ושתי
 | |
| דימוי של ושתי מעשה ידי הצייר אדווין לונג, 1879 | |
| לידה | הממלכה האחמנית (פרס) |
|---|---|
| אב | בלשאצר (על פי המדרש)[דרוש מקור] |
| בן זוג | אחשוורוש |
| עיסוק | מלכה |
| בתנ"ך | מגילת אסתר |
וַשְׁתִּי היא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשוורוש. על פי המגילה ושתי הודחה, ועל פי המדרש[1] גם נהרגה, בציוויו של אחשוורוש, לאחר שסירבה להופיע במשתה שערך, לאחר מכן נשא המלך את אסתר.
בעידן המודרני סירובה של ושתי לציית לזימון בעלה השיכור זכה להערצה כהירואית בפרשנויות פמיניסטיות רבות למגילת אסתר. פמיניסטיות מוקדמות העריצו את העיקרון והאומץ של ושתי. הרייט ביצ'ר סטואו כינתה את חוסר הציות של ושתי "העמדה הראשונה לזכויות האישה".
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דעות החוקרים חלוקות באשר לפירוש השם "ושתי": "הטובה ביותר" בפרסית עתיקה[2], "יפה" בפרסית, ו"חוט" בעילמית. או שמקור השם בשפה הפרסית, ופירושו "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה)[3].
אשת אחשוורוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס (שמזוהה לדעת רוב החוקרים כ'אחשוורוש') הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס", ייתכן שהכוונה היא לאסתר, אולם דבר זה לא מסתדר עם הידיעה שאמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, אחד משבעת האצילים שהעלו את דריווש לשלטון[4].
במגילת אסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מגילת אסתר[5], ביום השביעי של המשתה שערך אחשוורוש לאנשי העיר הוא שלח שבעה סריסים כדי להזמין את ושתי, בזמן שערכה משתה מקביל לנשים, על מנת ”להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא”. לאחר שוושתי מסרבת לבוא, בעצת ממוכן מדיח אחשוורוש את ושתי ממלכותה, ומפרסם בכל מדינות מלכותו צו המחייב את כלל נשות הממלכה לציית לבעליהן, וצו נוסף שיחליף את ושתי כמלכה:
"תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס־וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר־מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס־וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה."
לאחר סיום המשתה, כשנרגע אחשוורוש מכעסו, הוא זכר את מה שנגזר על ושתי – שתודח מהמלכות ותוחלף במלכה אחרת – ולצורך כך, על פי עצת משרתיו, ערך מפקד נערות בתולות על מנת לבחור את המלכה המחליפה. לאחר כשלוש שנים נבחרה אסתר.
במדרשי האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על פי המדרש, ושתי הייתה בתו של בלשאצר ונכדתו של נבוכדנצר השני, מלך בבל אשר היה אחראי באופן ישיר להחרבת בית המקדש, ובמותה נתקיימה נבואת ישעיהו על חורבן בבל, "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד"[6]. לדעה נוספת, היא הייתה בתו של אויל מרודך בן נבוכדנצר[7].
- בתלמוד הבבלי[8] מופיעה הדעה כי ושתי נמנית בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם".
- ושתי נקראה להופיע בעירום וממאנת לעזוב את משתה הנשים. לפי פרשנות חז"ל מטרתה של ושתי הייתה לגרום לזנות, ומאחר שכך נדרשים חז"ל להסביר את סיבת סירובה להופיע: לדעה אחת צמחה צרעת במצחה, לדעה אחרת גדל לה זנב, ולדעה שלישית צמחה במצחה קרן[9]. דעות אחרות בקרב פרשני המקרא אינן מזכירות את עניין העירום אלא תולות את סירובה של ושתי לעזוב את משתה הנשים בכך שהמלך פנה אליה באמצעות הסריסים ולא באמצעות הפרתמים[10], או בכך שלא רצתה לפגוע בכבודו של משתה הנשים[דרוש מקור], או בכך שמנהג אבותיה היה להסתיר את הנשים[11], או שחששה להופיע בפניו בזמן שהוא שיכור[12].
