המכרז האולימפי 2012

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכרז האולימפי למשחקי קיץ 2012
סקירה כללית · לונדון (המנצחת)
מדריד · מוסקבה · ניו יורק · פריז
לונדון 2012 לוגו
המשחקים האולימפיים 2012
פרטים
מקום ההצבעה מלון ראפלס דה פלאזה,

סינגפור

ועדה אחראית הוועד האולימפי הבינלאומי
תאריכים חשובים
המכרז הראשון 15 ביולי 2003
המכרז השני 15 בינואר 2004
הכרזת המועמדים הסופיים 18 במאי 2004
החלטה סופית 6 ביולי 2005
ההחלטה הסופית
הזוכה במכרז לונדון 2012
המקום השני פריז 2012

המכרז האולימפי 2012 היה המכרז שנועד לבחור את המארחת של אולימפיאדת 2012 ואולימפיאדת הנכים. המכרז התקיים ב-6 ביולי 2005. מתוך חמש הערים שזכו להגיע למועמדות הסופית, זכתה בתואר המארחת הרשמית של אולימפיאדת 2012 העיר לונדון (בריטניה).

המועמדות האחרות שזכו לעלות לשלב הסופי במכרז הן מדריד (ספרד), מוסקבה (רוסיה), ניו יורק (ארצות הברית) ופריז (צרפת). המכרז לאירוח אולימפיאדת 2012 נחשב לאחד המכרזים היוקרתיים והמתוחים ביותר בהיסטוריית המכרז של הוועד האולימפי העולמי. אחד השינויים הגדולים במכרז של 2012 היה ברמת ההתענינות הגבוהה של הקהל והאזרחים בכל העולם. כוכבים ומפורסמים שונים גויסו לקחת חלק בקידום זכייתן של ערים שונות.

תהליך ההצעות למכרז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכת ההצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועד הסופי להגשת מועמדות למכרז לאירוח המשחקים האולימפים לשנת 2012 היה ב-15 ליולי, 2003. תשע הערים שהגישו מועמדות לפני תאריך זה נדרשו לאחר מכן לענות על שאלון מפורט בן 50 עמודים עד ל-15 בינואר 2004. הוועד האולימפי העניק דירוג לכל עיר ששוקלל על פי 11 קטגוריות כגון יכולת מימון, אבטחה וביטחון, דיור ומגורים, ניסיון קודם ותחבורה. ב-18 במאי 2004 הציג הוועד האולימפי על הניקוד שקיבלו הערים המועמדות:

חמש הערים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר עברו לשלב הבא שבו יכלו להשתמש בלפיד האולימפי ובטבעות האולימפיות במסעות הפרסום שלהן לקידומן במכרז.

תהליך הבחירה הסופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירה הסופית נערכה ב-6 ביולי 2005 במלון ראפלס זה פלאזה בסינגפור. טקס הפתיחה נערך באספלנד - תיאטרון על המפרץ (בניין בידור בסינגפור) ואורח הכבוד היה ראש ממשלת סינגפור לי הסיין לונג שהכריז על פתיחת הישיבה הסופית של הוועד האולימפי. זן מיוחד של פרח סחלב טופח לצורך קידום פרסומי של ישיבת הוועד האולימפי העולמי בסינגפור ונקרא על שם הוועד האולימפי - "ואנדה הוועד האולימפי העולמי". מאוחר יותר נערך מופע בשילוב ריקוד וצליל, ובמרכזו התרבות הסינגפורית. שיר הנושא לאירוע נקרא "קול אחד, מקצב אחד, עולם אחד" ("One Voice, One Rhythm, One World").

הסבבים הראשונים של ההצבעה החלו בשעה 10:30, ובהן הודחו מההתמודדות מוסקבה, ניו יורק ומדריד. הקרב הסופי נותר בין לונדון ופריז, שהיו גם חביבות הקהל. בשעה 11:49 הכריז נשיא הוועד האולימפי ז'אק רוז' כי הצעת האירוח של העיר לונדון היא הזוכה במכרז ה-IOC. בנוסף, הוועדה הכריזה על לונדון כעיר המארחת את המשחקים הפאראלימפיים לשנת 2012.

