המומינים (אנימה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המומינים
המומינים.jpg
楽しいムーミン一家‏
(משפחת מומין הלבבית)
ז'אנר אנימה, פנטזיה, קודומו
אנימה: Tanoshii Muumin Ikka
אורך פרק 25 דק'
במאי הירושי סאיטו ומאסאיוקי אוג'ימה
תסריטאי
סטודיו Tele-Image Japan Inc., Telescreen Japan Inc., Visual 80
רשת השידור TV Tokyo (יפן)
הטלוויזיה החינוכית (ישראל)
ערוץ ג'וניור (ישראל)
מדבבים בשפה העברית יובל סגל, ירון דגן, יהונתן השילוני, ליליאן ברטו, חני נחמיאס, רותי הולצמן, רמה מסינגר, איריס זינגר, דן תורן, סיון שביט, עמי טראוב, עודד מנשה, אסף כחולי, שמעון כהן, אורנה לביא-פלינט
תקופת שידור מקורית 19901992
מספר העונות 2
מספר הפרקים 104
סרט: כוכב השביט
במאי הירושי סאיטו
סטודיו Tele-Image Japan Inc., Telescreen Japan Inc., Visual 80
הופעת בכורה 1992
משך הקרנה 70 דקות

המומיניםיפנית: 楽しいムーミン一家; באנגלית: Moomin) היא סדרת אנימה המבוססת על עלילת סדרת ספרי המומינים המקוריים מאת טובה ינסון. הסדרה בת 104 הפרקים הופקה לטלוויזיה בשיתוף פעולה יפני-הולנדי בין השנים 1990-1992. בדצמבר 2012 יצאה ביפן מהדורת Blue-Ray הכוללת את העונה הראשונה של הסדרה באיכות משופרת.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסדרה מתרחשת בעמק בדיוני בשם עמק המומינים ומתמקדת בהרפתקאותיהם של משפחת מומין ותושבי עמק המומינים, החווים הרפתקאות שונות ומשונות בעמק המומינים ומחוצה לו, על אורחים מוזרים שבאים לבקר בעמק ועל מקרים מוזרים שקורים למומין וחבריו. הסדרה משדרת מסר מרכזי של אהבת אדם, ענווה, אופטימיות ואהבת הטבע.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות המרכזיות בסדרה.

משפחת המומינים מונה שלוש נפשות - מומינאבא, מומינאמא ומומינטרול, ויחד איתם גרים בעמק סניף - יצור מגזע דמוי קנגורו, סנופקין הנווד, מאי הקטנה והשובבה, סנורק המדען ואחותו סנורקה, מר המיולין האספן ועוד מספר דמויות משנה.

משפחת מומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מומינטרול\מומין: (יובל סגל/ירון דגן/יהונתן השילוני) הדמות המרכזית בסדרה. שוחר הרפתקאות וילד טוב. יחד עם חבריו יוצא מומין להרפתקאות רבות ומשונות ומפיק לקחים. הוא חברו הטוב ביותר של סנופקין. מאוהב בסנורקה בסתר ומפגין זאת בחשאי.
  • מומינאבא: (עמי טראוב) ננטש על סף בית יתומים בילדותו, וברח משם כשהפך לנער כדי לגלות את העולם אך לבסוף החליט להקים משפחה ולהיות אב אחראי לילדו. כותב את סיפור ילדותו המרתק ומלא ההרפתקאות. הוא כמעט תמיד חובש כובע מגבעת שחור, ונוהג להרגע בעת עישון מקטרת.
  • מומינאמא: (ליליאן ברטו/חני נחמיאס/רותי הולצמן/רמה מסינגר) הייתה גם היא הרפתקנית בילדותה. משהתבגרה היא אמא מתחשבת, מכניסת אורחים ורוקחת תרופות פלא מספר שהורישה לה אמה (שמכונה מומינסבתא). מדי פעם היא מחליטה לעזוב את הבית לפרקי זמן קצרים, ועוברת הרפתקאות מעניינות. היא כמעט תמיד עם תיק היד שלה. לעולם לא תמצאו אותה ללא סינרה המפוספס.

