מיתולוגיה קלטית

קוֹריגַן, שדון דמוי-גמד מהמיתולוגיה הברטאנית

בדומה לעמים אחרים באירופה בתקופת הברזל, הקלטים היו פוליתאיסטים לפני שהמירו את דתם לנצרות. מעט מאוד מהמיתוסים הקלטיים שרדו בשלמותם, ועם זאת השפיעה המיתולוגיה הקלטית על התרבות האירופאית.

את המיתולוגיה הקלטית ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות, על פי אזורים גאוגרפיים:

• גוידלית: המיתולוגיה האירית, של הסקוטים ושל תושבי האי מאן.
• בריטונים מבודדים: מאזור קורנוול וויילס.
• בריטונים קונטיננטלים: משאר יבשת אירופה.

התרבות והדת הקלטית לא היו אחידות כמו התרבות הרומית או היוונית. ככל הידוע, לכל שבט באזורים הנרחבים בהם שלטה התרבות הקלטית היו אלים משלהם. מתוך מעל ל-300 אלים קלטים הידועים לחוקרים, רק בודדים זכו להכרה בקנה מידה גדול יותר.

אלים קלטים

אוגמיוס

אל עוצמתי ביותר. מתואר לרוב כאדם זקן בעל מעיל מפרוות אריה ששלשלאות זהב יוצאות מפיו.

המשורר היווני לוקיאנוס שחי במאה ה-2 לספירה, ראה יום אחד ציור של אוגמיוס ותמה שאדם זקן שנראה חלש עוטה את סמלו של הגיבור הגדול הרקולס. הוסבר לו שאף על פי שהוא נראה חלש, הוא חזק יותר מהרקולס עצמו וזאת מכיוון שמילותיו העוצמתיות ותבונתו הרבה מושכים אנשים אליו הוא אינו מאלץ איש אך בכל זאת ההמון הולכים אחריו.

סוקלוס

אל המתים והרפואה, מתאר כך לבוש בגלימת לוחם קלטי לצווארו שרשרת זהב ועל ידו אצעדה (תכשיט מלוכה), ובידו קורנס (פטיש) כבד. מכה מצד אחד ממיתה את המת ואילו מכה מהצד השני מחייה את המת ונותנת לו חיי נצח בעולם הנשמות הנצחי.

סקואנה

אלת מעיינות המרפא. הקלטים האמינו כי היא מסוגלת לרפא כל מחלה ולפתור כל בעיה. מעיינות מסוימים היו מקודשים לה ומימיהם ולהקריב קורבנות על הגדה היו סגולות לרפואה.

דגדה

האל הבכיר ביותר בפנתאון הקלטי היה מכונה הדגדה. משמעות המילה דגדה היא "האל הכל-יכול". הדגדה מתואר בתור דמות אב, מגן השבט והאב-טיפוס של כל האלים הקלטים האחרים ממין זכר. האלים הקלטים היו אלים ללא התמחות מיוחדת ברובם, והיו יותר מעין שבט מאשר פנתאון של אלים. במובן מסוים היו האלים הקלטים דומים לאפולו היווני שלא ניתן לתארו כאל האחראי על תחום אחד בלבד.

האגדות האיריות מתארות את דגדה כדמות בעלת כוח עצום החמוש באלה. באזור דורסט באנגליה נמצאה חריטה בגיר של ענק החמוש באלה. סוברים שדמות זו היא דמותו של דגדה. בקרב הגאלים דמותו של דגדה הופיעה בשם סאצלוס (Sucellos), החובט, המצויד בפטיש וספל.

מוריגן

אלת המלחמה והמוות. יש האומרים כי האלה מחולקת לשלוש ישויות אשר כל אחת משתלטת על הגוף בתקופה אחרת: מוריגן, מאכה ובייב.

פטרונית הכוהנות והמכשפות. מוריגן מייצגת את היבט הזקנה (crone) של האלה, אף על פי שלפעמים היא נחשבת גם לאלה המשולשת (triple goddess) כמו בריג'יד. היא מגנה ונותנת כוח, היא אלה שולטת, מכשפה לוחמת ומגנה. היא מלמדת על ביטחון עצמי, מוכנות ומודעות. לעיתים קרובות מתוארת עם חנית בכל יד, ועם היכולת לשנות צורה לכל דבר, בדרך כלל לעורב. מוריגן היא המאהבת של הדגדה.

מוריגן הייתה אלת המלחמה הקלטית אשר הייתה מאושרת בשולחה גברים למלחמה. היא נלחמה בקרבות בעצמה, וגם ריחפה בצורת עורב מעל הגברים הלוחמים.

היו לה יחסי שנאה-אהבה עם קוהוליין (Cuchulain), שדחה אותה. מוריגן משתמשת בכשפים בשביל לעזור ללוחמים שלה, והיא מרחפת מעל שדה הקרב בשביל להשפיע על התוצאה. האופי שלה היה יכול להשיב קרבות כאשר הנשים עמדו מאחורי הגברים שלהן וצעקו, שרו, ועשו כשפים נגד האויב.

בלנוס

בלנוס היה אל שסגדו לו באזורים מצומצמים יותר, בעיקר בצפון איטליה ובאזור החוף הים-תיכוני של הממלכה הגאלית. פסטיבל בשם בלתאן היה קשור לאל זה.

