המלחמה המהדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
המלחמה המהדית
Battle of Omdurman-1.JPG
הסתערות פרשים מהדיסטים בקרב אומדורמאן
תאריך התחלה: 1881
תאריך סיום: 1899
משך הסכסוך: 18 שנים
מקום: צפון אפריקה
תוצאה: ניצחון אנגלו-מצרי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות
סך הכל כ-17,821  סך הכל מעל 73,148 
Mahadi map.png

גבולות סודאן המהדיסטית בתוך גבולות סודאן המודרנית.


המלחמה המהדיתאנגלית: Mahdist War, בערבית: الثورة المهدية "המהפכה המהדית") הייתה מלחמה בין מצרים ובהמשך האימפריה הבריטית כנגד בני האנצאר בסודאן המהדיסטית בין השנים 1881 - 1899. המלחמה מוכרת גם בשם המלחמה האנגלו-סודאנית, מרד המהדיסטים הסודאנים ובריטניה היא הוכרה בתור המערכה בסודאן.

את המלחמה ניתן למעשה לחלק לשני חלקים עיקריים; החלק הראשון בין השנים 1883-5 בו התמודדו הבריטים והמצרים עם המרד וניסו ללא הצלחה לדכא אותו או לפחות לסגת מסודאן, חלק זה התאפיין במשלחות כושלות ונפילה של מוקדי שלטון מצרים רבים. לאחר חלק זה הבריטים נמנעו מלהתערב בסודאן ומצרים לא הייתה חזקה מספיק להחזיר את שליטתה שם ולכן התחיל פרק של שלטון מהדיסטי. החלק השני של המלחמה התרחש בין השנים 1898-9 וכלל דיכוי מוחץ מצד הבריטים בפיקודו של הורישיו קיצ'נר ונבע דווקא מהצורך של איטליה בעזרה כנגד המהדיסטים בסודאן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1517 הייתה מצרים למעשה פרובינציה של האימפריה העות'מאנית כשבראש מצרים עומד ואלי (מושל) מטעמה. מסוף המאה ה-18 החלה גם האימפריה הבריטית לפתח אינטרסים במצרים בעיקר משום האופציה לקיצור דרך המסע בין בריטניה והקולוניות החשובות שלה בדרום אסיה, הנתיב הימי מסביב לאפריקה יכול היה להתקצר עם נתיב לים התיכון, מעבר יבשתי (לאחר הקמת תעלת סואץ גם מעבר ימי) דרך מצרים לים סוף ומשם נתיב ימי לקולוניות.

בתחילת המאה ה-19 כבשה מצרים העות'מאנית את סודאן והחלה ליהנות ממקור הכנסה כלכלי מוצלח מאוד, בעיקר בסחר שנהב ועבדים[1]. מי שעמד בראש מצרים מטעם העות'מאנים בתקופה זו היה מוחמד עלי שנחשב כיום 'אבי האומה המצרית' משום הגישה הלאומנית והנסיונות שלו לגבש עצמאות מצרית וריחוק מהאימפריה העות'מאנית‏[2]. מהר מאוד הפך הכיבוש בסודאן למעמסה על השלטון המצרי עם חוסר שקט רב והתקוממויות, כמו גם הושקע כסף רב בשימור יחידות חיילים מצריות וחילות מצב כדי לשמר את הכיבוש.

המערכה שקדמה למחלמה המהדית וקשרה את האימפריה הבריטית לאזור באופן ברור יותר הייתה המלחמה האנגלו-מצרית בשנת 1882. מערכה זו באה בתגובה למרד שבראשו הקולונל אחמד אורבי, מרד צבאי שנבע מקיצוצים ובעיות תקציביות שנוצרו סביב ההקמה של תעלת סואץ והחובות שנוצרו במצרים אל מול בריטניה וצרפת. מצד שני, הקשר שנוצר במיוחד בין בריטניה למצרים חייב את הבריטים לדאוג לאינטרסים שלהם במצרים וכן להתערב בדיכוי המרד. כמובן שעם הנוכחות הצבאית הבריטית במצרים והדיכוי המוצלח והמהיר של המרד מצד הבריטים, הנוכחות הבריטית במצרים הפכה ליציבה הרבה יותר ולמעשה מצרים הפכה למדינת חסות של הבריטים כאשר כמעט כל ענייני המדינה נתונים לשליטה עקיפה וישירה שלהם.

