המופע של אופרה וינפרי
 | |
| סוגה | תוכנית אירוח |
|---|---|
| יוצרים | אופרה וינפרי |
| מנחים |
אופרה וינפרי  |
| שחקנים |
אופרה וינפרי |
| ארץ מקור | ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 25 |
| מספר פרקים | 4,561 |
| הפקה | |
| חברת הפקה | הארפו הפקות |
| הפצה |
King World Productions |
| אתר צילומים | שיקגו |
| טכניקת צילום |
מערך מרובה מצלמות |
| אורך פרק | 45 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | CBS |
| תקופת שידור מקורית | 8 בספטמבר 1986 – 25 במאי 2021 |
| קישורים חיצוניים | |
| אתר רשמי | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
המופע של אופרה וינפרי (באנגלית: The Oprah Winfrey Show) הייתה תוכנית אירוח אמריקנית מצליחה בהנחייתה והפקתה של אופרה וינפרי. זוהי תוכנית האירוח הנצפית ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית.[1] מאז שידור פרק הבכורה של התוכנית ב-8 בספטמבר 1986 ועד 2021 הופקו קרוב ל-5,000 פרקים במשך 25 עונות. לתוכנית היו בין 15 עד 20 מיליון צופים מדי יום בארצות הברית בלבד, והיא משודרת ב-132 מדינות.[2][3]
לתוכנית ישנה השפעה רבה על צופיה ובמיוחד על הקהל הנשי כאשר חלק מהנושאים אשר נידונו בעבר בהרחבה בתוכנית חדרו בעקבות כך לתודעה הציבור האמריקאי ולתרבות הפופ האמריקאית. בעוד שהעונות הראשונות של התוכנית עסקו לרוב בסוגיות חברתיות סנסציוניות, בהמשך הוחלט כי התוכנית תתמקד בנושאים חיוביים יותר בהם, סקירות של ספרים חדשים, ראיונות עם סלבריטאים, פינות העוסקות בשיפור עצמי וראיונות עם פילנתרופים שונים. חלק מהראיונות של אופרה וינפרי זכו אף לסיקור נרחב בכלי התקשורת ברחבי העולם, בהם הראיון של וינפרי עם טום קרוז אשר במהלכו קרוז קיפץ על הספה כאשר הכריז על אהבתו לחברתו החדשה קייטי הולמס, הפרק בו השחקנית והמארחת אלן דג'נרס יצאה מהארון באופן פומבי לראשונה והפרק בו העניקה לכל קהל הצופים באולפן מכוניות פונטיאק מדגם G6.
לאורך השנים התוכנית ספגה ביקורת על כך שהיא משתמשת בפופולריות ובכוח הרב שיש לה באופן לא אחראי כדי לקדם מוצרים שונים אשר אינם מוצגים תמיד באופן ביקורתי, ואשר הופכים כמעט תמיד לרבי מכר בעקבות החשיפה העצומה לה זכו בתוכנית.
הפרק האחרון שודר ב-25 במאי 2021.
במשך שנתיים נייט ברקוס היה מנחה של תוכנית טלוויזיה שהייתה נחשבת לספין אוף של מופע אופרה וינפרי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eva Illouz, The Oprah Winfrey and the Glamour of Misery: An Essay on Popular Culture, Columbia University Press, 2003.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המופע של אופרה וינפרי (באנגלית אמריקאית)
"המופע של אופרה וינפרי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "המופע של אופרה וינפרי", באתר Metacritic (באנגלית)
"המופע של אופרה וינפרי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ערן בר-און, מבצעי סופעונה: אופרה ווינפרי סוגרת את הבסטה, באתר ynet, 25 במאי 2011
- יעל ביר-כץ, אופרה ווינפרי: הראיונות הגדולים באמת, באתר onlife, 20 בינואר 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Forbes article Retrieved Jan 1, 2011
- ^ Stelter, Brian; Carter, Bill (2009-11-19). "Oprah Winfrey to End Her Talk Show". New York Times. נבדק ב-2009-11-19.
- ^ "Oprah Winfrey Show" to End in 2011, MSNBC, November 19, 2009