חברי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סנורקה: (ליליאן ברטו/חני נחמיאס/אורנה לביא-פלינט/איריס זינגר) ידידתו הטובה של מומין ואף מאוהבת בו. היא מתאהבת באחרים לעתים אבל חוזרת למומין כשהעניינים מתחממים יותר מדי. סנורקה היא עדינה ונבונה, תלויה במומין מאוד וסומכת עליו בכל. חברתה הטובה היא מאי הקטנה. סנורקה נשארת לכל אורך הסדרה אכפתית ועדינת נפש ומלאת אמונה בטוב שבעולם, סנורקה מוצאת עצמה כבת משפחה של המומינים אך נשארת נאמנה לאחיה סנורק ודואגת לו. סנורקה וסנורק הם סנורקים - תת-גזעים של המומינים.
  • סנורק: (אסף כחולי) אחיה של סנורקה. מדען המנסה בין השאר לבנות ספינה מעופפת. בשלב מאוחר של הסדרה הוא מקנא במכשפה על יכולתה להמריא על המטאטא שלה ללא מאמץ.
  • סניף: (אסף כחולי) סניף הוא יצור דמוי קנגורו או עכבר, חברו הילדותי במקצת של מומין הנחשב כבן משפחה, בבית המומינים. זוהי אחת הדמויות הבודדות בסדרה המגלה חומרנות וחיבה יתרה לכסף, אחריו היא רודפת באופן עקבי. כמו כן מאופיין סניף כפחדן, קמצן וזללן.
  • סנופקין: (עודד מנשה/דן תורן) חברו הטוב של מומין אשר נודד דרומה עם האוהל שלו כל חורף וחוזר באביב. סנופקין הוא בנם של בימבלינה ויוסטוס, ומכאן הוא אח למחצה של מאי הקטנה (בתה של בימבלינה). סנופקין הוא טיפוס שתקן ומופנם האוהב להתבודד, נערץ על ידי חבריו, בעיקר מומין, שמתייחסים אליו כאל חכם ובר-דעת. לראשו תמיד אותו כובע ירוק ישן ולגופו תמיד אותה חליפה ירוקה. סנופקין חי בפשטות באוהל ליד הנהר השוכן בעמק המומינים, נוהג לנגן במפוחית פה. הוא ניזון מהדגים שהוא דג בנהר. שלא כמו חבריו האחרים ב"עמק המומינים", בגלל רצונו להתבודד אינו רואה את בית המומינים כביתו שלו, אך זוכה שם באופן תמידי לאירוח מאיר פנים, סנופקין אינו מסכים שמומין טרול יצטרף אליו בנדודיו החורפיים, אך תמיד ראוי לקבלת הפנים מחממת הלב ממומין כאשר חוזר באביב.
  • מאי הקטנה: (סיון שביט) ילדה נערית קטנה, שובבה וזדונית, שלא מפחדת מכלום. מאי היא אחותה של בימבל. לדברי בימבל, מאי הקטנה נמסרה לאחריותה על ידי אימן של השתיים מפני שזו התייאשה מלנסות לחנך אותה. לדבריה, אם בימבל לא תוכל לחנך אותה, אף אחד כבר לא יוכל. לכן, מסבירה בימבל את ניסיונות השווא שלה להשליט סדר על מאי כ"עניין של עיקרון". מאי היא ילדה קטנה ונמוכת קומה בעלת ממדים רגילים. שערה של מאי הקטנה הוא אדמוני ואסוף תמיד ב"קוקו" מזדקר. היא לבושה תמיד בשמלה אדומה פשוטה. לצווארה סרט סגול. מאי מעידה על עצמה שהיא אף פעם לא עצובה, אלא רק שמחה או נרגזת.
  • אליסיה: (אורנה לביא-פלינט) נכדתה הצעירה של המכשפה, שבאה ללמוד אצלה את רזי הכישוף במטרה להפוך למכשפה ביום מן הימים. מתיידדת עם שאר הדמויות והופכת לחברה טובה של משפחת מומין, למורת רוחה של סבתהּ.
  • מר המיולין: (שמעון כהן) קשיש מגזע "המיולין" (נקרא על שם הגזע) שמתעסק באספנות. בתחילה אסף בולים, כאשר אסף את כל הבולים שבעולם, עבר לאיסוף פרחים למיניהם ולבסוף עבר לתחום הצפרות. אדם טוב לב ומעט אומלל בגלל תעלוליו המרושעים והבלתי פוסקים של סרח. נרתם לעזור למומין ולסנורקה בכל צרה. מנהל קשר שוטף עם "האגודה לצמחים חדשים" ומנסה לרשום שם את גילוייו. פעמיים זכה לקבלת הכבוד על גילויים של שני צמחים נדירים בעמק המומינים, שנקראו על שמו. האחד הוא גלדיולוס המיולינסיס והשני הוא גלדיולוס המליפורמיס. דודתו של מר המיולין גידלה את מומינאבא בבית היתומים.