הצדדים הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות האנצאר צבא האנצאר התפרס לאורך נקודות שליטה שונות ברחבי סודאן, כאשר ללא ספק המוקד החשוב ביותר ובו ישב הכוח הגדול ביותר היה באזור אומדורמאן (חרטום) עם כ-70,000 חיילי רגלים ו-3,500 פרשים בנוסף ל-46 תותחים. צבא האנצאר התחלק לשלוש 'דיוויזיות':

  • המולזימיאה; בפיקודו של השיח' עות'מאן אל-דין, הורכבה מ-18 'רוּבים' כל אחד עם כ-1,200-800 לוחמים אשר גויסו מערביי ה-'ג'יהדייה', הרי הנובה ומהדרום. דיוויזיה זו הייתה מאומנת יותר וחייליה עשו שימוש בנשק מתקדם שנפל שלל מהמצרים והבריטים, כמו רובה הרמינגטון. דיוויזיה זו הייתה סך הכל בגודל 10-12,000 לוחמים.
  • הדגל השחור; בפיקודו של אחיו של הח'אליף יעקוב, היא לא הייתה דיוויזיה מאורגנת אלה הכילה יחידות בעלות גודל משתנה של מגויסים מכל השבטים באזור אשר עשו שימוש בכלי נשק מיושנים יותר. רוב חיילי היחידה נלחמו עם חרבות או חניתות, מעטים נשאו רובים.
  • הדגל הירוק; גם היא יחידה פחות מאורגנת אשר גייסה את לוחמיה מהשבטים באזור הנילוס הלבן. הדיוויזיה סיפחה לתוכה גם את הדגל האדום שהייתה בשנות המלחמה הראשונות יחידה בפני עצמה. גם דיוויזיית 'הדגל השחור' הייתה חמושה בכלי נשק נחותים יותר עם רוב של חרבות וחניתות ומעט רובים מתקדמים.

מבחינת ציוד לחימה, מוערך כי המהדיסטים השיגו כ-4,000 רובים בעיקר מהכוחות המצרים שהביסו בשנים הראשונות למרד, בנוסף היו לאנצאר 11 סוללות ארטילריה עם כשישה תותחים בכל אחת. הרוב המכריע של ציוד הלחימה שלהם התבסס על שלל שהם השיגו לאורך השנים מקרבות עם אתיופיה, איטליה ומצרים, אשר בנוסף לרובים ותותחים כלל גם שני מקלעי גטלינג ועוד שבעה מקלעים נוספים מסוגים שונים‏[3].

הכוחות האנגלו-מצרים כוחות החיילים הבריטים, המצרים והסודאנים ששירתו בצבא המצרי, הורכבו באופן שונה וכללו מאפיינים שונים בכל משלחת ומשלחת.משום שבשנים הראשונות האנצאר השתלטו למעשה על סודאן, המאמץ האנגלו-מצרי העיקרי התאפיין ביציאה של משלחות צבאיות כדי להשיג מחדש את המוקדים שנכבשו בסודאן. בתקופה הראשונה, המשלחות הורכבו כמעט לחלוטין מחיילים מצרים וסודאנים בעלי הכשרה וציוד לחימה יחסית מיושן ולקוי ובראש משלחות אלו היו קצינים בריטים בעלי מעט יותר נסיון. מרגע שהשלטון הבריטי החליט להתערב באופן מלא יותר ולהביא לסוף המרד התארגנה משלחת מאומנת ומסודרת תחת פיקודו של קיצ'נר, משלחת זו אכן הצליחה לנצח ולהפיל את שליטת האנצאר והמהדי שבראשם.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד המהדיסטי ומערכות ראשונות 1883-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד אחמד, המהדי הראשון ומנהיג אנצאר.

בזמן זה חוסר השקט בסודאן תחת השלטון המצרי, החל להפוך להתנגדות ממשית עם היווצרות התנועה המהדיסטית שבראשה מוחמד אחמד שהכתיר את עצמו בתור המהדי בשנת 1881. אחמד היה איש דת משכיל שגדל בפורט סודאן ולמד את דת האסלם תחת מספר אנשי דת, אביו של אחמד אף טען שהוא צאצא של הנביא מוחמד. בשנת 1861 הפך אחמד לדרוויש סומניה, דרגת דת שדורשת חיי עוני וצניעות, ערכים שהוא דרש ממאמיניו ותומכיו ההאנצאר. המרד של אנשי המהדי החל להדאיג את השלטון במצרים והוחלט לשלוח כוח צבאי כדי לדכא את המרד הראשוני. המושל המצרי בסודאן שלח שתי פלוגות בסיוע מכונת ירייה לעצור את המהדי ותומכיו, במעלה הנילוס שתי הפלוגות הגיעו לאזור הכינוס של המהדי והחלו לירות באופן עיוור ולא אחראי משני צדדי שדה הקרב. באופן זה, האנצאר הצליחו לתקוף כל פלוגה בנפרד ולהביס את הכוח המצרי.

