המכורים לזהב

המכורים לזהב
Paint Your Wagon
	כרזת הסרט באנגלית
מבוסס על	צבע את עגלתך (מחזמר)
בימוי	ג'ושוע לוגאן
הופק בידי	אלן ג'יי לרנר
תסריט	פאדי צ'ייבסקי
עריכה	רוברט סי ג'ונסון
שחקנים ראשיים	לי מרווין ; קלינט איסטווד ; ג'ין סיברג
מוזיקה	פרדריק לאו ואנדרה פרווין
צילום	ויליאם אי פראקר
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	חברת מלפאסו והפקות אלן ג'יי פרקר
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 באוקטובר 1969
משך הקרנה	158 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, סרט מוזיקלי, מערבון
תקציב	18 מיליון דולר
הכנסות	31.7 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	paintyourwagon
	דף הסרט ב־IMDb

המכורים לזהב (השם המקורי באנגלית: Paint Your Wagon, בתרגום חופשי: "צבע את עגלתך") הוא סרט אמריקאי שיצא למסכים ב-1969. הסרט, ששילב את סוגות המחזמר והמערבון, הופק בתקציב גבוה מאוד לאותן שנים, כ-18 מיליון דולר.^[1] הסרט התבסס על מחזמר שהופק ב-1951 והוצג בתיאטראות ברודוויי, פרי עטם של הסופר ומחבר הפזמונים, אלן ג'יי לרנר והמלחין פרדריק לאו. את העיבוד לתסריט הקולנועי עשה פאדי צ'ייבסקי, ביים את הסרט ג'ושוע לוגאן וכיכבו בו לי מרווין, קלינט איסטווד וג'ין סיברג.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מסע של שיירת עגלות למערב ארצות הברית, באמצע המאה ה-19, מתדרדרת אחת העגלות לתהום ובעליה נהרג. בשעה שהוא כורה את הקבר, מגלה אחד ממשתתפי המסע, בן (לי מרווין) סימני זהב והוא ואחיו הצעיר של ההרוג (קלינט איסטווד), הנקרא מעתה פַּרדְנֶר (שיבוש של Partner - שותף) הופכים לשותפים בבעלות על האדמה שתבטיח להם עושר. חיש מהר צומחים במקום אוהלים ובקתות של מחפשי זהב והמקום נקרא "עיר ללא שם". על הצלחת העיירה מעיבה נקודה אחת - אין שם אף אישה. בעיה זו באה על פתרונה החלקי כשמורמוני זקן מגיע לעיירה עם שתי נשותיו הצעירות ומשתכנע למכור אחת מהן במכירה פומבית. בן השיכור מצליח לקנות בסכום עתק את אליזבת (ג'ין סיברג), הם נישאים על פי "חוק הכורים" והיא עוברת להתגורר איתו ועם פרדנר, לא לפני שהיא מבהירה לו באיומי אקדח כי איננה מתכוונת להיות רכושו והיא דורשת שיתייחס אליה בכבוד וכי יבנה לה בקתת עץ. בן נענה לדרישותיה ואף מצווה על שאר הכורים לכבד אותה.

אולם, בן אינו מוצא מנוח מכך שכל גברי העיירה לוטשים עין אל אליזבת היפה ומחליט לחטוף קרון ובו שש פרוצות צרפתיות העושה את דרכו לעיירה השכנה. הוא סבור כי צעד זה יביא גם להמשך שגשוגה של העיירה שכן ימשוך לשם כורים ועסקים נוספים. בצאתו למשימה הוא מפקיד את אליזבת למשמרת בידיו של פרדנר והשניים מתאהבים. אליזבת טוענת כי היא אוהבת גם את בן ומשכנעת את שני הגברים כי כפי שגברים מורמונים חיים עם מספר נשים, כך אין מניעה שהיא תהיה נשואה לשני גברים.

