המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים
המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים: מגבלות מסויימות על יכולתנו לעבד מידע (באנגלית: The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information)[1] הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בתחום הפסיכולוגיה. הוא פורסם בשנת 1956 על ידי הפסיכולוג הקוגניטיבי ג'ורג' א. מילר מן המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, ופורסם בירחון Psychological Review. המאמר לכאורה טוען כי מספר האובייקטים שיכול אדם ממוצע להחזיק בזיכרון עבודה הוא 7 ± 2. למסקנה זו מתייחסים לעיתים בכינוי "מספר 7 הקסום של מילר" (Miller's magic 7).
מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי המסקנה באשר ליכולת זיכרון העבודה האנושי היא תוצאה של פרשנות שגויה למאמרו של מילר, וכי המספר הנכון הוא בין שלוש לארבע.
תוכן עניינים |
[עריכה] המאמר של מילר
במאמרו, מילר דן בצירוף מקרים בין הגבולות של שיפוט אבסולוטי חד-מימדי לבין מגבלות זיכרון לטווח קצר. במטלה של שיפוט אבסולוטי חד-מימדי מוצגים לאדם מספר גירויים המשתנים במימד אחד (לדוגמה, 10 צלילים המשתנים אך ורק בגובה) ומגיב לכל גירוי בתגובה מתאימה (אשר נלמדה לפני כן). הביצועים של בני אדם כמעט מושלמים עד ל-5 או 6 גירויים שונים, אולם קיימת ירידה בביצועים ככל שמספרם עולה. ניתן לתאר מטלה זו כמטלת העברת מידע: התשומה היא אחת מתוך n גירויים אפשריים, והתוצר הוא אחד מתוך n תגובות אפשריות. המידע הכלול בתשומה יכול להיקבע על ידי מספר החלטות בינאריות שיש להחליטן כדי להגיע לגירוי הנבחר, והדבר נכון אף באשר לתגובה. לכן, ניתן לאפיין את הביצועים המיטביים של אנשים בשיפוט אבסולוטי חד-מימדי כקיבולת ערוץ מידע עם 2 עד 3 סיביות מידע, המתאים ליכולת להבדיל בין 4 עד 8 אלטרנטיבות.
המגבלה הקוגניטיבית השנייה שבה דן מילר היא טווח הזיכרון. טווח הזיכרון מתייחס לרשימה הארוכה ביותר של פריטים (למשל, ספרות, אותיות, מילים) שעליה יכול אדם לחזור בסדר נכון, מיד לאחר שהוצגה לו, ב-50% מן הניסיונות. מילר מצא כי טווח הזיכרון של אנשים בוגרים צעירים הוא בערך 7 פריטים. הוא הבחין כי טווח הזיכרון הוא בערך שווה לגירוי עם כמות מידע שונה במידה רבה – לדוגמה, כל סיפרה על בסיס בינארי היא בגודל סיבית אחת ; ספרות בשיטה העשרונית היא בגודל 3.32 סיביות; בכל מילה כ-10 סיביות. מילר הסיק מכך שטווח הזיכרון אינו מוגבל במונחי סיביות אלא במונחי "נתחים" (chunks) – יחידות זיכרון. נתח הוא היחידה המשמעותית הגדולה ביותר שאותה יכול האדם לזהות במידע המוצג לו – לכן, כמות המידע שתיזכר תלויה במה האדם מחשיב כנתח זיכרון בודד. לדוגמה, מילה עשויה להוות יחידת זיכרון בודדה לאדם שהוא דובר השפה, אך היא עשויה להתפרק לאותו מספר יחידות זיכרון כמספר האותיות המרכיבות את המילה לאדם המזהה את האלפבית אך השפה כלל אינה מוכרת לו.
מילר הודה בכך שהיחס שבין מגבלות שיפוט אבסולוטי חד-מימדי לבין זיכרון לטווח קצר הוא מקרי בלבד, כיוון שרק המגבלה הראשונה, ולא השנייה, יכולה להיות מאופיינת במונחי תאוריית מידע (זאת אומרת, כמספר סיביות קבוע פחות או יותר). לכן, אין כל דבר "קסום" במספר 7, ומילר עשה שימוש בביטוי אך ורק באופן תאורטי. למרות זאת, הרעיון של "המספר הקסום 7" העניק השראה לתאוריות רבות, באיכות טובה יותר ופחות, באשר למגבלות יכולת ההכרה בבני האדם.
