המעי הגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחצו כדי להקטין חזרה
בלוטות רוק בלוטת צד האוזן בלוטה תת-לסתית חלל האף לוע ושט קנה הנשימה לשון חלל הפה לוע לשון ושט צינור המרה המשותף כיס המרה כבד כבד קיבה לבלב לבלב תריסריון צינור המרה המשותף לבלב צינור הלבלב קיבה כבד כיס המרה תריסריון צינור המרה המשותף המעי הדק המעי הגס תוספתן חלחולת פי הטבעת המעי הגס מעי עיוור תוספתן חלחולת פי הטבעת המעי הדקDigestive system diagram.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

המעי הגס הוא איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. תפקידו ללכד את שאריות המזון, המגיעות אליו לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים ולהוות כר לשגשוג החיידקים המועילים. תהליך זה יכול להימשך כ-24 שעות, ולאחריו נפלטת השארית דרך פי הטבעת.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעי הגס ממוקם בבטן ואורכו מגיע לכמטר וחצי. הוא עטוף בצפק (תוך-צפקי, אינטראפריטונאלי) לסירוגין, וחלקיו שאינם עטופים נמצאים מאחורי הצפק (רטרופריטונאליים) בצורה משנית. על מעטפת המעי הגס ניתן לזהות שלושה מאפיינים הייחודיים למעי הגס:

  • התוספתנים הפדריים (appendices epiploicae), שהם בליטות דמויות פדר קטנות ושומניות.
  • סרטי המעי הגס (taeniae coli), שהם שלושה סרטים אורכיים מעובים של שריר חלק. שלושת הסרטים הם סרט מצע המעי, סרט הפדר והסרט החופשי. אל סרט מצע המעי מתחבר מצע המעי של המעי הרוחבי והמעי העקול, אל סרט הפדר מחוברים התוספתנים הפדריים, ואילו אל הסרט החופשי לא מחובר דבר. הסרטים נמשכים לאורך המעי הגס, מהתוספתן ועד לסוף המעי העקול, שם הם מתחברים. כפועל יוצא, ניתן לזהות כך באופן כירורגי את החלחולת, שבה הסרטים אינם נפרדים.
  • דליי המעי הגס (haustra coli), שהם שקיקים על דופן המעי הגס אשר נוצרים מהתכווצות הסרטים.

חלקי המעי הגס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעי העיוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעי העיוור (Caecum, צקום), או המעי האטום, נמצא בחלק הימני התחתון של הבטן, 2.5 ס"מ מרצועת המפשעה. הוא מתחיל בחיבור למעי הדק והמשכו הוא המעי הגס העולה. עמו נכלל גם התוספתן, שהוא איבר קטן דמוי תולעת. המעי העיוור הוא מעין כיס בתוך צינורות המעי, ומאחר שאין לו יציאה כלשהי ושהוא נסגר על ידי שסתומים הנמצאים בסוף המעי הדק ותחילת הכרכשת, הוא נקרא "עיוור". אורכו של המעי העיוור הוא 7.5 ס"מ, וכך גם רוחבו. הוא עטוף כמעט כולו בצפק, אף שאינו בעל מצע מעי. אם המעי מתמלא בצואה או בגזים, ניתן למשש אותו מצדה הימני הקדמי של הבטן.

הכרכשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של חלקי הכרכשת: 1. המעי הגס העולה. 2. המעי הגס הרוחבי. 3. המעי הגס היורד. 4. המעי העקול.

הכרכשת (colon) היא החלק הארוך ביותר במעי הגס. היא מתחילה במעי העיוור ומסתיימת בחלחולת, והיא מסודרת במעין ריבוע פתוח סביב המעי הדק. היא מורכבת מ- 4 קטעים: עולה, רוחבי, יורד ועקול. תפקידה העיקרי ספיגת מים משאריות המזון.

המעי הגס העולה הוא החלק השני של המעי הגס. הוא ממוקם בימין הבטן, מאחורי הצפק, ועולה מהמעי העיוור אל האונה הימנית של הכבד. שם, בגובה הצלעות ה-9 וה-10, המעי מסתובב אופקית ויוצר את הכפף הכבדי (הימני). המעי הגס העולה צר יותר מהעיוור.

המעי הגס הרוחבי הוא החלק השלישי של המעי הגס. זהו החלק הארוך ביותר והנייד ביותר. המעי הגס הרוחבי ממוקם לרוחב הבטן, בתוך הצפק, מהכפף הכבדי (הימני) עד לכפף הטחולי (השמאלי), שם המעי מסתובב כלפי מטה והופך למעי הגס היורד. בדרך כלל, המעי הגס הרוחבי עובר בגובה תחום הטבור (אזור אנטומי במרכז הבטן, סביב לטבור), אך אורכו ומסלולו משתנים מאדם לאדם, כך שבאנשים גבוהים ורזים הוא אף יכול להגיע עד לאגן. הכפף הטחולי גבוה יותר מהכפף הכבדי.

