המועצה הישראלית לצרכנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המועצה הישראלית לצרכנות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים חיים יוסף צדוק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1966–הווה (כ־58 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.consumers.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המועצה הישראלית לצרכנות היא חברה ממשלתית, ללא כוונות רווח, הפועלת מכוח חוק המועצה הישראלית לצרכנות, תשס"ח-2008[1] ומהווה את ארגון הצרכנים היציג הגדול ביותר הפועל מכוח חוק.

המועצה פועלת לקידום זכויות צרכניות, להגנה על ציבור הצרכנים ושמירה על זכויותיהם, ומקדמת חינוך והסברה לצרכנות נבונה. בין היתר, פועלת המועצה למניעת הטעיות בפרסום וקידום פרסום הוגן.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה הישראלית לצרכנות הוקמה באוגוסט 1966 על ידי שר המסחר והתעשייה, חיים יוסף צדוק. בראש המועצה הועמדה חברת הכנסת שולמית אלוני, שראתה חשיבות בחינוך הציבור לפקח על המחירים ולהימנע מתשלום יתר. לטענת מקימיה, אופן תקצובה, על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מאפשר לה לפעול כנגד עסקים מבלי שייווצר חשש לניגודי עניינים[2]. בשנת 1970 הפכה המועצה לחברה בע"מ ש-75% ממניותיה היו בידי הממשלה ו-25% בידי מכון התקנים הישראלי[3].

בשנת 2008 נחקק בכנסת "חוק המועצה הישראלית לצרכנות"[1] בו הוגדר לראשונה בחוק מעמדה של המועצה כגוף עצמאי, בלא תלות, שמטרתו לפעול לטובת הצרכן.

מטרות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה לצרכנות פועלת במטרה להגן על הצרכנים, לשמירת זכויותיהם, ולחינוך לצרכנות נבונה. למימוש המטרה פועלת המועצה לצרכנות במספר מישורים מרכזיים:

  • טיפול בתלונות צרכנים ומתן ייעוץ בנושאי צרכנות.
  • קידום פתרונות והסדרים לתופעות של עוולות צרכניות, ייזום הצעות חקיקה, ייצוג הצרכנים מול בעלי העסקים, נותני השירות ורשויות המדינה.
  • חינוך והסברה באמצעות הרצאות ופעילות שטח.
  • קידום מידע צרכני באמצעות התקשורת.
  • עידוד וארגון הציבור להאבק למימוש זכויותיו הצרכניות.
  • עריכת תחקירים, סקרים ובדיקות השוואתיות.
  • נקיטת הליכים משפטיים, הגשת תובענות ייצוגיות ועתירות מול בתי המשפט; מתן חוות דעת בענייני צרכנות; שיפור תהליך ההסדרה והאכיפה של החוקים לטובת הצרכנים.
  • הגברת ההגנה של רשויות המדינה על הצרכנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלילה של המועצה עד לשנת 2020

בשנת 1967 קיימה המועצה את "שבוע הצרכנות"[4], ובשנים מאוחרות יותר קיימה את "יום הצרכן"[5][6]. בשנת 1970 יצאה המועצה ביוזמה למנוע עליית מחירים, קראה לצרכנים לדווח על כל העלאת מחירים ולהימנע מקניית מוצרים שמחירם עלה[7].

בשנים 1969–1970 המועצה הוציאה רבעון שנקרא "דע מה"[8] ולאחר מכן "מה כדאי"[9]. בשנת 1983, כדי לחסוך בהוצאותיה, יצא "מה כדאי" כמוסף חודשי של מעריב[10].

בשנים 1970–1971 שיווקה המועצה את חבילת מז"ל שכללה "מצרכי מזון שחייבים להיות בבית על כל מקרה"[11].

