המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768-‎1774)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת רוסיה-טורקיה
Torelli2.jpg
ניצחון יקטרינה הגדולה על הטורקים - תמונה משנת 1772
תאריך התחלה: 1768-1774
מקום: מולדובה,רומניה, הים האגאי
תוצאה: ניצחון משמעותי של האימפריה הרוסית
הצדדים הלוחמים
האימפריה הרוסית  האימפריה העות'מאנית, חאנות קרים 
מפקדים
פיוטר רומיאנצב
אלכסנדר סובורוב
אלכסיי אורלוב 
מחמד אמין פשה
מולדבנצ'י אלי פשה
קירים גיראי 
כוחות
כ-125,000  עד כ-200,000 

המלחמה העות'מאנית-רוסית הייתה מלחמה שהתרחשה בין השנים 17681774 בין האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית.

מלחמה זו נבעה ממתחים פנימיים בפולין, בעת מאבק בין האצולה ובין המלך סטניסלאב פוניאטובסקי, חביבה לשעבר של הקיסרית יקתרינה השנייה. במאבק זה היה המלך תלוי בתמיכת הכוחות הרוסיים.

חבורת קוזקים בשירות הרוסים נכנסה לעיירה באלטה בטריטוריה העות'מאנית, במהלך מרדף אחרי קבוצת פורשים פולנים. האימפריה העות'מאנית האשימה את הרוסים בביצוע טבח של נתיניה, תושבי העיירה, אשמה שנדחתה על ידי הרוסים.

לאור תקרית זו הכריז הסולטאן הטורקי מלחמה על רוסיה ב-25 בספטמבר 1768.

הטורקים יצרו ברית עם גורמי אופוזיציה פולנים. רוסיה נתמכה גם על ידי ממלכת בריטניה הגדולה, ששלחה יועצים לצי הרוסי. הצי הרוסי יצאה מהבסיסים בים הבלטי, עבר סביב האירופה והגיע לים האגאי במטרה לתמוך בהתקוממות יוונים באזור ואף לייצר אפשרות מתקפה על איסטמבול.

ההתנגדות הפולנית נמחצה על ידי הגנרל אלכסנדר ואסילייביץ' סובורוב, שהועבר לאחר מכן לחזית הטורקית.

במהלך שנת 1769 הרוסים ריכזו את הכוחות ב-2 מסגרות צבאיות עיקריות. הראשונה בפיקוד נסיך גוליצין בהיקף של 65 אלף חיילים הייתה צריכה לתקוף במולדובה וברומניה. השנייה בפיקוד של פיוטר רומיאנצב בהיקף של 43 אלף חיילים הייתה צריכה להגן על הגבול הדרומי ולהלחם נגד כוחות של חאנות קרים. יחידה שלישית בהיקף של 15 אלף חיילים הייתה בעתודה מבצעית.

הכוח בפיקוד גוליצין הצליח להתקדם במולדובה, לכבוש את בוקרשט והתקדם עד לגדה השמאלית של דנובה. יחידות נוספות לחמו בצפון קווקז והצליחו לכבוש את אזור קובן.

בשנת 1770 פיקוד על הכוחות הראשיים עבר לפיוטר רומיאנצב. הוא הצליח להביס את הטורקים בקרב לרגה וקרב קגול. במקביל, הצי הרוסי בים האגאי ניצח את הצי הטורקי בקרב צ'סמה. בסיום שנה זו הרוסים התבססו במולדובה ורומניה עד לדנובה.

בשנת 1771 הלחימה העיקרית נערכה בחאנות קרים. הרוסים הצליחו להיכנס לחצי האי קרים ולכבוש את הערים הראשיות. לאור חוסר עזרה משמעותית מהטורקים, חאנות קרים חתמה על ההסכם לפיו הם הכירו בעליונות של האימפריה הרוסית ועברו לחסותם. הכוחות הרוסים עזבו את קרים.

בשנת 1772 לא היו פעולות צבאיות משמעותיות. כמעט שנתיים, עד לאביב 1773 התקיימו שיחות בין הצדדים במטרה להגיע להסכם. השיחות לא הצליחו להביא להסכם והמשלחת הרוסית עזבה אותם.

ב-1773 הכוחות הרוסים חצו את הדנובה והחלו להתקדם. לאחר מספר קרבות הכוחות חזרו לגדה השמאלית של הנהר. בסוף השנה, הכוחות חצו את הדנובה בפעם נוספת והתקדמו עד לורנה אך לא כבשו אותה.

בשנת 1774 הרוסים החליטו להתקדם גם ביבשה וגם לחדש את הפעילות הימית בים האגאי. ביוני 1774 הרוסים ניצחו בקרב חשוב ליד קוזלודז'י. כמעט כל הכוח הרוסי לחם דרומית לדנובה. הכוחות למעשה השתלטו על שטחי בולגריה וטורקים חששו שרוסים אף יצליחו להתקדם דרומה.

בארץ ישראל התמרד שליט הגליל דאהר אל עומר כנגד השלטון המרכזי העות'מאני, ואף ניצח בקרב ימי גדול שנערך ב-11 ביוני 1772. עומר, שנעזר בכוחות מצרים, ובסיוע של חיילים אלבנים שהובאו בספינות רוסיות, הצליח לכבוש אף את יפו ועזה בטרם הובס על ידי אחמד אל ג'זאר שליחו של הסולטאן.

ב-21 ביולי 1774 חתמה האימפריה העות'מאנית הסכם בהסכם קוצ'וק קאינרג'ה‏ שלפיו ניתנה לחצי האי קרים עצמאות מן השלטון הטורקי, שטחים משמעותיים בדרום אוקראינה של היום ובצפון קווקז סופחו לרוסיה והיא פוצתה בסכום של 4.5 מיליון רובל ושני נמלי מפתח שאיפשרו לה גישה ישירה אל הים השחור.

מלחמה זו הייתה חלק משמעותי בתהליך ההתפשטות של האימפריה הרוסית דרומה,מזרחה ומערבה במהלך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה.