המונרכיה של יולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת הצרפתים (עבר')
Royaume des Français (צרפ')
Flag of France.svg

דגל

Coat of Arms of the July Monarchy (1831-48).svg
סמל

אירועי הקמה מהפכת יולי 1830.
הוקמה 1830
אירועי פירוק אביב העמים, והכרזת הרפובליקה השנייה.
התפרקה 1848
ישות קודמת Naval Ensign of the Kingdom of France.svg ממלכת צרפת
ישות יורשת Flag of France.svg הרפובליקה השנייה
משטר מונרכיה חוקתית
שפה צרפתית
יבשת אירופה
עיר בירה פריז
קואורדינטות הבירה 48°52′0″N 2°19′59″E
דת נצרות קתולית
מטבע פרנק צרפתי
France1848.PNG
צרפת בשנת 1848.
Flag of France.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת

המונרכיה של יולי הוא כינוי לתקופת שלטונו של המלך לואי פיליפ בצרפת, בין חודש יולי 1830 (בעקבות "מהפכת יולי 1830") ובין 24 בפברואר 1848, מועד ייסודה של הרפובליקה השנייה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המהפכה הצרפתית, ומשטר נפוליאון, שב בית בורבון לשלוט בצרפת, כתגובת נגד הן של העם הצרפתי, והן של העולם, לאירועים החריפים של שתי תקופות שלטוניות אלו. "בורבון זה, השמן", כפי שקרא ויקטור הוגו בספר "עלובי החיים" למלך שארל העשירי, וקודמו לואי השמונה עשר, "לא למדו דבר ולא שכחו דבר". שארל עלה לשלטון בשנת 1824, והחל במדיניות קיצונית - החזיר את השליטה במערכת החינוך אל הכנסייה, והחל במתן פיצוי לגולים מקרב האריסטוקרטיה שאיבדו את האחוזות שהיו שייכות למשפחותיהם באירועי השנים האחרונות.

בית בורבון, והריאקציה השמרנית הקיצונית שייצג, לא היו מסוגלים להנהיג את העם הצרפתי בתקופת הקדמה וההתפתחות (הטכנולוגית והקולוניאלית) שייצגה המאה ה-19. הופעת הרכבת, ספינת הקיטור ומכונת האריגה, בישרו על נתיב חדש שהבורבונים לא היו מוכנים, ולא היו יכולים ללכת בו.

מהפכת יולי 1830[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל העשירי לא היה אדם העשוי לקבלת ביקורת פרלמנטרית. כאשר במארס 1830 הגדילו הבחירות את כוחה של האופוזיציה, פיזר את בית הנבחרים, והקטין ב-75% את רשימת הבוחרים. צעדים אלו (בנוסף לצעדים אחרים שהיו למורת רוחה של הבורגנות, בשנים שקדמו לכך), הביאו המונים לרחובות פריז. תחת דגל הטריקולור, שייצג את המהפכה, שלטו המורדים בעיר, לאחר התקוממות שארכה שלושה ימים, המכונים בהיסטוריה הצרפתית "שלושת ימי התהילה" "Les Trois glorieuses" (בין ה-27 ביולי וה-29 ביולי 1830). משראה כי אינו מסוגל להתמודד עם ההתקוממות, הודיע שארל על פרישה לטובת נכדו, אנרי, הרוזן משמבור, שהיה אז כבן עשר, אך ההמונים לא הסכימו לקבל את הילד כמלכם. שארל ונכדו נמלטו לאנגליה.

אל התמונה נכנס הדוכס מאורליאן, צאצא לאחיו הצעיר של לואי הארבעה עשר, פיליפ, אשר עוד בעת המהפכה הצרפתית הביע תמיכה במהפכנים. הוא הציע כעת את עצמו כמלכה הבא של צרפת, ולאחר ימים מספר אכן הומלך תחת השם לואי פיליפ.

המשטר החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורגנים שעמדו מאחורי מהפכת יולי 1830 לא היו קיצוניים כקודמיהם, אנשי "שלטון הטרור" של מקסימיליאן רובספייר. הם רצו מלוכה חוקתית, המרוסנת על ידי פרלמנט פעיל ובעל סמכויות. המלך שראו ההמונים אל מול עיניהם היה סמכותי ופעיל, אך לא קיצוני וקלריקלי. נפוליאון הבאיש בעיניהם את הרפובליקניות, והדמוקרטיה הייתה אך ניסוי שיש לנסותו במנות קטנות. לואי פיליפ התאים לרצונם ולשאיפותיהם של אנשים אלו. מלכתחילה עמדו כנגד משטר זה גורמים רבי עוצמה - הרפובליקנים, הבונפרטיסטים והכנסייה. המעמד הבינוני היה חזק מספיק לכפות את "המונרכיה של יולי". לא ברור עד כמה היה חזק ברצונו להמשיך בשיטת ממשל זו.

המלך החדש היה באופן מוצהר שונה מקודמיו הבורבונים. הוא לא שאף למלוכה אבסולוטית, ואף לא קרא לעצמו "מלך צרפת" כי אם "לואי פיליפ, מלכם של הצרפתים, בחסדו של האל, וברצון העם". לא היה זה שינוי סמאנטי, כי אם צעד קדימה בדרך מן המלוכה האבסולוטית של בית בורבון (אף בגרסתה המרוככת בתקופת הרסטורציה), אל עבר משטר מתקדם, המבוסס על הסכמה עממית. עם זאת, לא היו חסרים בצרפת גורמים שדרשו לצעוד את הצעדים הנוספים, ולקבל את החירות, האחווה והשוויון, מהם טעמו בתקופת המהפכה ובתקופת נפוליאון.

הממשלה החדשה עמדה כנגד גורמים מהפכניים, רפובליקניים ואף סוציאליסטים. ראויות לציון התקוממות פועלי תעשיית המשי בעיר ליון ב-1831 אשר דוכאה ביד רמה, וניפצה את התקוות כי הממשל החדש יהיה אף מתקדם מבחינה סוציאלית, המרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832, והתקוממות שיזם המהפכן אוגיסט בלנקי ב-1839, אשר דוכאה לאחר שכבר נכבש בית העירייה על ידי ההמון, ורפובליקה הוכרזה.

מהפכת 1848[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1848 הביאה עמה מהפכות בכל יבשת אירופה, שנודעו בכינויין אביב העמים. צרפת, אשר תמיד הובילה בשינויים חוקתיים, לא איחרה מאחורי הגל אשר איים להכרית את המונרכיות הוותיקות מפלרמו ועד וינה.

כאשר ביטלה הממשלה נשף שנועד לחגוג את הישגיה של האופוזיציה בבחירות ב-22 בפברואר 1848, יצאו התושבים והפגינו ברחובות. אירוע זה הידרדר לכדי התקוממות עממית. עד מהרה איבדה הממשלה שליטה בהמון, והחלה יורה על המפגינים. כאשר פנה המשמר הלאומי כנגד המלך, נאלץ המלך להודיע על ויתור על כיסאו, ולהעביר את השלטון לידי קבוצה של פרלמנטרים רפובליקנים מתונים, אשר הכריזו על דיפון דה ל'אור כנשיא. ב-24 בפברואר הכריזה הממשלה החדשה כי תפנה אל העם להכרזה על רפובליקה בבחירות כלליות, שתערכנה בחודש אפריל. היה זה סופה של "המונרכיה של יולי" ותחילת הרפובליקה השנייה.