המועצה גם טיפלה בניתוב תלונות צרכנים[12] לגופים אחרים שיטפלו בהם[13][9]. בשנת 1983 עברה המועצה לטפל באופן פרטני בתלונות צרכנים ולצורך כך הקימה עשרה סניפים שנוהלו בעיקר בידי מתנדבים[10], מתוך 25 סניפים שהתכוונה להקים[14]. נכון להיום (2015) פעילות המועצה והטיפול בתלונות מתבצעים ממשרדי המועצה בתל אביב ובחיפה והגשת התלונות מתבצעת דרך האתר, בפקס ובטלפון, המועצה מדווחת כי היא מקבלת למעלה מ-110 אלף פניות מצרכנים בשנה.

בשנים 1998–2001 הוציאה המועצה ירחון בשם "בדוק", שעלה כ-1.2 מיליון ש"ח לשנה, כ-30% מתקציב המועצה, אך היו לו רק מנויים מעטים[15].

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחשיפת הציבור לצרכנות נבונה, מפרסמת המועצה חוות דעת משפטיות, לוקחת חלק בדיונים בוועדות הכנסת, מגישה הצעות חוק, תובענות ייצוגיות והתנגדויות להסכמי פשרה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הועלתה ביקורת לגבי התנהלותה של המועצה, ויחסי הגומלין שלה מול הממשלה המתקצבת אותה, גם מקרב חבריה, וגם מבחוץ.

בשנת 1970, התפטרה שולמית אלוני בגלל קיצוץ בתקציבה שעשה שר המסחר והתעשייה, יוסף ספיר[16].

מנכ"לית המועצה משנת 2005, גלית אבישי, עזבה בגלל מעורבות שר התמ"ת, אהוד אולמרט ונימקה: "משמעות הקיצוץ בתקציב המועצה לצרכנות ב-2005 היא כמובן הדממת פעילות המועצה והעדפת האינטרס של המגזר העסקי על זה של ציבור הצרכנים"[17].

ב-2013 כתב מבקר המדינה כי "המועצה מייעדת חלק ניכר מתקציבה לטיפול בתלונות צרכנים, אך אינה ממלאת את כל תפקידיה משיקולים תקציביים. בכלל זה, היא ממעטת בנקיטת הליכים משפטיים, כמו הגשת עתירות לבג"ץ ותובענות ייצוגיות". דוח המבקר לשנים אלו קבע שכשליש מהתלונות מטופלות באיחור, ואלפי פניות נסגרות ללא טיפול[18].

בשנת 2015 הקדיש TheMarker כתבת תחקיר למועצה, במהלכה הגישו כתבים בקשת חופש מידע לבירור חלוקת תקציב המועצה. התחקיר העלה בין השאר סימני שאלה לגבי האפקטיביות של השקעת כספים רבים מתקציב המועצה ביח"צ וסקרי דעת קהל, בסכום שנתי של כמיליון שקלים[18].

בשנת 2018 עזבו את המועצה 7 בכירים, ביניהם המנכ"ל, ממלא מקומו והיו"ר, בתוך מספר חודשים, חלקם תוך העלאת ביקורת על התנהלות המועצה, גם בקשר לאופן בו מוכפפת בפועל למשרד הכלכלה והתעשייה[16].

בשנת 2022 פירסם כאן 11 תחקיר הכולל עדויות על בזבוז כספי ציבור והתנכלויות לעובדים במועצה[19].

מבנה המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה כללה בראשיתה עד 15 חברים, בהם נציגים של ארגוני צרכנים, נציגי ציבור ונציגי הסוחרים, בהם דוד שיפמן מזכ"ל התאחדות הסוחרים וישראל גלעד מאיגוד המסחר הזעיר. בסוף שנת 1968 שונה הרכב המועצה והוצאו ממנו רוב נציגי ארגוני הצרכנים בטענה שהם אינם מייצגים. בתגובה טענו בארגוני הצרכנים שהמועצה מורכבת מאינטרסנטים[20]. באמצע שנות ה-80 עלו תלונות שאריאל שרון ממנה למועצה מקורבים פוליטיים רבים, בהם לימור לבנת[21].

לפי רישומי רשות החברות הממשלתיות, המועצה פעלה ללא דירקטוריון מיוני 2014 עד אפריל 2016. באפריל 2016 מונה למועצה דירקטוריון של 7 חברים[22]. בשנת 2018, כחלק מסבב של בכירים בארגון שהתפטרו טרם זמנם, התפטרו גם 3 חברי דירקטוריון, בטענה ש"לא ראו עין בעין" עם ההחלטות שהתקבלו במועצה[16].