הצלחת המהדי הביאה לעלייה בתומכיו וכוחו הלך וגדל. לאחר הניצחון, האנצאר נסוגו נסיגה טקטית לכיוון המדבר במערב וכך התרחקו ממוקדי השלטון המצרי בסודאן. כוח מצרי נוסף שנשלח בנסיון נוסף להביס את כוחות האנצאר נפל במארב מתוכנן ונטבח ב-9 בדצמבר 1882. בשלב זה מצרים החלה לדאוג מאיבוד שליטה בסודאן ושלחה 4,000 חיילים בפיקודו של יוסוף פאשה, אך ביטחון מופרז של הכוח הביא להקמת מחנה בקרבת אזור הכינוס של האנצאר, מה שהוביל לטבח של המצרים בלילה. הניצחון כנגד כוח מצרי כל כך גדול העלתה מאוד את המוראל של כוחות המרד וחימשה אותם בנשק וציוד רב.

רגע לפני נפילתו של גורדון, ציורו של ג'ורג' ג'וי.

במהלך אביב 1883 כוחות מצרים החלו להתארגן בחרטום והגיעו לבסוף לכוח של 7,000 חיילי רגלים, 1,000 פרשים, 20 מכונות ירייה ומספר תותחי שדה. הכוח התארגן בפיקודו של ויליאם היקס ומספר קצינים אירופאיים לקראת לחימה כנגד האנצאר ממערב. מצד שני כוחות האנצאר עלו לכדי 40,000 לוחמים חמושים חלקית בכלי נשק מתקדמים. מטרת הכוח המצרי הייתה שחרור העיר אל-עובייד, אשר הספיקה ליפול לידי האנצאר במהלך ההכנות למשלחת. בתחילת נובמבר 1883, יצאה המשלחת לדרכה ובקרבת אל-עובייד הכוח הלך לאיבוד במקרה או במכוון‏[4] ומצא את עצמו במרכזו של מארב כוחות האנצאר. רבים מהחיילים המצרים נשברו וברחו בעוד שכל שאר הכוח הובס באופן מוחץ על ידי האנצאר ונטבח כמעט כולו, כולל היקס שנהרג בקרב, מלבד 2,000 חיילים שנפלו בשבי.

בתקופה זו גדלה מאוד השפעתם ומעורבותם של הבריטים במצרים במיוחד לאור ניצחון הבריטים כנגד מרד אורבי במצרים, כמו גם החובות הכספיים של מצרים לבריטניה לאור כריית תעלת סואץ.

תקופת סודאן המהדיסטית 1885-98[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הסופית ודיכוי המרד 1898-9[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה המהדית בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן ארבע הנוצות אשר נכתב על ידי אלפרד מייסון ועליו התבססו מספר סרטים, מתרחש לקראת ובמהלך המלחמה המהדית.
  • הרומן האור שכהה של רודיארד קיפלינג מתרחש ברובו בלונדון אך מתייחס גם לאירועים במלחמה.
  • הרומן "בישימון וביער עד" של הנריק סנקביץ' נכתב על רקע מרד המהדי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barthorp, Michael. 1988. The British Army on Campaign: 1816-1902 (4): 1882-1902. London: Osprey.
  • Featherstone, Donald. 1993. Khartoum 1885: General Gordon's Last Stand. Oxford: Osprey.
  • Featherstone, Donald. 1993. Omdurman 1898: Kitchener's Victory in The Sudan. London: Osprey.
  • Knight, Ian. 1989. Queen Victoria's Enemies (2): Northern Africa. London: Osprey.
  • Whitehouse, Howard. 1987. Battle in Africa: 1879-1914. Surrey, UK: Fieldbooks.
  • Wilkinson-Latham, Robert. 1976. The Sudan Campaigns: 1881-1898. Oxford: Osprey.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך לדוגמה, ב-15 השנים שבין 1860-1875, נתפסו 400,000 סודאנים על ידי המצרים ונמכרו לעבדות; Wilkinson-Latham, 1976, עמ' 9.
  2. ^ Wilkinson-Latham, 1976, עמ' 10-11.
  3. ^ Featherstone, 1993, עמ' 25-27.
  4. ^ ייתכן והמדריכים המקומיים שהתלוו אל הכוח היו מתומכי המהדי ובמכוון הובילו את הכוח למארב מתוכנן של האנצאר.