[עריכה] "המספר הקסום שבע" ויכולת זיכרון העבודה
במחקרים מאוחרים יותר על זיכרון לטווח קצר וזיכרון עבודה התברר כי טווח הזיכרון האנושי אינו קבוע אף כאשר הוא נמדד במונחי "יחידות זיכרון". מספר יחידות הזיכרון שאדם יכול לזכור מיד לאחר שהוצג לו מידע תלוי בקטגוריה של היחידות שבהן נעשה שימוש (לדוגמה, קיבולת של כ-7 ספרות, כ-6 אותיות, כ-5 מילים), ואפילו תלוי במאפיינים של היחידות בתוך אותן קטגוריות. לדוגמה הקיבולת נמוכה יותר למילים ארוכות מאשר למילים קצרות. באופן כללי קיבולת הזיכרון לתוכן מילולי (ספרות, אותיות, מילים, וכד') תלוי במידה ניכרת בזמן הצריך כדי לומר את תוכן המידע בקול רם. לאור זאת הציעו חלק מן החוקרים כי הקיבולת המוגבלת של זיכרון לטווח קצר איננה "מספר קסום" אלא "לחש קסום"[2]. החוקר אלן באדלי (Alan Baddeley) הסיק מממצאיו כי מרכיב אחד מתוך המודל שלו לזיכרון עבודה, הלולאה הפונולוגית, קיבולתו היא כ-2 שניות של קול[3][4].
אף לאחר ממצאיו של החוקר באדלי לא ניתן לאפיין את קיבולת הזיכרון לטווח קצר כנתון הקבוע במונחי "הלחש הקסום", זאת כיוון שקיבולת הזיכרון תלויה גם במשתנים נוספים ולא רק במשך זמן הדיבור. לדוגמה, הקיבולת תלויה גם במובן המילולי (המעמד הלקסיקלי) של תוכן המידע למאזין, במילים אחרות, האם המידע מכיל מינוחים המוכרים למאזין[5]. משכך, לא נכון לקבוע כי קיבולת הזיכרון האנושי לטווח קצר מוגבלת ל"מספר קסום" של יחידות זיכרון.
באדלי הוסיף כביקורת על מאמרו של מילר כי ישנו הבדל בין יכולת הזיכרון לטווח קצר למספרים לעומת מילים. כמו כן הוסיף החוקר קוון כי ישנו הבדל ביכולת הקליטה בין מבוגרים לצעירים[6].
[עריכה] הקשר בין "המספר הקסום שבע" וקהילות וירטואליות
כיום, עקב הפופולריות הגוברת והולכת של קהילות וירטואליות משמעות "המספר הקסום" מתרחבת ולמעשה המשתמשים ברשתות החברתיות פועלים לפי "חוק מילר" בכך שהם מגדילים את יכולת הזיכרון לטווח קצר שלהם בהסתמכם על קבוצות חברתיות שמשמשות למעשה "הרחבה" של הזיכרון שלהם לטווח קצר.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Miller GA, The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information, Psychological Review 1956;101:343-352
- ^ Schweickert, Richard; Boruff, Brian (1986). "Short-term memory capacity: Magic number or magic spell?". Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 12 (3): 419–25. doi:10.1037/0278-7393.12.3.419
- ^ Baddeley A Working memory. Science 225:556-9.
- ^ Baddeley, A. The episodic buffer: a new component of working memory?" Trends in Cognitive Sciences 2000;4(11):417–23
- ^ Hulme, Charles; Roodenrys, Steven; Brown, Gordon; Mercer, Robin (1995). "The role of long-term memory mechanisms in memory span". British Journal of Psychology 86 (4): 527–36
- ^ Cowan, Nelson (2001). "The magical number 4 in short-term memory: A reconsideration of mental storage capacity". Behavioral and Brain Sciences 24 (1): 87–114; discussion 114–85. doi:10.1017/S0140525X01003922. PMID 11515286.