דמויות משניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גברת פיליונק: (אורנה לביא-פלינט) מצטרפת כ"שכנה החדשה" לעמק המומינים. אישה נוקשה וקרירה שמחנכת את שלושת ילדיה בנוקשות יתרה, היא לעתים מתלבטת אם לעזוב את עמק המומינים אך תמיד נשארת.
  • בימבל: (סיון שביט) אחותה הגדולה של מאי הקטנה. בחלקים מסוימים בסדרה היא נמצאת ביחסים זוגיים עם מפקח המשטרה של העמק.
  • המפקח: (דן תורן) מפקח המשטרה בעמק המומינים. מאוהב בבימבל. המפקח אחראי על שלושה שוטרים זוטרים.
  • המכשפה: (סיון שביט) אישה זקנה ובעלת מזג רע. חיה לה ביער המכשפות ביחד עם נכדתה אליסיה.
  • הגרוק: מפלצת קרה ובודדה. כל הנמצא בסביבתהּ הופך לגוש קרח. היא אינה רעה מיסודה ותמיד מחפשת חברה וחום, אך בשל מראהּ החיצוני והקור שהיא מפיצה, היא מביאה להרתעות מפניה. היא נוהגת להתיישב על מדורות בוערות כדי להתחמם, דבר הגורם מיד לכבייתן.
  • השמנטפים: יצורים מוזרים ולבנים, בצורת מקל עם ידיים קטנות אשר צומחים מזרעים מיוחדים שנשתלו בליל אמצע הקיץ. "השמנטפים" הם יצורים אשר מפיקים חשמל, ונטענים מהברקים בלילות חורף סגריריים כשסופת ברקים מכה בעץ הארז העתיק בראש הרי הבדידות, מקום היקבצותם. מי שמתקרב אליהם מתחשמל, לכן הם נמצאים בבחינת אותם יצורים שיש לשמור מרחק מפניהם. יש להם ברומטר אשר תלוי על עמוד קולט ברקים שאומר להם מתי קרבה לה סופת ברקים, המהווה אפוא, את מקור היטענותם.
  • המכשף: (דן תורן) רוכב על פנתר שחור. מעופף ברחבי היקום בחיפושו אחר אבן האודם הקסומה שאותה הוא מוצא לבסוף בעמק המומינים, ומקבל אותה מבוב וטינגומי (שני יצורים, המגיעים לעמק המומינים באופן מפתיע). בסדרה המגבעת שלו הגיעה לידי משפחת מומין וגרמה למספר תקריות (הפכה מים לפטל, הצמיחה עץ ענק, הפכה את מומין ליצור מוזר וגרמה להופעתם של עננים ורודים ויציבים לתעופה על גביהם, לאחר שהוטלו בה קליפות ביצה, והמכשף הפך את עיניה של סנורקה לנוצצות וגדולות).
  • טינגומי ובוב: (אורנה לביא-פלינט, אסף כחולי) שני יצורים קטנים אשר הגיעו לעמק המומינים בתור אורחים ונושאים עימם מזוודה בעלת תוכן מסתורי (אותה אבן אודם שנגנבה מהגרוק).
  • סרח: (דן תורן) קיפוד חום, מחוספס ומרושע, שעושה תעלולים ומנסה להפיל את שאר הדמויות בפח. גנב למר המיולין צמחים נדירים ואוספים נוספים.
  • בימבלינה: (בסיפורים סיון שביט ובמומין בונה בית אורנה לביא-פלינט) אימם של בימבל, סנופקין, מאי הקטנה, ועשרה ילדים קטנים נוספים (מופיעה בסדרה בפרקים של "הרפתקאות מומין אבא" ובפרק "מומין בונה בית").
  • דינורה: (סיון שביט) נערה הגיונית ואחראית. מופיעה בפרקי החורף. נוהגת לדוג דגים מתחת לקרח המצטבר בקרבת הים הקפוא.
  • פאדלר, אריקסון ויוסטוס: (אסף כחולי, שמעון כהן ודן תורן) דמויות שמופיעות בסדרה בפרקים של "זכרונות מומינאבא" ומקבילות לדמויות של סניף, סנורק וסנופקין בהתאמה (הוריהם במקור).
