לוחות הקדשה המציינים את שמותיהם של אנשים שהקדישו את חייהם להקלת סבלם של הקורבנות במהלך ולאחר הרצח. בין השמות המונצחים: הסופר היהודי פרנץ ורפל שכתב את הספר ארבעים הימים של מוסה דאג, הנרי מורגנטאו (האב) שהיה השגריר האמריקאי באימפריה העות'מאנית בעת מלחמת העולם הראשונה (וכתב על רצח העם בספרו "סיפורו של השגריר מורגנטאו"), זוכה פרס נובל לשלום הנורווגי פריטיוף ננסן, האפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר ואנשים נוספים. הנצחה נוספת נעשתה באמצעות נטיעה של שדרת עצים על ידי נכבדים זרים שביקרו במקום.

בכל שנה ב-24 באפריל, יום הזיכרון לרצח העם הארמני, מתכנסים באתר ליד האנדרטה כ-100,000 ארמנים כדי לזכור את קורבנות רצח העם הארמני.