תוצאות ההצבעה לאירוח אולימפיאדת 2012
עיר שם הארץ סבב 1 סבב 2 סבב 3 סבב 4
לונדון הממלכה המאוחדת 22 27 39 54
פריז צרפת 21 25 33 50
מדריד ספרד 20 32 31 -
ניו יורק ארצות הברית 19 16 - -
מוסקבה רוסיה 15 - - -

סקירה כללית של הערים המתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו הסופי לאולימפיאדת לונדון 2012
רכבת תחתית בלונדון מקושטת לקידום ההצעה לאירוח המשחקים בלונדון

לאחר שבירמינגהם ומנצ'סטר כשלו בנסיונן לארח את אולימפיאדת 1992 ואולימפיאדת 1996, הוסכם שרק ללונדון, בעלת ההכרה הבינלאומית ואוכלוסייה של 7.3 מיליון איש, יש סיכוי גבוה לזכות באירוח משחקי הקיץ האולימפיים בבריטניה. לונדון כבר אירחה את המשחקים האולימפיים של 1908 ו-1948.

יתרונה של לונדון על מתחרותיה היה בחירתו של עמק נמוך ולא מעובד במזרח העיר כמיקום לכפר האולימפי ולפארק אולימפי יוקרתי ברמה בינלאומית. לאחר המשחקים האולימפיים יהפוך הפארק האולימפי במזרח לונדון לאחד הפארקים העירוניים הגדולים ביותר באירופה, וישכנו בו מרכז לרפואת ספורט ומקום ללימוד המופת האולימפית.

חסרונה הגדול של לונדון בהתמודדות על אירוח המשחקים הוא קשיי התחבורה בעיר והקושי שיציבו ההמונים שיגיעו מרחבי העולם. לונדון הכריזה כי על מנת לפתור את בעיות התעבורה היא תפתח מעבורת מהירה שתקושר למערכת ההיסעים הקיימת של העיר, ותוכל להעביר 240,000 איש בשעה, ולעמוד בדרישות האולימפיות והעולמיות. כמו כן הודיעה הוועדה לעיר כי עליה לשפר במידה ניכרת ובאופן יסודי את הצנרת בעיר, ולהשקיע בפיתוח אתרים אולימפיים נוספים. לונדון הקציבה להכשרת העיר לאולימפיאדה סכום שווה ערך ל-4 מיליארד דולר אמריקני, הסכום הגדול ביותר מבין הערים המתמודדות האחרות.

פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריז 2012 לוגו - מודח
הלוגו של ההצעה של פריז 2012 בכניסה לבית העירייה, ההוטל דה ויל, בפריז

פריז, בירת צרפת נחשבה על ידי רבים כאפשרות מועדפת לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2012, לאחר שכבר הפסידה לברצלונה ובייג'ינג במכרז על אירוח המשחקים בשנת 1992 ו-2008. פריז אירחה את משחקי האולימפיאדה בשנת 1900 ושנת 1924. אחת הסיבות לרצון ולשאיפה הרבה של הצרפתים לאירוח המשחקים בבירתם היא הזמן הרב שעבר מאז האירוח האחרון של המשחקים בעיר.

התוכנית הפריזאית הייתה מאוד דחוסה, מרוכזת וקומפקטית, עם מיקום כמה מסוגי הספורט באשכולות צפוניים ומערביים והכפר האולימפי ביניהם. התוכנית זכתה בהצטיינות ומעלה טכנית גבוהה בזכות מערכת התחבורה הציבורית המוחזקת בתנאים גבוהים ומתאימים, בעלת יכולת להתמודדות עם תפוסת שיא של תיירים, מערכת הדיור והמגורים אשר מסוגלת לעמוד באתגר האולימפי והתמיכה המרובה של התושבים הפריזאים והעם הצרפתי כולו.

פריז תיכננה בניה של כמה מתקנים ובניינים זמניים לכמה סוגי ספורט בעלי אפשרות תזוזה ושימוש חוזר לאחר המשחקים האולימפיים (כגון היכל רכיבת אופניים). מלבד התכנונים, בפריז כבר הייתה תשתית ראויה ומכובדת, כמו ה"סטאד דה פראנס", שכבר ממוקמים במקומות רבים ברחבי העיר וזכו להצלחה רבה ונסיון בכמה אירועי ספורט מגוונים שונים מלפני כן, כמו למשל "מונדיאל 1998" ו"אליפות האתלטיקה הקלה העולמית 2003". הערכת התקציב של הוועדה להכשרת פריז לקיום האולימפיאדה היה 1.64 מיליארד דולר. התרבות והמורשת האולימפית המגוונות גם כן הודגשו ונלקחו בחשבון על ידי צוות המכרז. כל אלה מיקמו את פריז במקום בטוח בצמרת המכרז והיו שאף השתכנעו בניצחונה. בנוסף הוקם מועדון תמיכה לאירוח המשחקים בפריז ותוכנית מפורטת ביותר הובאה לעיון צוות המכרז.

מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריד 2012 לוגו - מודח

מדריד, בירתה של ספרד, נצחה את מקבילתה סביליה בזכות לייצג את ספרד בזירה הבינלאומית. ההצעה שהגישה מדריד למכרז הציגה רמה טכנית גבוהה. ארגון התוכנית להכנת והכשרת העיר לאולימפיאדה תוכנן בצורה מקצועית, בה כמעט כל סוגי הספורט מוקמו באחד משלושת האשכולות האולימפים שנקבעו במדריד, בקרבה רבה יותר אלה לאלה מאשר התוכניות שהציגו המתמודדות האחרות. כמו לונדון ופריז, מדריד גם היא אירגנה בעבר כמה אליפויות אירופאיות ובינלאומיות ברמה גבוהה. מדריד מעולם לא אירחה את האולימפיאדה בעצמה אך אולימפיאדת 1992 התקיימה בעיר ספרדית אחרת - ברצלונה.

מספר תשתיות ומתקנים מובנים הבטיחו את ההשקעה וההוצאה הנמוכה אשר כרוכה בקיום האולימפיאדה במדריד. מערכת התחבורה הציבורית הייתה במצב טוב, עם אפשרות להרחיבה ולהכשירה לקבלת ההמונים אשר יבואו לאולימפיאדה ב-2012, אך התהליך היה כרוך בעיקר בשימוש באנרגיה שניתן לחדשה ומכשירי מימן. התקציב המשוער שהוועדה קבעה לצורך הכשרת מדריד לאולימפיאדה היה 1 מיליארד דולר, שזהו בדיעבד התקציב הנמוך ביותר מכל הערים האחרות. ההצעה מבירת ספרד תפסה תאוצה רבה בקרב העם ומדריד זכתה גם בתמיכתו של נשיא הישיבה של הוועד האולימפי העולמי לשעבר, חואן אנטוניו סמראנש, שעשה רבות לצורך גיוס קולות לזכותה של מדריד. מדריד גם הפתיעה בכמות מספר המתנדבים שהצליחה לגייס לקידום קיום האולימפיאדה בעיר, ולאחר האהדה לה זכתה בוועד האולימפי העולמי, שנתן למדריד ציון גבוה בדירוג, מדריד הפתיעה לטובה בתור מתמודדת רצינית מאחורי לונדון ופריז.

הסכסוך המדיני של הספרדים עם הבאסקים והחשש מביצוע פיגועי טרור במדינה נלקח כשיקול בוועד האולימפי וכנראה זאת אחת הסיבות שמדריד מוקמה תמיד מתחת לפריז ולונדון.

ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו יורק 2012 לוגו - מודח
הספירה לאחור בכיכר יוניון עד ההכרעה על אנדרטת המטרונום

ניו יורק הפכה לשגרירתה של ארצות הברית במכרז לאחר שגברה על סן פרנסיסקו ויוסטון. לצורך הקמת אולימפיאדה בעיר כל כך צפופה ומאוכלסת נצרך גם פרויקט גדול ומדוקדק, שלו קראו NYC 2012 ובניית "פרויקט ה-X", שהוא הפרויקט להקמת הכפר האולימפי והתשתיות האולימפיות. התוכנית הייתה להקמת אשכולות משחקים במנהטן, ברוקלין וקווינס והקמת תשתית של תחבורה ציבורית שתחבר בין הגושים האולימפיים בכל אחד מן הפרברים. בניו יורק כבר היו קיימים בנייני ספורט מפורסמים, גדולים ובעלי רמה עולמית, כמו המדיסון סקוור גארדן, יאנקי סטדיום, סנטרל פארק, ומרכז הטניס הלאומי ותוכננו גם מבנים חדשים.

לעיר ניו יורק ישנה כמובן מערכת דיור ומלונות מצוינת ויכולת שיווק מהטובות בעולם לפרסום וקידום המשחקים והעיר, מה שגרם לקידומה הרחב במכרז. בליבה של תוכנית ה-X, הכפר האולימפי בעל 4,400 חדרים שתוכנן בתנאים שהיו מעל למידותיו והערכותיו של הוועד האולימפי העולמי.