  • לגונה: (אורנה לביא-פלינט) כוכבת קרקס מפורסמת, שנסחפת אל עמק המומינים לאחר שגשם כבד הציף את האזור. לגונה, שבהתחלה שובה את מומינטרול בקסמיה, מתגלה כאנוכית. ללגונה אף ארוך מזה של שאר דרי העמק, היא גבוהה יחסית, ונוהגת להתאפר באופן קבוע. ללגונה סוסת קרקס עליה היא מופיעה.
  • סוסת הקרקס: (אורנה לביא-פלינט) סוסה פרחונית וכחולה בעלת רעמה שופעת. סוסת הקרקס ניזונה בעיקר מפרחים, ודואגת להזכיר כי היא אינה הסוסה של לגונה, והיא עצמאית. סוסת הקרקס אינה מרוצה מייחסה של לגונה כלפיה, אך משלימה עם המצב ככל הנראה.
  • אמרלדו: (דן תורן) פעלולן המופיע בקרקס לצד לגונה. לאחר שאזמרלדו מגיע אל עמק המומינים הוא בורח מחברתה של לגונה על מנת להימנע מפקודותיה ומצוותיה האנוכיות, אך כאשר לגונה נקלעת לצרה הוא חש להציל אותה. לאזמרלדו גוף מוצק, חולצה מפוספסת, שפם עבה והוא קירח לגמרי.
  • השד הנורא: (שמעון כהן) שד בעל כוחות קסם שנכלא בעץ יבש למשך חמש מאות שנים. לאחר שסניף משחרר את השד בתמורה להבטחה של זהב רב השד כובל אותו, את מאי הקטנה את מומינטרול ואת סנורקה אל הרצפה. סנופקין מערים על השד וגורם לו להיכנס בחזרה אל העץ, בצורה דומה לזו המוצגת בסרט הגנב מבגדד, ובסיפור הדייג והשד ממקבץ הסיפורים אלף לילה ולילה.
  • הג'יני: (שמעון כהן) הג'יני מתגורר בתוך מנורת שמן מהודרת, שמומינטרול מצא במקרה כאשר הוא וסנורקה יצאו לאסוף צדפים בחוף הים. הג'יני מופיע בפרק "מנורת הקסמים", ונקרא לפעמים השד של המנורה. לג'יני מראה דומה לזה של המיולין, אך הוא לבוש טרבוש שבו משובצת אבן חן. מומינטרול מכיר את דמותו של השד מספר שקרא (ככל הנראה הכוונה לסיפורו של אלאדין), אך מהר מתגלה כי הג'יני לא יוצר דברים יש מאין, אלא גונב אותם ממקומות שונים. סנורקה, שמבקשת מהשד מחרוזת פנינים מקבלת את מחרוזת הפנינים השייכת לגברת פיליונק, בעוד שכאשר הג'יני משכתב את המחזה עליו עובד מומינאבא הוא משתמש בכתבי שייקספיר.
  • טראסק: (שמעון כהן) עורך דין מחברת "טראסק, טראסק וטראסק", האחראי על העברת הירושה של לורד צ'ארלס צ'סטר צ'נדוס למומינאבא.
  • לורד צ'ארלס צ'סטר צ'אנדוס: בעליה המנוח של אחוזת צ'אנדוס, ובן דוד מדרגה רביעית של מומינאבא.
  • אדגר: (שמעון כהן) רוח רפאים וחבר מתקופת נעוריו של מומינאבא. משפחת המומינים מזמינה אותו להכיר את הגבירה איליין באחוזת צ'אנדוס שמומינאבא ירש מאב קדמון שלו שנפח נשמתו.
  • הגבירה איליין: (אורנה לביא-פלינט) רוח רפאים אשר חיה באחוזת צ'אנדוס שמומינאבא ירש מהלורד. הגבירה איליין בודדה למדי, ומתגעגעת לרות מהרוחות שהתגוררו בעבר באחוזה.
  • הגבירה קטרין: רוח רפאים שהתגוררה באחוזת צ'אנדוס, עד שהסתכסכה עם הגבירה איליין ועזבה.
  • האביר השחור: רוח רפאים שהתגורר בטירת צ'אנדוס עד שנסחף ברוח של חורף שנת 1628.
  • הלורד סדריק: רוח רפאים ואהובה של הגבירה איליין, נעלם מטירת צ'אנדוס ללא סימן נראה לעין.
