המיתוס של סיזיפוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיזיפוס מאת טיציאן 1549

המיתוס של סיזיפוסצרפתית: Le Mythe de Sisyphe) הוא מסה מאת אלבר קאמי שהתפרסמה לראשונה בשנת 1942. בחיבור זה קאמי מתאר את התאוריה האקזיסטנציאליסטית שעמדה מאחורי כתיבת ספרו "הזר", אשר יצא לאור כמה חודשים קודם לכן. הספר תורגם לעברית על ידי צבי ארד בשנת 1978 ויצא לאור בישראל בהוצאת עם עובד.

מבנה המסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסה של קאמי מורכבת מארבעה פרקים ואחרית דבר.

פרק 1 - הגיון האבסורד

קאמי פותח את הספר בדיון בשאלה "האם ההבנה של חוסר חשיבות החיים צריכה להוביל להתאבדות?". את הדיון הוא מנהל סביב מה שהוא מכנה כשל לוגי אצל בני האדם, ששואפים תמיד להגיע ל'מחר', למרות שה'מחר' רק מקרב באופן ודאי את המוות. לאחר הצגת השאלה הוא עובר לדון בתשובות שונות שניתנו לשאלה, בין היתר על ידי היידגר, יאספרס, קירקגור והוסרל. לאחר דיון מעמיק באבסורד של הקיום, קאמי מגיע למסקנה שישנם שלושה צרכים הנובעים מתוך רעיון זה - מרד, חופש ודבקות במטרה כלשהי.

פרק 2 - האדם האבסורד

פרק זה עוסק בשאלת חייו של האדם האבסורדי. כיצד הוא צריך לחיות? מה הוא אמור לעשות ואיך הוא צריך להתנהג?

פרק 3 - היצירה האבסורדית

בפרק זה קאמי עובר לניתוח של היוצר האבסורדי. מכיוון שכל ניתוח הגיוני הוא בלתי אפשרי בעולם של אבסורד (וכל יומרה לכך היא שקר), קאמי נמנע מלשפוט את היוצר או מלנסות להבין את היצירה עד תום. הוא מתמקד בתיאור של היצירה עצמה, בעיקר בניתוח יצירות של דוסטוייבסקי. בין היצירות המנותחות ניתן למצוא גם את האחים קרמזוב.

פרק 4 - המיתוס של סיזיפוס

בפרק האחרון מוצגת דמותו המיתית של סיזיפוס. קאמי משתמש בסיפורו של סיזיפוס, שנידון לחיים של סבל מעגלי ולא נגמר, כמטפורה לחייהם של אנשים העובדים באופן משמים ושגרתי במשרדים ובבתי חרושת. הרגע הטראגי ביותר לתפיסתו של קאמי הוא בזמן ההליכה של סיזיפוס חזרה אל תחתית ההר - כאשר הוא יודע שלמרות שסיים את משימתו, אותה המשימה עוד לא התחילה.

אחרית דבר

באחרית הדבר של הספר, קאמי מנתח את התקווה והאבסורד ביצירותיו של פרנץ קפקא. טענתו העיקרית כלפי קפקא היא, שלמרות שיצר יצירות בעלות תוכן אבסורדי (כגון המשפט), הרי שנכשל ככותב אבסורדי מכיוון שהשאיר הבהוב של תקווה בתוך היצירות.

אלבר קאמי 1957

פרשנויות וביקורות על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסה עוסק קאמי בשאלת משמעות קיומו של האדם. כיוון שכך, במשך השנים עלו כמה פרשנויות שונות והסברים שונים למשמעות של הספר.

פרשנותו של סארטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסה עוררה תגובות רבות, וכעבור זמן קצר ז'אן-פול סארטר כתב מאמר בשם פירוש על הזר[1], המנתח את הספר 'הזר' לאור הדברים שקאמי כתב במסה המיתוס של סיזיפוס. עד היום מאמר זה נחשב אחד מהיסודות שעליהם נשענים כל העוסקים בהגותו של קאמי.

על פי ניתוח זה "הגיבור של היצירה אינו טוב ואינו רע, אינו מוסרי ואינו לא-מוסרי. הקטיגוריות האלה אינן תואמות אותו: מינו מיוחד מאוד הוא, זה המין שהסופר מייחד לו את השם אבסורד."‏[2]

בהמשך כותב סארטר כי "אפשר לומר שהמיתוס של סיזיפוס מכוון לתת לנו את התפיסה, והזר מבקש לעורר בנו את התחושה. סדר הופעתן של שתי היצירות מאשר כמדומה את ההנחה הזאת. הזר, שהופיע תחילה, משליך אותנו, ללא דברי פרשנות, אל ה"אקלים" של האבסורד. ואחר-כך באה המסה ומאירה את הנוף."

פרשנותו של שגיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' אבי שגיא כותב כי למרות שהפרשנות של סארטר הגיונית, אין היא מעוגנת כמו שצריך בתוך הכתובים: "קיים פיתוי רב לפרשנות הזאת, שכן שתי היצירות הופיעו בסמיכות זמנים, וקאמי עצמו ראה בהן מעין מקשה אחת. עם זאת, קשה לעגן את הפרשנות הזאת בתוך הסיפור. אמנם המונח אבסורד מופיע בסופו של הסיפור. אולם אופן השימוש של קאמי במונח הזה בסיפור דומה לאופן השימוש של סרטר – האבסורד הוא ביטוי לאקראיות שבקיום... ואולם מכאן לא נובע, שהמערכת המושגית ההולמת את שני הסיפורים זהה."‏[3]

בהמשך מציג שגיא את פירושו החלופי וכותב כי "להערכתי, זו המשמעות העמוקה של הסיפור ולא ההתנסות בתחושת האבסורד. זווית התיאור היא אפוא חברתית מובהקת. מרסו זר לחברה. אין ביצירה זו רמיזה כלשהי למושגי האבסורד המטפיזיים נוסח המיתוס של סיזיפוס."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jean-Paul Sartre, "Explication de l'etranger.", 1943
  2. ^ כל הציטוטים של סארטר הם מתוך האפילוג של אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 2009
  3. ^ פרק מתוך ספרו של שגיא "אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד". כל הציטוטים של שגיא לקוחים מכאן.