סירובה של עיריית ניו יורק לשפץ את אצטדיון הפוטבול אצטדיון ווסט סייד שהיה אמור להיות אחד הבניינים המרכזיים של האולימפיאדה, עיכב את ההצעה הניו יורקית והיה נראה שתצא במהירות מהמכרז, אך ניו יורק הפתיעה כשהודיעה על בניית אצטדיון ניו יורק מטס שתוכנן כבניין הראשי לטקסים רשמיים ואתלטיקה קלה באולימפיאדה. העלות המשוערת הראשונית של קיום האולימפיאדה בניו יורק עמדה על 3.7 מיליארד דולר שנחשבה יקרה יחסית. לאחר הוספת הקמת אצטדיון מטס החדש עלה אומדן התקציב ב-1.8 מיליארד דולר ונאמד בכ- 5.5 מיליארד דולר, כיוון שהאצטדיון היה נחשב כבניין אולימפי ויכול היה להיכלל בתקציב האולימפי. ניו יורק שלא ארחה מעולם את האולימפיאדה לא נתפסה ככזו המסוגלת לזכות במכרז.

מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקבה 2012 לוגו - מודח
פסל של הלוגו של אולימפיאדת מוסקבה 2012 ניצב בכיכר מנז'נאיה

מוסקבה ייצגה את רוסיה במכרז של אולימפיאדת 2012. בין מטרותיה של הבירה הרוסית היה שיקום ההזנחה שנוצרה לאחר אולימפיאדת 1980 במוסקבה ולאחר סיום השלטון הקומוניסטי. נוסף על כך רצו הרוסים שכל התחרויות הקיימות יהיו מוגבלות לתוך גבולותיה של הבירה הרוסית, מה שהפך את המפעל האולימפי לקטנטן ואת ההצעה לקומפקטית ביותר שהוצעה.

הרוסים רצו לקיים שיפוץ רחב בבניינים הקיימים בעיר ולבנות במקרה הצורך בניינים חדשים עד ל-2012. כפר אולימפי חדש ומודרני תוכנן להיבנות על הנהר במוסקבה מה שנתן את התאוצה הגבוהה ביותר ויצר את ליבה של ההצעה הרוסית. למרות התמיכה הלאומית והנסיון הרוסי רב הערך, הצעתם של הרוסים במכרז סבלה קשות מחוסר דיור ומגורים להמוני אורחי האולימפיאדה ומתחבורה ציבורית ישנה ומוזנחת. על פי רוב ההערכות לא הייתה מוסקבה מסוגלת להתמודד עם אולימפיאדה בעיר. לעומת פריז ולונדון שנחשבו למועמדות מובילות, מוסקבה נחשבה לחתול השחור של המכרז ורבים קיוו שלא תעבור לישיבה הסופית של הוועד האולימפי העולמי. זו גם הסיבה לכך שהייתה המתמודדת שספגה את הביקורת הגבוהה ביותר מהתקשורת וממבקרים אחרים. העלות המוערכת של הוועדה לשיקום מוסקבה והכשרתה לאולימפיאדה הייתה 1.5 מיליארד דולר, והחסרון הגדול הוא שגם בגלל מצבה של מוסקבה וגם בגלל העלות המוערכת הנמוכה, אם הייתה מתקיימת האולימפיאדה לשנת 2012 במוסקבה היא הייתה מתקיימת בתנאים מצומצמים וקומפקטיים מדי.

החזון התל אביבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי העלה כבר בשנת 1999 את הרעיון לארח את המשחקים האולימפיים של 2012 בתל אביב ובגוש דן. גלעדי קיבל את תמיכתם של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ושל ראשי הממשלה בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 צנחו סיכויה של תל אביב להגיש מועמדות.

קיום אולימפיאדה בישראל ידרוש השקעה של 7-9 מיליארד דולר, ושיפוץ יסודי ומעמיק של תשתיות הספורט בתל אביב ובארץ כולה. על פי התכנון היה אמור הכפר האולימפי להיבנות מסביב לירקון, במסגרת טיפוח אזור הנחל כולו. נשיא הוועד האולימפי דאז חואן אנטוניו סמראנש הבהיר כי עד שלא יתייצב המצב הביטחוני באזור, לא יוכל הוועד לאפשר לישראל לקיים אירוע בקנה מידה עולמי כמו האולימפיאדה.

ערים נוספות שהציעו את מועמדותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה ערים נוספות התמודדו במכרז לאירוח אולימפיאדת 2012. ההצעות נשקלו עם ממשלות המדינות אך לא עברו, ולא הגיעו לשלב הסופי של ועידת ה-IOC.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]