  • החדפים: יצורים חורפיים בלתי נראים אשר מופיעים בפרקי החורף וגרים בבית החוף. כל שנה בחורף הם עושים מדורת ענק המסמלת את יום אמצע החורף, בה הם חוגגים, רוקדים ומתופפים בסביבתה על רקע האש הם נראים כצלליות.
  • אמה: (אורנה לביא-פלינט) עכברוש תיאטרון. אמה היא המנקה והבעלים של התיאטרון הצף, והיא סייעה בהעלאת המחזה "הילדים האבודים".
  • פיונה: (אורנה לביא-פלינט) אחייניתה הבודדה של אמה, חוגגת את חג אמצע הקיץ עם מומין וסנורקה.
  • שדוני היער: יצורים קטנים בעלי חוטם ארוך ומזדקר. השדונים חיים ביער ומקיימים טקסים שונים.
  • השוטר: (דן תורן) המיולין שוטר שעוצר את פיונה, מומינטרול וסנורקה בעוון עקירת שלטים (שנעקרו למעשה בידי סנופקין), ובתור עונש דורש מהם לרשום אלף פעמים "אסור לעקור שלטים".
  • רוזינה: (סיון שביט) דודתו של השוטר, ששוכנעה בחפותם של מומינטרול סנורקה ופיונה, ועזרה להם להגיע אל התיאטרון הצף.
  • מר לין: (אסף כחולי/דן תורן) הגיע בחורף אל עמק המומינים ופגש במומין וחבריו. הוא הגיע במיוחד לעמק המומינים מרחוק על-מנת לגלוש על מגלשיים וחישוקי חבית. בביתם של המומינים הוא חיסל כמעט את כל סוגי הריבות שמומינאמא הכינה לפני שנת החורף. מר לין הגיע לביקור נוסף לקראת תחילת הסתיו על גבי כדור פורח. הוא והמכשפה עורכים בניהם תחרות - המכשפה על גבי המטאטא שלה והוא עם הכדור הפורח.
  • הגבירה קרה: גבירה יפה בעלת שלוש רגליים שמגיעה לעמק המומינים בעונת החורף. לגבירה הקרה סוס שלג שקיבלה מדינורה. מי שמביט בעיניה, הופך לקרח. בפרק שבו היא מופיעה מאי הקטנה מביטה בעיניה וקופאת. לאחר שהגבירה קרה עוזבת את העמק על גבי הסוס שקיבלה מדינורה, זהו סימן ששיא החורף חלף.
  • ניני: (אורנה לביא-פלינט) ילדה שהפכה בלתי נראית לאחר פגיעה נפשית ופיזית קשה על ידי דודתה העוקצנית בזמן שהותה אצלה ובזמן שהייתה בחזקתה. היא הובאה על ידי דינורה אל ביתם של משפחת המומינים במטרה להחזיר אותה להיות נראית. הילדים אירחו לה חברה, מומינאמא נתנה לה תרופת פלא פרי מרשמיהָ של מומינסבתא על מנת שתחזור להיות נראית. ניני איבדה אף את קולהּ, אך הוא שב אליה לאחר שהטיפול המסור מצד המומינים המשיך, וזאת על אף התעללותו של סרח ופשעיו. עם הזמן צץ לו חלק נוסף מגופה, עד שבסופו של דבר היא חזרה להיות נראית לגמרי לאחר שהצילה את מומינאמא מניסיונו של מומינאבא לדחוף אותה לים בזמן שעמדה והרהרה על הצוק.
  • דודה ג'ני: (אורנה לביא-פלינט) דודתו המבוגרת והרטנונית של מומינאבא המגיעה לביקור בעמק יום אחד עם מזוודה מלאה בזהב שהיא מעוניינת להעניק לאחיינה, שהוא מאידך כלל אינו מעוניין בכספה.
  • רב שודד רום: (עודד מנשה) שודד ים אכזר, אשר ספינתו טבעה אל מול חופי עמק המומינים. הוא ואנשיו מצאו מקלט בעמק, בתוך סדנתו של סנורק. הוא חוטף את סנורקה בתור בת ערובה, ודורש כופר (בניית ספינה חדשה לו ולמלחיו) בתמורה לשחרורה.
  • שומר המגדלור: (דן תורן) אדם בודד, החי באי אשר אליו הפליגו המומינים. הוא מתגורר עם ילד שהציל ושמו טופי. בעזרת המומינים הוא משתכנע לחזור לתפקידו כשומר המגדלור, לאחר שהלה פרש ממנו עקב בדידותו.