יושב ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 1970 התפטרה שולמית אלוני מראשות המועצה ובמקומה נבחר לתפקיד יוסף לם[23]. בסוף שנת 1974 מונתה מועצה חדשה שבראשה הועמד חבר הכנסת משה שחל[24]. אחד הנושאים העיקריים בהם נאבק שחל היה משרד החקלאות שגרם, לטענת המועצה, למחירי מזון גבוהים כדי להגן על החקלאים[25]. את שחל החליף עו"ד הלל אשכנזי[26]. בראשית שנות ה-80 כיהן כיו"ר המועצה, דב ברזילי[27], שהתפטר באמצע 1986 לאחר שמחצית המועצה הוחלפה על ידי שרון לאנשי מפלגתו, ולטענתו של ברזילי "התברר כי לא אצליח לשכנע את החברים החדשים לעסוק בענייני צרכנות"[28]. בשנת 2002 מונתה יעל ארן ליו"ר המועצה. בראשית 2012 נתמנתה מיקי הרן ליו"ר המועצה[29] אך סיימה את תפקידה ביולי 2014. באפריל 2016, עם מינוי הדירקטוריון החדש נבחרה אורנית רז לכהן כיו"ר. רז עזבה את התפקיד בשנת 2018 לצד עוד 6 מבכירי המועצה. עם עזיבתה כתבה: "בתקופה האחרונה מתרחשים במועצה למורת רוחי אירועים שונים הנוגדים את ערכיי ותפיסת עולמי"[16]. לאחר עזיבת רז, מונה ליו"ר הדירקטוריון עופר מרום[16]. בחודש מרץ 2019, עת מונה עופר מרום לתפקיד המנכ"ל הזמני, מונה אבי כהן לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. באפריל 2021 החל יונה טילמן לכהן כיו"ר הדריקטוריון.

מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל המועצה עד שנת 1970 היה עוזי ביתן[30] ובשנת 1971 מונה לתפקיד שאול ענבר[31]. החל משנת 1974 שימשה כמנהלת המועצה, מאיה תבורי, שהייתה קודם לכן היועצת המשפטית של המועצה[13]. בשנת 1983 החלה עדה לבנון, שקודם לכן הייתה הסמנכ"ל, לנהל את המועצה[10]. בסוף שנות ה-90 ניהלה את המועצה ריאלה רבדל-נדקוב. בשנת 2000 מונתה גלית אבישי למנכ"לית המועצה לצרכנות. היא התפטרה בסוף שנת 2004 בעקבות טענתה להתערבות של משרד המסחר והתעשייה בפעילות המועצה[32]. לאחר שנתיים ללא מנכ"ל, בינואר 2007 מונה אהוד פלג למנהל המועצה[33] וסיים את כהונתו באוגוסט 2016[34]. החליף אותו בתפקיד, החל ממרץ 2017, ג'וש (יהושוע) גולדשמיד[35].

ג'וש גולדשמיד עזב את תפקידו במרץ 2018 לאחר שנה בלבד בתפקיד. גם ערן וולף, אשר כיהן זמנית כממלא-מקום המנכ"ל, התפטר מהמועצה זמן קצר לאחר מכן[16].

במרץ 2019 אושר באופן רשמי על ידי הוועדה לבדיקת מינויים מינויו של עופר מרום למנכ"ל בפועל, עד לבחירת מנכ"ל קבוע. באפריל 2021 נכנס עו"ד עופר פיינשטיין לתפקידו כמנכ"ל המועצה וכיהן בתפקיד עד להתפטרותו ביולי 2023 לאחר שזומן לשימוע לפני פיטורים[36] .

תקציב ועובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 כלל צוות העובדים של המועצה מנכ"ל, סמנכ"ל, שלוש וחצי משרות פקידים ויועצת משפטית בחצי משרה[37]. בסוף 2006 המועצה העסיקה 13 עובדים ובסוף 2014 היו למועצה 48 עובדים קבועים ובנוסף להם, מתנדבים.

