המטרו האחרון

המטרו האחרון
Le Dernier Métro
בימוי	פרנסואה טריפו
הופק בידי	פרנסואה טריפו
תסריט	פרנסואה טריפו ; סוזן שיפמן
עריכה	מרטין ברקוה
שחקנים ראשיים	קתרין דנב ; ז'ראר דפארדיה ; ז'אן פוארה ; היינץ בנט
מוזיקה	ז'ורז' דלרו
צילום	נסטור אלמנדרוס
מדינה	צרפת
חברת הפקה	לה פילם דו קארוס
חברה מפיצה	גומון, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	17 בספטמבר 1980
משך הקרנה	131 דקות
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט אמנותי, סרט מלחמה
פרסים	פרס סזאר לצילום הטוב ביותר (נסטור אלמנדרוס); פרס סזאר לעריכה הטובה ביותר (מרטין ברקוה); פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר (ז'ראר דפארדיה); פרס סזאר לתסריט הטוב ביותר (סוזאן שיפמן, פרנסואה טריפו); פרס סזאר לעיצוב הפקה (Jean-Pierre Kohut-Svelko); פרס סזאר לסרט הטוב ביותר (פרנסואה טריפו); פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (קתרין דנב); פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (קתרין דנב); פרס סזאר למוזיקה הטובה ביותר שנכתבה לסרט (ז'ורז' דלרו); פרס סזאר לבמאי הטוב ביותר (פרנסואה טריפו); פרס סזאר לסאונד הטוב ביותר (Michel Laurent) ;
	דף הסרט ב־IMDb

המטרו האחרון (בצרפתית: Le Dernier Métro) הוא סרט מ-1980 אשר נכתב ובוים על ידי הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו והשחקנים הראשיים הם קתרין דנב וז'ראר דפארדיה.

ב-1981 הסרט זכה ב-10 פרסי סזאר בקטגוריות: הסרט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (דפארדיה), השחקנית הטובה ביותר (דנב), הצילום הטוב ביותר (נסטור אלמנדרוס), הבמאי הטוב ביותר (טריפו), העריכה הטובה ביותר, הפסקול הטוב ביותר, עיצוב ההפקה הטובה ביותר, המוזיקה הטובה ביותר והתסריט הטוב ביותר. בנוסף הסרט זכה למועמדויות לסרט הזר הטוב ביותר בפרס גלובוס הזהב ובפרס אוסקר.

שם הסרט נגזר מהתופעה שרווחה בזמן הכיבוש הגרמני בפריז, בה הוצגו הצגות התיאטרון בשעה מוקדמת יחסית על מנת שהצופים יספיקו לתפוס את "המטרו האחרון" לפני העוצר הלילי.^[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר על במאי תיאטרון יהודי ואשתו הקתולית אשר בזמן הכיבוש הגרמני בפריז במהלך מלחמת העולם השנייה מסתירה אותו מפני הנאצים במרתף, בזמן שהיא מבצעת במקומו את תפקיד מנהל התיאטרון. מריון שטיינר וצוות השחקנים הנם בהתאם לאמירה האמריקאית הידועה, "ההצגה חייבת להמשך". כמו בסרטו המוקדם יותר של טריפו, ז'יל וג'ים, יש משולש אהבים בין שלוש הדמויות הראשיות: מריון שטיינר (דנב), בעלה לוקה (היינץ בנט) וברנאר גראנז'ה (דפארדיה), שחקן בהפקה האחרונה של התיאטרון.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי הסרט, פרנסואה טריפו, אמר כי שנים רבות לפני יצירת הסרט ידע כי יום אחד יצור סרט שיעסוק בתקופה בה פריז הייתה תחת השלטון הנאצי, תקופה אותה חווה כילד בפריז, אך רק בשנות ה-70 הציבוריות הצרפתית החלה לעסוק בנושאים אלו.^[2] הוא בחר למקם את העלילה בתחום התיאטרון בפריז מאחר שהכיר אותו היטב.^[2] טריפו ציין כי אמנם עלילתו המרכזית של הסרט היא בדיונית, אך סצינות מסוימות מבוססות על אירועים אמיתיים וזכרונותיהם של דמויות מתחום התיאטרון הצרפתי. לדוגמה, התגרה בין השחקן גראנז'ה (בגילומו של דפארדייה) למבקר התיאטרון הפרו-נאצי דאקסיה (בגילומו של ז'אן-לואי רישאר). סצנה זו מבוססת על עימות שהיה בין השחקן ז'אן מארה ובין מבקר התיאטרון אלן לוברו (צר') שעבד בעיתון "Je suis partout" (אנ').^[2]