לוג

אל השמש הקלטי. על חשיבותו של האל לוג (Lug, או לפעמים Lugh) בדת הקלטית ניתן ללמוד מהמספר הרב של מקומות שונים הנושאים את שמו. הידועים ביותר הם לוגדונום (שמה העתיק של העיר ליון בצרפת) ולוגדונום בטאבורום (שמה העתיק של לאידן בהולנד). הוא מתואר במיתוסים הקלטים כאל שהצטרף לרשימת האלים בשלב מאוחר יחסית ומופיע תמיד בדמותו של עלם צעיר. כלי נשקו היו חנית וקלע, ופסטיבל בשם לונאזה (Lughnasa) נחגג לכבודו.

ארד

האל שהכתיר את המלכים (הארד רי- שליט עליון) האנושיים.

נראה בציורים העתיקים כענק בגלימה מזהב, או כסף באזורים מסוימים, ומעניק כתר מוזהב למלך אנושי.

אלים אחרים

הקלטים סגדו לאלים רבים. לגבי רובם איננו יודעים הרבה מעבר לשמם. ביניהם הייתה האלה בריג'ית (Brigit), ביתו של דגדה שהייתה אלת הטבע, ואפונה (Epona) אלת הסוסים. בין האלים ממין זכר נמנו גם קו רוי, המכשף משנה הצורה, וגויבניו, מבשל הבירה בן האלמוות. הייתה גם סקתך , או בשמותיה האחרים "הצל" ו"העלמה הלוחמת", שנחשבה לאלת הלחימה (בנוסף למוריגן). רוב המיתוסים מדברים הקללה ששורצת על סקתך: היא קוללה להישאר עם גוף נערה עד סוף ימיה אולם הסיבה עדיין אינה ידועה.

קרנונוס (בעל הקרניים) היה כנראה אל עתיק יומין, הקשור לפריון ופוריות אך לא ידוע עליו הרבה מעבר לכך. דמותו כנראה היא שמופיעה חרוטה על קערת הכסף שנמצאה בגונדסטרופ בדנמרק, מהמאה ה-1 או ה-2 לפנה"ס. הסופר הרומי לוקאן, מהמאה ה-1 לספירה, הזכיר את האלים טראניס, טאוטטס ואסוס, אך אין עדות לכך שהיו אלו אלים קלטים בעלי חשיבות.

כמה מהאלים והאלות הללו היו כנראה וריאציות שונות אחד של השני. אפונה, אלת הסוסים, לדוגמה, התפתחה כנראה לדמותה של האלה ריאנון בווילס, ולאלה מאצ'ה לה סגדו באזור אלסטר באירלנד.

פולחנים קלטיים

הקלטים הקדומים לא הקימו מקדשים כדי לסגוד לאליהם אלא הפכו חלקות עצים מסוימות למקומות קדושים בהם ראוי לסגוד לאלים. חלקם של העצים נחשבו לקדושים בעצמם. לעצים הייתה חשיבות רבה בתרבות הקלטית ושבטים גיבורים קלטים שונים נקראו על שם עצים. רק תחת ההשפעה הרומית החלו הקלטים לבנות מקדשים, מנהג שהעבירו בהמשך לשבטים הגרמנים שתפסו את מקומם.

הכותבים הרומים טענו בתוקף שהקלטים קיימו פולחנים של קורבנות אדם בהיקף נרחב ויש לטענה זו תמיכה מוגבלת בכמה מקורות איריים. עם זאת, רוב הסימוכין לטענה זו הן עדויות מיד שנייה או שמועות. ישנו מספר קטן ביותר של עדויות ארכאולוגיות להקרבת קורבנות אדם, ומכיוון שכך רוב ההיסטוריונים סבורים כי מדובר בתופעה בעלת היקף מצומצם ביותר בתרבות הקלטית.

הקלטים נהגו לקבור את מתיהם ביחד עם נשק ואביזרי לבוש שונים, מה שמרמז על כך שכנראה האמינו בחיים שלאחר המוות. לפני הקבורה הם נהגו לבתר את ראשיהם של המתים ולנפץ את גולגולתם כדי למנוע מהרוח שלהם לשוטט.

דרואידים

מסדר הדרואידים הוא מסדר דתי שזכה לתיאורים רומנטיים רבים בימינו, ולא היה אלא מעמד העובר בירושה של שאמאנים (רופאי אליל) שאפיין את כל התרבויות האינדו-אירופאיות הקדומות. במילים אחרות, הדרואידים היו מקביליהם של הברהמינים בהודו והמאגי באיראן, ובדומה להם התמחו בשימוש בכשפים, הקרבת קורבנות וחיזוי העתיד. ידוע שהיה להם קשר לעץ האלון ולצמח הדבקון הלבן, כאשר באחרון אולי השתמשו לצורך רקיחת תרופות או סמי הזיה. סוברים כי מקור המילה דרואיד לקוח משמו הקלטי של עץ האלון, אם כי מילה זו שמשה בשפות הינדו-אירופאיות קדומות כמונח כללי המתאר חוסן.

ראו גם

• גאלים
• ספרי ניקולס פלמל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיתולוגיה קלטית בוויקישיתוף

• מיתולוגיה קלטית, דף שער בספרייה הלאומית