המעי הגס היורד הוא החלק הרביעי של המעי הגס. הוא ממוקם בשמאל הבטן, מאחורי הצפק, ויורד מהכפף הטחולי עד לגומץ הכסל השמאלי, שם הוא הופך למעי העקול. הוא עובר קדמית לגבולה השמאלי של הכליה השמאלית.

המעי העקול ("סיגמואיד") הוא החלק האחרון של הכרכשת, ומחבר בין המעי היורד לחלחולת. הוא ממוקם בשמאל הבטן, ביורדו מגומץ הכסל לכיוון חוליית העצה השלישית. גם המעי העקול מופיע בצורות משתנות מאדם לאדם.

החלחולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלחולת

החלחולת, או המעי הישר, מתחילה בסוף הכרכשת ובנויה ממדור רחב שהולך ונעשה צר עד שמגיע לפי הטבעת, משם נפלט תוצר המעי הגס - הצואה.

אספקת דם וניקוז ורידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעי הגס העולה והמעי העיוור מסופקים על ידי סעיפים של עורק מצע המעי העליון (superior mesenteric artery): סעיפים אלו הם עורק המעי העקום והמעי הגס, העורק הימני של המעי הגס והעורק האמצעי של המעי הגס. המעי הגס היורד מסופק על ידי העורק השמאלי של המעי הגס שהוא סעיף של עורק מצע המעי התחתון (inferior mesenteric artery). המעי הגס הרוחבי מסופק הן על ידי העורק האמצעי של המעי הגס והן על ידי העורק השמאלי של המעי הגס. עורקים אלה יוצרים את העורק השולי בהשקתם המעי הגס העקול מקבל אספקת דם עורקי המעי העקול, שהם ענפים של עורק מצע המעי התחתון. החלחולת מסופקת על ידי שלושה עורקים: עורק החלחולת העליון, עורק החלחולת האמצעי ועורק החלחולת התחתון. קשת ריולן (arc the riolan) היא קשת עורקית הקרובה למעיים והמספקת דם לחלל (lumen) המעי.

באשר לניקוז הוורידי מהמעי הגס, וריד מצע המעי העליון (superior mesenteric vein) מנקז את המעי הגס העולה, המעי העיוור וחלק מהמעי הרוחבי, ווריד מצע המעי התחתון (inferior mesenteric vein) מנקז את המעי היורד וגם כן חלק מהמעי הרוחבי. כל הוורידים האלו מתנקזים אל וריד שער הכבד.

ניקוז לימפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניקוז הלימפטי מתלווה לאורך הניקוז הוורידי, ולפיו ניתן לדעת את אופן ההתפשטות של גידולי המעי הגס. הניקוז הלימפטי של המעי העיוור עובר דרך קשריות במצע התוספתן ולקשריות המעי העקום והמעי הגס, אשר ממוקמות לאורך עורק המעי העקום והמעי הגס. הניקוז של המעי הגס העולה עובר דרך קשריות עלית המעי ומצד המעי ומשם לקשריות המעי הימניות ולקשריות מצע המעי העליונות. הניקוז של המעי הגס הרוחבי עובר דרך קשריות המעי האמצעיות אל קשריות מצע המעי העליונות. הניקוז הלימפטי של המעי הגס היורד והעקול עובר דרך קשריות עלית המעי ומצד המעי אל קשריות המעי הביניימיות ומשם לקשריות מצע המעי התחתונות.

עצבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצבוב של המעי העיוור והמעי הגס העולה והרוחבי מגיע ממקלעת מצע המעי העליונה, כאשר מקורם של הסיבים הסימפתטיים הוא בחלק החזה התחתון של חוט השדרה, ממנו הם מובלים דרך עצבי הקרביים של החזה, הגדול והקטן, ואילו מקורם של הסיבים הפאראסימפתטיים הוא בעצב התועה. העצבוב של המעי הגס היורד והעקול ושל החלחולת מגיע ממקלעת מצע המעי התחתונה, כאשר מקור הסיבים הסימפתטיים הוא בחלק המותני של חוט השדרה, מהם הם מובלים דרך עצב הקרביים המותני, ומקור הסיבים הפאראסימפתטיים הוא בחלקי העצה של עמוד השדרה, משם הם מובלים דרך עצבי הקרביים של האגן אל מקלעת האגן, בדרכם אל החלקים הסופיים של המעי הגס.

היסטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רירית המעי הגס

המעי הגס, כמו האיברים האחרים הבונים את צינור העיכול, בנוי מארבע שכבות: רירית, תת-רירית, שרירית ונסיובית או מעטפת חיצונית (adventitia). בניגוד למעי הדק, אין בו סיסים להגדלת שטח הפנים.