העיירה אמנם משגשגת; מתיישבים חדשים מגיעים וסלונים ובהם הימורים, שתייה וזנות גם הם משגשגים. אל העיירה מגיע מטיף נוצרי המבטיח לתושביה כי במידה ולא ישפרו את דרכיהם החוטאות - יבלעו על ידי זעם האלוהים. בחורף המושלג ניצלת משפחת מתיישבים מהוגנת שתעתה בשלג באזור ומוזמנת להתארח בבית גיבורי הסרט, שבו מוצגים פרדנר ואליזבת כזוג נשוי בעוד שבן מוצג כנספח. בן המתוסכל מפתה את אחד מבניה התמימים של המשפחה המתארחת לשרך את דרכיו בסלונים של העיירה ואליזבת הנכעסת מגרשת את בן ופרדנר מהבית. בינתיים מתדלדל הזהב שבאדמת העיירה ובנהר הסמוך ובן מוצא שיטה חדשה: הוא חופר מתחת לסלונים מחילות ואוסף את אבקת הזהב שנפלה דרך החריצים שבין לוחות רצפת הסלון. בן ושותפיו החדשים חופרים תחת כל הסלונים בעיירה עד אשר בזמן תגרה המתפתחת באחד הסלונים מתמוטטת העיירה כולה אל תוך המחילות החפורות ובכך בא הקץ על העיירה ומתגשמת נבואתו של המטיף. בן שם את פניו לנדודים ולחיפוש זהב באתרים אחרים (ושר בתוך כך את הלהיט "כוכב נודד" (Wandering Star)) בעוד שפרדנר ואליזבת מחליטים להישאר במקום, להקים בית ולעסוק בחקלאות.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציבו הראשוני של הסרט היה 10 מיליון דולר ובפועל, התקציב כמעט והוכפל והגיע לכ-18 מיליון דולר. לי מרווין העדיף להשתתף ב"המכורים לזהב" על פני השתתפות ב"חבורת הפראים" של סם פקינפה. הוא קיבל שכר של מיליון דולר תמורת השתתפותו. קלינט איסטווד קיבל על השתתפותו 750 אלף דולר. פיי דאנאוויי דחתה הצעה לככב בסרט בתפקיד אליזבת. גם דיאנה ריג וג'ולי אנדרוז היו מועמדות לתפקיד זה שנמסר בסופו של דבר לג'ין סיברג. מרווין ואיסטווד שרו בסרט בקולם שלהם בעוד ששיריה של סיברג הוקלטו בדיבוב. חלק משירי המחזמר המקורי בברודוויי הושמטו ובה בשעה, נוספו לסרט שישה שירים שלא היו קיימים במחזמר ונכתבו על ידי לרנר (מילים) ואנדרה פרווין (לחן). חלק מהשירים שובצו בתזמון ובהקשר שונה מזה שהיה במחזה.

הסרט צולם ליד בייקר סיטי שבמזרח מדינת אורגון, ממאי ועד אוקטובר 1968. אתרי צילום נוספים היו באגם ביג בר (ליד סן ברנרדינו שבקליפורניה) וביער הלאומי של סן ברנרדינו. צילומי הסצינות הביתיות צולמו באולפני סרטי פרמאונט בהוליווד.

הסרט יצא למסכים באוקטובר 1969. באותן שנים ירדה קרנם של סרטי המחזמר, במיוחד בקרב הקהלים הצעירים. התקציב המנופח של הסרט ואורכו (קרוב ל-3 שעות) הודגשו בצורה שלילית באמצעי התקשורת האמריקאית. קלינט איסטווד היה מתוסכל מהעיכובים ומהתמשכות הצילומים ואמר לאחר שנים כי חוויה זו חיזקה בו את ההחלטה להפוך לבמאי. על פי היסטוריון הקולנוע, רוברט אוסבורן, הירבה לי מרווין לשתות במהלך הצילומים, דבר שתרם לגילום דמותו הקולנועית אך במקביל, הביא גם לדחיות רבות בצילומים.

על פי אתר Box Office Mojo, הכנסות הסרט בארצות הברית הגיעו לכ-14.5 מיליון דולר. על פי אתר Numbers הגיעו הכנסות הסרט בכל העולם ל-31.7 מיליון דולר.^[2]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מבקרי הקולנוע ביקרו את הסרט קשות עם יציאתו למסכים.^[3] מבקר העיתון שיקגו סאן טיימס, רוג'ר איברט, כתב בפתיחת הביקורת שלו כי הסרט איננו מעורר בו השראה לכתיבת ביקורת כלשהי - אפילו לא לכתיבת ביקורת קטלנית. הוא תלה את כישלון הסרט בבזבזנות היתר של ההפקה הראוותנית וטען שזו הורסת גם את הסצינות הקטנות והאישיות.^[1] גם מבקר הניו יורק טיימס, וינסנט קנבי, סבר כי ההפקה הגרנדיוזית מיותרת, אך ראה בו סרט שהוא בדרך כלל חביב. הוא טען כי מעלתו הגדולה היא גם חסרונו; שלושת כוכביו: מרווין, איסטווד וסיברג הם שחקנים דרמטיים וקומיים בעלי יכולת. אולם, יכולתם הקולית הדלה פוגעת בסרט שהוא גם מחזמר.^[4] נראה שעם השנים פחתה הביקורת כלפי הסרט, אך גם כיום איש אינו מדרג אותו כ"סרט קלאסי".^[3]

מפסקול הסרט התפרסם השיר "כוכב נודד" (Wandering Star) בביצועו של לי מרווין. קול הבס הסדוק והצרוד של מרווין הקנה לשיר נופך מיוחד והשיר הגיע לצמרת מצעדי הפזמונים במספר מדינות.