- המלך בשכרותו קיבל את עצת יועציו ושלח את הצו שמחייב את הנשים להקשיב לבעליהן לכל הממלכה, כשדין העובר עליו הוא מוות[דרושה הבהרה]. דינה של ושתי נקבע למוות [13]בהתאם לחוק החדש ביום שלאחר סיום המשתה. באותו היום לאחר שהתפכח אחשוורוש מהמשתה התחרט על מעשיו וביקש את ושתי, אך בעצת יועציו לא ביטל את גזרת המוות של ושתי שהוציא בעת שכרותו, שכן לא יכל לחזור בו מצו המלך (שכן הדבר היה מערער את מעמדו כמלך החלטי ומערער את שלטונו).
- בתלמוד במסכת מגילה[14] מובא שוושתי נהגה להפשיט בנות ישראל ולהורות להן לעשות מלאכה בשבת, ועל כן נגזר עליה שתבוא ערומה.
דמותה בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל סירובה לדרישות המלך והשלכות הסירוב, הוצע בספרות הפמיניסטית המודרנית, לראותה כמטרימה של טענות, אשר הועלו על ידי תנועות חברתיות לזכויות האדם ושחרור האישה בעת החדשה, והיא זוכה להערצה כהירואית בפרשנויות פמיניסטיות רבות למגילת אסתר. פמיניסטיות מוקדמות העריצו את העיקרון והאומץ של ושתי. הרייט ביצ'ר סטו כינתה את חוסר הציות של ושתי "העמדה הראשונה לזכויות האישה", אליזבת קיידי סטנטון כתבה כי ושתי "הוסיפה תהילה חדשה ליומה ולדורה... על ידי חוסר הציות שלה; שכן 'התנגדות לרודנים היא ציות לאלוהים'".
כמה מפרשנות פמיניסטיות עדכניות יותר של מגילת אסתר משווים לטובה את דמותה ומעשיה של ושתי לאלו של מחליפתה, אסתר, שנחשבת באופן מסורתי כגיבורת סיפור פורים. מישל לנדסברג, פמיניסטית יהודייה קנדית, כותבת: "הצלת העם היהודי הייתה חשובה, אבל באותו הזמן כל צורת ההוויה הכנועה והסודית של [אסתר] הייתה האבטיפוס המוחלט של נשיות שנות החמישים. זה דחה אותי. חשבתי, 'היי, מה רע בושתי? היה לה כבוד. היה לה כבוד עצמי. היא אמרה: 'אני לא הולכת לרקוד בשבילך ועבור החברים שלך'".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141–149.
- תמר קדרי, "מסיבת התחפושות של ושתי", מכון שכטר למדעי היהדות: מרכז הידע והמחקר; “ושתי המלכה”, האנצקלופדיה לנשים יהודיות, בעריכתו של משה שלוי
- רבקה רביב, "על דרכי הוראה ועולם המדרש: האם למלכה ושתי צמח זנב והאם ידה של בת פרעה נתמתחה לששים אמה?", מאורות יהודה – פרקי הגות וחינוך: לכבוד הרב ד"ר יהודה פליקס (בעריכת משה רחימי), אלקנה: מכללת "אורות ישראל", תשע"ב, עמ' 301–318
- יעל שמש, "גלגוליה של ושתי: מקרא, מדרש חז"ל, הפרשנות הפמיניסטית והמדרש הפמיניסטי המודרני", בית מקרא, מ"ז, תשס"ב, עמ' 356–372.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוחמה וייס, האם ליהודים ולנשים גורל דומה?, באתר ynet, 26 בפברואר 2010
- מידע על ושתי בקטלוג הספרייה הלאומית
- חן מלול, חז"ל מנסים להתמודד עם דמותה החמקמקה של וַשְׁתִּי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 2 במרץ 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במגילת אסתר א,יט נאמר רק " אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" - ולא נתפרש עונשה
- ^ הלל גרשוני, ד"ר עילם ומלכי פרס - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2012
- ^ מילים שחדרו לעברית: מפרסית, אתר השפה העברית
- ^ Ctesias, Persian History, books 16-17, fragment 14, pag.36-41
- ^ פרק א'
- ^ מסכת מגילה, דף י עמ' ב.
- ^ תרגום ראשון, אסתר, פרק א', פסוק א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'.
- ^ ירך יעקב על מגילת אסתר (אות ג)
- ^ כך פירש הרשב"ם
- ^ אבן עזרא
- ^ אבן עזרא
- ^ על פי המדרש
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יב עמ' ב.
בקרת זהויות  |
|
|---|