המימורפיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המימורפיט
HemimorphiteMexiqueFrome11.jpg
תכונות המינרל
הרכב כימי Zn4Si2O7(OH)2·H2O
מערך קריסטלוגרפי אורתורומבי
צורת הגביש גבישים בעלי קצוות בצורות שונות (המימורפיים), כמו כן דמויי כרבולת, פטמתיים, זקיפיים, או בגוש דמוי אשכול ענבים.
צבע לבן, כחול, ירקרק וחסר צבע
ברק זגוגי, משיי.
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה.
פצילות מושלמת בכיוון אחד (לאורך הגביש)
שבירה בלתי שווה עד דמוית קונכייה.
קשיות 5-4.5 בסולם מוס
משקל סגולי 3.525-3.516
שרטוט לבן
מידע נוסף בעל תכונות פיאזואלקטריות ופירואלקטריות ניכרות
מינרלים נלווים סמיתסוניט ,לימוניט, וקלציט

המימורפיטמינרל השייך לקבוצת המינרלים הסורוסיליקטיים - (סיליקטים במבנה של טטרהדרונים כפולים) והוא אחד המינרלים הסורוסיליקטיים הנפוצים יותר. את ההמימורפיט היה נהוג לכרות מימים ימימה מהשכבות העליונות של עפרות אבץ ועופרת. ההמימורפיט מופיע בדרך כלל עם המינרל סמיתסוניט. למעשה נהגו בדרך כלל להניח כי המימורפיט וסמיתסוניט הם מינרל אחד שאותו היה נהוג לסווג תחת השם קלמין. במחצית השנייה של המאה ה-18 התגלה כי תחת השם קלמין קיימים שני מינרלים שונים, פחמה (קרבונט CO3) של אבץ וסיליקט של אבץ, שהם בדרך כלל דומים מאוד.

הסיליקט (Zn4Si2O7(OH)2) היה הסוג הנדיר יותר מבין השניים וכונה המימורפיט בשל ההתפתחות ההמימורפית (מיוונית, "המי" – חצי ו"מורפוס" – צורה) של גבישיו. בצורה בלתי שגרתית זו, האופיינית למספר מועט של מינרלים כדוגמת הטורמלין, יש לשני קצותיו של הגביש צורה שונה. קצה אחד, "תחתית הגביש" הוא שטוח והקצה השני, "פסגת הגביש", הוא בצורת פירמידה. הגביש בנוי מארבעונים של ZnO3OH (האבץ במרכז הארבעון ושלושת אטומי החמצן וקבוצת ההידרוקסיל נמצאים בקודקודים) משולבים עם קבוצות של Si2O7 ומולקולות של מים. כל הארבעונים מסודרים באותו אופן כך שאחת הפאות מקבילה לבסיס השטוח של הגביש ו"קצה" הארבעון מצביע אל הקצה בצורת הפירמידה של הגביש. בצורתו הנפוצה מתפתח ההמימורפיט כקליפות ובשכבות, כמו כן במקבצים גושיים חסרי צורה, גרגריים, מעוגלים ודמויי כליה, מקווקווים במעגלים קונצנטריים, או במקבצים נדירים דמוי מניפה של גבישים שקופים דמויי מחט, סיביים או זקיפיים.

בכמה דגימות של המימורפיט המוקרנים בקרינה אולטרה סגולה של גלים קצרים (253.7 ננומטר) מופיעה קרינה פלואורסצנטית ירוקה חזקה בעוד שבהקרנה בגלים ארוכים של קרינה אולטרה סגולה מופיעה קרינה פלואורסצנטית ורודה חלשה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמימורפיט הוא בדרך כלל תוצאה של חמצון של החלקים העליונים של מרבצי עפרה של ספלריט ויחד עם מינרלים משניים נוספים הם יוצרים את סוג הסלע המכונה "כיפת הברזל" או גוסן. המימורפיט הוא מחצב חשוב של אבץ ומכיל עד 54.2% אבץ מהרכבו.

האזורים שעל גבול בלגיה-גרמניה מוכרים היטב בשל מרבצי ההמימורפיט ממקור מטאסומטי, בייחוד מאזור העיר אאכן בגרמניה וממכרה האבץ "ויל מונטן" (בצרפתית Vieille Montagne ההר העתיק), שבין השנים 1816 ו-1919 היה במרכז מדינה אירופאית זערורית ששטחה 3.5 קמ"ר ששמה מורסנט, שהתקיימה רק משום ששתי שכנותיה הגדולות לא הצליחו להגיע להסכמה למי תהיה שייכת, ולכן החליטו להפכה לשטח נייטרלי שבו ישלטו שתיהן שווה בשווה. מרבצים נוספים קיימים בסביבות טרנוביץ שבשלזיה עילית שבפולין, סמוך לפניקסוויל שבפנסילבניה, מחוז האבץ-עופרת של מדינת מיזורי, עיירת הרפאים אלקהורן שבמדינת מונטנה, העיירה לידוויל שבקולורדו והרי אורגן שבניו מקסיקו בארצות הברית וכמה מקומות בצפון אפריקה. מקומות נוספים בהם מוצאים המימורפיט הם מרבץ פדנג בסמוך למא סוד שבמערב תאילנד, באי סרדיניה, ליד העיר נרצ'ינסק בסיביר, רבלי בסלובניה, בליברג במחוז קרינתיה שבאוסטריה, וסמוך לעיירה מטלוק שבמחוז דרבישייר שבאנגליה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., ISBN 0-471-80580-7
  • Boni, M., Gilg, H.A., Aversa, G., and Balassone, G., 2003, The "Calamine" of southwest Sardinia: Geology, mineralogy, and stable isotope geochemistry of supergene Zn mineralization: Economic Geology, v. 98, p. 731-748.
  • Reynolds, N.A., Chisnall, T.W., Kaewsang, K., Keesaneyabutr, C., and Taksavasu, T., 2003, The Padaeng supergene nonsulfide zinc deposit, Mae Sod, Thailand: Economic Geology, v. 98, p. 773-785.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]