בשנות ה-2000 עמד תקציב המועצה על בין 3–4 מיליון שקלים[38][39]. בשנים 2010–2011 הוגדל תקציב המועצה לצרכנות ונע בין 7–8 מיליון שקל ובשנים 2012–2014 נע התקציב בין 10–14 מיליון שקל[40][41].

בעשור השלישי של המאה ה-21, מספר המועסקים במועצה לצרכנות עומד על כ-40.

יחסים עם ארגוני צרכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין המועצה לצרכנות לבין ארגוני צרכנות אחרים היו מורכבים. עם הקמתה, כללה המועצה נציגים של ארגוני צרכנים אחרים, אך במשך השנים צומצם ייצוגם של ארגונים אלו. המועצה גם נהגה בתחילה להעביר תקציבים לארגונים אחרים (בשנת 1974 יותר מ-40% מתקציבה), אך בסוף שנות ה-70 הוחלט להעביר תקציבים לארגונים האחרים רק על פי פרויקטים[42][37]. במהלך השנים היו חיכוכים רבים בין המועצה לבין הרשות להגנת הצרכן של ההסתדרות וארגוני צרכנים עצמאיים. בשנת 1978 עלו טענות על ניסיונה של המועצה לדחוק החוצה מועדות לקביעת תקנים את נציגי הארגונים האחרים[43]. כן נשמעו טענות הדדיות בין המועצה לרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן[44].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 חוק המועצה הישראלית לצרכנות, תשס"ח-2008, בספר החוקים הפתוח
  2. ^ עדה כהן, תוקם מועצה לאומית לצרכנות, מעריב, 9 במאי 1966
  3. ^ שאול אברון, המועצה לצרכנות משותקת, מעריב, 22 באפריל 1970
  4. ^ המועצה לצרכנות תפעל, דבר, 9 באפריל 1967
  5. ^ חולקו פרסים על חיבורים בצרכנות, דבר, 25 ביוני 1973
  6. ^ עודד שורר, הצרכן הישראלי דפוק, מעריב, 3 בינואר 1984
  7. ^ המועצה לצרכנות תפרסם רשימה של מעלי מחירים, דבר, 3 בפברואר 1970
  8. ^ אנפורמציה חשובה אבל יקרה, דבר, 26 ביוני 1969
    האמת על אבקת כביסה ביו, דבר, 14 בדצמבר 1970
  9. ^ 1 2 לתשומת לב המועצה הישראלית לצרכנות, דבר, 20 במרץ 1975
  10. ^ 1 2 3 הגר אנוש, רק זוגות צעירים מתלוננים יחד, דבר, 21 במרץ 1983
  11. ^ בחבילת מז"ל, דבר, 18 בספטמבר 1970
  12. ^ תלונת צרכנים, דבר, 2 באוקטובר 1969
  13. ^ 1 2 רזי גוטרמן, נדהמתי לראות שהאדם היחיד בארץ שאינו מוגן - זה הצרכן, מעריב, 6 ביוני 1974
  14. ^ המועצה לצרכנות תפתח 25 סניפים בארץ, דבר, 9 בנובמבר 1979
  15. ^ שושנה חן, המועצה לצרכנות סגרה את ירחון בדוק לאחר 3 שנים, באתר ynet, 15 באוקטובר 2001
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 שושנה חן, מה קורה במועצה הישראלית לצרכנות, הגוף שאמור להגן על האינטרסים שלנו, הצרכנים?, באתר ynet, 23 בספטמבר 2018
  17. ^ שלומי דונר, התפטרה גלית אבישי, מנכ"ל המועצה לצרכנות, באתר ynet, 22 בנובמבר 2004
  18. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד רותי לוי, בזבוז, הישגים עלובים ומנכ"ל שעסוק בכתיבת שירים: כך מתנהלת המועצה לצרכנות - על חשבונכם, באתר TheMarker‏, 12 במאי 2015