  • טופי: (אורנה לביא-פלינט) ילד בעל שיער אדמוני, שסירתו טבעה כאשר שט אל עמק המומינים, וניצל בעזרתו של שומר המגדלור. טופי גר יחד עם שומר המגדלור מאז.
  • מולינה טרודלי: (אורנה לביא-פלינט) אחותו של מר המיולין. הגיעה לעמק על מנת לבקר את אחיה, ובמהלך שהותה היא גם מוצאת עצמה מטפלת במומין ובחבריו. מולינה מפחדת מהגרוק פחד רב.
  • מר הולן: (דן תורן) מחפש זהב ברחבי העולם. הוא גם מגיע לעמק המומינים ומחפש בהרים זהב. באחד הימים הוא חלה ומשפחת המומינים טיפלה בו. כאות תודה למומינים על הטיפול המסור שלהם, הוא מעניק להם גוש אבן ממכרה הזהב הראשון שמצא ובו יש חלקיקי זהב, וכן, מפת אוצר המתארת במדיוק את אזור ההרים בעמק, והמומינים תרים אחרי הזהב ובעקבותם גם כל תושבי העמק.
  • מר נוח: (שמעון כהן) מכונה "המוח". ממציא פורה שהגיע לעמק המומינים במטרה לחזות בספינתו המעופפת של סנורק, והצגת המצאתו החדשה - דלק מוצק. כאשר סנורק מסרב להשתמש בדלק של מר נוח הוא פורץ לסדנת העבודה של סנורק בעזרת סרח. סרח ומר נוח מתכננים המראה, אך הדלק המוצק מחמם את מנועי הספינה יתר על המידה והיא מתפוצצת.
  • החכם מונזה (מבוטא "MONZE"). (שמעון כהן) כינויה של דמות שהופיעה בסדרה רק בפרק "חיי חופש" ורק במשך מספר-דקות בפרק זה. יש לו כפות-רגליים ארוכות ורחבות, זקן ושפם ארוכים, לבנים, וסבוכים, ראש בעל צורה משונה, ששיערות לבנות, ארוכות, וסבוכות מזדקרות מכל צדדדיו, מלבד החלק הקדמי והחלק העליון של הראש, גודלו שווה לגודלו של המכשף, והוא נוהג להטיף נגד מטלות וחובות למיניהן.

המומינים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1992 עשתה סדרת הטלוויזיה את הופעת הבכורה שלה בישראל, כאשר עונתה הראשונה שודרה בטלוויזיה החינוכית. העונה השנייה של הסדרה הובאה לשידור בארץ בשלהי שנת 2000, למרות שבפועל הופקה כעשור קודם לכן. מוקדם יותר באותה השנה, שודר לראשונה (ובאופן חד פעמי) הסרט "כוכב השביט". הסרט, שאורכו 70 דקות, מבוסס על הספר כוכב השביט מגיע לעמק המומינים. החל מ-2006, הסדרה משודרת גם בערוץ ג'וניור.

את שיר הפתיחה והסיום של הסדרה בגרסתה העברית ביצעו ראובן גבירץ ויוריק בן דוד.

הדיבוב המקורי לעברית לסדרה הופק על ידי חסיה ורטהיים במהלך שנות התשעים באולפני זינקו ובויים על ידי חנה דרורי-קשי.

צוות המדבבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה העברית המקורית השתתפו בדיבוב הדמויות:

הפרק האבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים התפתחו בישראל מספר אגדות אורבניות לגבי הפרק האחרון בסדרה, לפיהן מתגלה בפרק האחרון שסנופקין חלם את כל פרקי הסדרה, וכי המומינים אינם קיימים. גרסה אחרת של האגדה מספרת שסנופקין היה ילד בשואה, אשר דמיין את המומינים בעזרת בובות שהכינה לו אימו כדי להשכיח את הזוועה מליבו. לדידם של מפיצי האגדה, הפרק שודר במספר מדינות וגרם לדיכאון בקרב מעריצי הסדרה, ולכן הוחלט שלא לשדרו בישראל. שמועות אלו הוכחשו על ידי מחזיקי הזכויות לסדרה. הפרק האחרון של המומינים הוא "ממלכת הזהב" אשר שודר בישראל, ומסתיים בסוף פתוח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]