המנזר הבנדיקטיני של יוחנן הקדוש במיסטר

המנזר הבנדיקטיני של יוחנן הקדוש במיסטר
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 3
שטח האתר	2,036 הקטאר
מידע כללי
סוג	כנסייה, מנזר, מנזר בנדיקטיני
כתובת	Santa Maria Val Müstair
מיקום	גראובינדן
מדינה	שווייץ
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – המאה ה־8
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־8
מידות
שטח	2,036 הקטאר
קואורדינטות	46°37′45″N 10°26′52″E / 46.629166666667°N 10.447777777778°E
	www.muestair.ch
	(למפת שווייץ רגילה) ברן בזל ז'נבה ציריך לוגאנו לוזאן לוצרן סנט גאלן כור צרפת גרמניה איטליה אוסטריה ליכ. המנזר הבנדיקטיני של יוחנן הקדוש במיסטר

המנזר הבנדיקטיני של יוחנן הקדוש במיסטר (גרמנית Benediktinerkloster St. Johann; איטלקית Monastero di San Giovanni a Müstair; רומאנש Clostra Son Jon a Müstair) הוא מנזר בכפר מוסטר שבקנטון גראובינדן, בפינה הדרום-מזרחית של שווייץ. בהיותו דוגמה טובה לאדריכלות נוצרית מהתקופה הקרולינגית, הוכרז המנזר בשנת 1983 כאתר מורשת עולמית, והוא נחשב לאתר התיירותי החשוב ביותר במוסטר ובסביבותיה. כיום מתגוררות בקלויסטר של המנזר תשע נזירות, שעוסקות, בין היתר, בהארחה, בגידול הדרים וירקות, בהפעלת גן ילדים ובניהול מוזיאון וחנות המנזר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר נוסד לאחר שנת 775 על ידי הבישוף של העיר כור, כיום בירת גראובינדן, בפקודתו של קרל הגדול. מאז תחילת המאה ה-9 נודע המקום שהוקדש ליוחנן המטביל כמנזר בנדיקטיני לגברים, ושימש כמעוז שלטוני של האימפריה הקרולינגית, כאכסניה לעוברי דרך, כמרכז מנהלי של הבישוף מכור וכמקום פולחן. המקום נקרא בפשטות "מונסטריום" (Monasterium - מנזר בלטינית), ומשם זה התפתח שמו של הכפר מיסטר (Müstair) שאימץ את המנזר כסמלו. בשנת 1163 הפך המקום למנזר נשים, ובמהלך שנות קיומו עוצב מחדש באופן מקיף לפחות שמונה פעמים - בניינים נהרסו ואחרים קמו תחתם.

ציורי הקיר בכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרת התקרה הגותית של הכנסייה בשנים 1908–1909 וקילוף הקירות בין 1947 ל-1951 חשפו פרסקאות מהתקופה הרומנסקית (בערך 1150-1170) וחשוב מכך, מתקופת קרל הגדול. זוהי סדרת הציורים החשובה ביותר המתוארכת לתחילת המאה ה-9, והיא עוסקת בסצינות מהתנ"ך ומהברית החדשה. ציורים אלה סייעו להבנת התפתחות תיאורם של נושאים דתיים נוצריים כמו הסעודה האחרונה. הציורים נאטמו מאחורי הקירות והתקרה במאה ה-15, התגלו במאה ה-19, ונחשפו, כאמור, במאה ה-20, כשחלק מהם הוסרו ממוקם והועברו לתצוגה במוזיאון הלאומי השווייצרי בציריך.