  19. ^ המועצה לצרכנות: גוף ממשלתי בתהליכי קריסה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2022
  20. ^ מרים גורן, דם חדש למועצה לצרכנות בלי ארגוני הצרכנים, דבר, 12 בדצמבר 1968
  21. ^ מינויים מפלגתיים למועצות מנהלים, מעריב, 10 בספטמבר 1985
    מיכל הולצמן, שרון הכניס חברי חרות למועצה לצרכנות, מעריב, 15 בדצמבר 1985
    מיכל הולצמן, שרון ממשיך במינויים מפלגתיים, מעריב, 27 בפברואר 1986
  22. ^ אתר למנויים בלבד הדר קנה, רותי לוי, לאחר שנה וחצי של שיתוק: ימונו שישה דירקטורים למועצה לצרכנות, באתר TheMarker‏, 31 בינואר 2016
  23. ^ שולמית אלוני הגישה התפטרותה מהמועצה הישראלית לצרכנות, דבר, 15 ביוני 1970
  24. ^ דניאל בלוך, מתנגדים למינוי שחל, דבר, 10 בספטמבר 1974
  25. ^ יימשך המאבק להוזלת הבשר הקפוא המיובא, דבר, 4 במאי 1975
    ח"כ משה שחל יפרוש מראשות המועצה לצרכנות, דבר, 6 ביולי 1976
  26. ^ היו"ר החדש לא שיפר היחסים, דבר, 16 במאי 1977
  27. ^ יו"ר המועצה הישראלית לצרכנות, מעריב, 3 בינואר 1984
  28. ^ התפטר דב ברזילי, יו"ר המועצה לצרכנות, מעריב, 18 באפריל 1986
  29. ^ חזקי עזרא, יו"ר חדש למועצה לצרכנות: ד"ר מיקי הרן, באתר ערוץ 7, 11 בינואר 2012
  30. ^ מועצת הצרכנות מחדשת פעילותה, דבר, 3 בנובמבר 1970
  31. ^ המועצה לצרכנות תבדוק רווחיות הבנקים, דבר, 9 ביוני 1971
  32. ^ טל פמסון ויעל גרוס, גלית אבישי התפטרה מהמועצה לצרכנות, באתר nrg‏, 22 בנובמבר 2004
  33. ^ שלומי דונר, רשמית: אהוד פלג - מנכ"ל המועצה לצרכנות, באתר ynet, 17 בינואר 2007
  34. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏מנכ"ל המועצה לצרכנות אהוד פלג הודיע על סיום כהונתו, באתר גלובס, 21 ביוני 2016
  35. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏מנכ"ל חדש למועצה לצרכנות: ג'וש (יהושוע) גולדשמיד, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2016
  36. ^ מירב קריסטל, המועצה לצרכנות בבלגן: המנכ"ל ו-5 בכירים התפטרו, באתר ynet, 26 ביולי 2023
  37. ^ 1 2 יאיר קוטלר, המועצה לצרכנות סוגרת את הברזים, מעריב, 12 בפברואר 1979
  38. ^ הדס מנור, ‏אולמרט: אגדיל את תקציב המועצה לצרכנות ל-3 מיליון שקל; המועצה: זה לא מספיק, באתר גלובס, 5 באפריל 2005
  39. ^ אולמרט: למרות הקיצוצים הרוחביים בתקציבי התמ"ת תקציב המועצה הישראלית לצרכנות יוכפל פי שניים (4.4), אפריל 2005
  40. ^ שר התמ"ת סיכם עם משרד האוצר על הכפלת תקציב המועצה לצרכנות, 19 בפברואר 2012
  41. ^ אתר למנויים בלבד רותי לוי, בזבוז, חוסר יעילות, הישגים עלובים: כך מתנהל ארגון הצרכנים הממשלתי של ישראל, באתר TheMarker‏, 12 במאי 2015
  42. ^ איגוד הצרכנים הראשון בארץ בפני פירוק, דבר, 23 בינואר 1979
  43. ^ ארגוני הצרכנים מפריעים להם לעבוד, דבר, 13 באפריל 1978
  44. ^ יאיר קוטלר, שתי הגברות הראשונות של הצרכנות, מעריב, 11 בפברואר 1979