המועצה הלאומית הפלסטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המועצה הלאומית הפלסטיניתערבית: المجلس الوطني الفلسطيني) היא הגוף המחוקק של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), הבוחר את הוועד הפועל של הארגון, המנהיג אותו בין כינוסי המועצה. המועצה מתכנסת בדרך כלל כל שנתיים. המועצה שימשה כפרלמנט גולה של הפלסטינים וחבריו מייצגים זרמים שונים בציבור הפלסטיני, עד שבית הנבחרים הפך להיות המועצה המחוקקת הפלסטינית ב-1996. החלטות שונו ברוב יחסי של שני-שליש מן הקולות.

לפני הקמת מועצה זו, היה קיים גוף קצר מועד שהוקם ב-1948 וגם הוא כינה עצמו "המועצה הלאומית הפלסטינית". בראש גוף זה עמד חאג' אמין אל חוסייני.

המועצה התכנסה לראשונה במלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים במזרח ירושלים במאי 1964 והיו בה 422 נציגים מירדן (שכללה אז גם את הגדה המערבית), רצועת עזה, סוריה, לבנון, כווית, עיראק, מצרים, קטאר, לוב ואלג'יריה. בכינוס זה התקבלה האמנה הלאומית הפלסטינית, המסמך המכונן של אש"ף. היו"ר הראשון של אש"ף שבחרה המועצה היה אחמד שוקיירי. ביולי 1968 התכנסה המועצה בפעם הרביעית, בקהיר. מבנה המועצה שונה בעקבות הסכם להצטרפות הפת"ח לאש"ף. מספר החברים נקבע ל-100, מתוכם 38 נתנו לפת"ח ולארגונים המקורבים אליו. בישיבה זו עודכנה האמנה והיא הייתה קיצונית יותר‏[1].

מלכתחילה היו היחסים בין המועצה לבין ירדן מתוחים, והמועצה טענה על רקע זה כי היא המועצה הלאומית של "פלסטין" ולא של "הפלסטינים", ולא מנסה לחתור תחת הממלכה הירדנית. במאי 1966 התקיים הכינוס השלישי של המועצה, בעזה. ראש ממשלת ירדן, וצפי אל-תל, טען בעקבות הכינוס כי זה הפך ל"הפגנה נגד ירדן ולא בעד פלסטין"‏[2]. לעומת זאת, לאחר הכינוס ה-16 של המועצה בתוניס ב-1983, התקבלה עקרונית החלטה על "קונפדרציה" עם ירדן וב-1984 אירחה ירדן את מושב המועצה ה-17, לאחר שאלג'יריה ביטלה את הצעתה לארח תחת לחציו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד.

מתיחות נוספת התגלעה בין דור של פעילים פוליטיים מן התקופה שקדמה ל-1948, לבין ה"פדאיינים", פעילי פת"ח צעירים ומיליטנטים. בדצמבר 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הודח שוקיירי ובמקומו נבחר לתפקיד יו"ר המועצה יחיא חמודה, עורך דין מליפתא. בפברואר 1969, במושב החמישי של המועצה, הודח גם חמודה ובמקומו נבחר יאסר ערפאת, ראש הפת"ח, לאחר שה"צעירים" הצליחו בהשתלטות על המועצה. בכינוס ה-12 של המועצה, ב-1974, קיבלה המועצה את תוכנית השלבים של אש"ף. ב-15 בנובמבר 1988 (שנה לאתר פרוץ האינתיפאדה), בכינוס שנערך באלג'יר, הכריז יאסר ערפאת חד-צדדית על הקמתה של מדינה פלסטינית.

כחלק מהסכמי אוסלו תבעה ישראל כי המועצה הלאומית תצביע על ביטול הסעיפים הקוראים להשמדתה. ב-15 בנובמבר 1998 התקיימה הצבעה כזו בכינוס מיוחד שהתקיים בעזה ושבו השתתף גם ביל קלינטון (אם כי מידת תקפותה נתונה לביקורת). המועצה קיבלה בכינוס זה את החלטה 181 של מועצת הביטחון.

כיום כאמור החליפה המועצה המחוקקת הפלסטינית את המועצה הלאומית כמוסד ייצוגי של נבחרי העם ו-188 החברים שלו (רבים מהם חברים בחמאס או בתנועות אחרות המתנגות לאש"ף) החליפו את 618 החברים של המועצה הלאומית הפלסטינית כגוף ייצוגי. למרות מרכזיותה בהיסטוריה של אש"ף, במאמר משנת 2007, כינה המזרחן גיא בכור את המועצה "גוף היסטורי חסר כל חשיבות כיום"[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיא בכור וצבי אל-פלג, לקסיקון אש"ף, (תל אביב: משרד הביטחון, 1991).
  • חגי ארליך, יוסף נבו, מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2005)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Yehoshafat Harkabi, Palestinians and Israel, page 49
  2. ^ חגי ארליך, יוסף נבו, מיכאל אפל, 2005, "המזרח התיכון בימינו" עמ' 133