הרירית עשויה מאפיתל עמודי פשוט, בו משולבים תאי גביע רבים המפרישים ריר שגורם לסיכוך שטח חלל הצינור. באפיתל גם נמצאות בלוטות מעיים (intestinal glands או crypts of Lieberkühn), שמחדשות את אפיתל המעי הנתון לשחיקה מצד שאריות המזון העוברות דרכו. בשכבת הרירית המיוחדת מצויה רקמה לימפטית רבה, בשל כמות החיידקים הגדולה במעי הגס. השריר האורכי בשכבה השרירית של המעי הגס עשוי שלושה פסים המהווים את סרטי המעי הגס. השכבה הרחוקה ביותר מחלל המעי היא קרום נסיובי או מעטפת חיצונית, כתלות במיקום של חלק המעי בתוך הצפק או מאחוריו.

חיידקי המעי הגס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעי הגס ישנם חיידקי מעי רבים, אשר העיקרי בהם הוא חיידק ה-E. coli. חיידקי המעי חיים במעי בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) אף ויטמין C, ומצד שני החיידקים תופסים מקום, ובנוכחותם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים להשתקע ברקמות. תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה.

תרשים מערכת הרבייה של האישה
תרשים מערכת הרבייה של האישה
  1. חצוצרה
  2. שלפוחית השתן
  3. עצם החיק
  4. נקודת ג'י
  5. דגדגן
  6. שופכה
  7. פות
  8. שחלה
  9. המעי העקול (סיגמואיד)
  10. רחם
  11. כיפת הנרתיק
  12. צוואר הרחם
  13. חלחולת
  14. פי הטבעת

מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות במעי הגס אינן נדירות: השכיח ביותר הוא גידול ממאיר של המעי הגס. אבחון מוקדם וניתוח כריתה של הגידול הוא הטיפול האידאלי הנותן סיכוי טוב להחלמה; בישראל מבוצעים אלפי ניתוחים כאלה בשנה. בעשור השני של שנות האלפיים, יש גם אפשרות לבצע ניתוחים מסוג זה בגישה לפרוסקופית ללא צורך בפתיחת בטן.

חסימה מכנית של המעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסימה של המעי הגס עלולה להיות בשל סיבות שונות, אחת הנפוצה שבהן היא סרטן המעי הגס. תסמינים של חסימת מעיים כוללים עוויתות כואבות, נפיחות, והקאות. חסימה מוחלטת גורמת לעצירות חזקה ואילו חסימה חלקית לשלשול.

מחלת מעיים דלקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מחלות דלקתיות עלולות לפגוע במעי הגס. מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס כיבית). תסמינים עיקריים של שתי מחלות אלו הן דלקת עם כאב ורגישות בחלק הימני והתחתון של הבטן, חסימות מעיים חריפות הגורמות לעוויתות, התנפחות הבטן ולהקאות ועצירות. תת-תזונה ותשישות, מורסות הגורמות לחום ולירידה חמורה במשקל. בדלקת כיבית של המעי הגס, מתפתחים דלקת וכיבים בדפנות של המעי, הגורמים לשלשול דמי, התכוצויות וחום. אצל אנשים הסובלים באופן כרוני ממחלה זו עולה הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. דלקת נוספת היא דלקת שנגרמת בשל שימוש בתרופות אנטיביוטיות (קוליטיס שמאנטיביוטיקה). תרופות אנטיביוטיות מפרות את האיזון בין סוגי וכמויות חיידקי המעיים ומאפשרות לחיידקים מחוללי מחלות להתרבות.

מחלה סעיפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות של בליטה דמויות שקית במעי הנוצרת בנקודת חולשה במעי. הסעיפים בדרך כלל נוצרים בגיל מתקדם ולאחר גיל העמידה. הסעיפים כשלעצמם אינם מסוכנים אבל עלולים לעורר מצב של דימום או דלקת.

גידול ממאיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל גידול ממאיר במעי הגס מתחיל בגידול זעיר לא-ממאיר (פוליפ), שאם הוא מאובחן בשלב הזה (טרום-סרטני), הוא מטופל בכריתה מקומית בקולונוסקופיה על ידי רופא גסטרואנטרולוג. לכן חשובה מאוד המודעות לשכיחות מחלה זו והצורך לבצע קולונוסקופיה עם הופעת סימפטומים של דימום בצואה או שינוי ביציאות. מומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל חמישים גם בהיעדר סימפטומים. במשפחה שבה אובחן סרטן המעי הגס יש לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה לבני המשפחה מגיל עשר שנים לפני הגיל בו התגלתה המחלה, גם בהיעדר סימפטומים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתי אנגל, אטלס גוף האדם, מפה, 2003
  • Keith L. Moore, Arthur F. Dalley, Anne M. R. Agur, Clinically Oriented Anatomy, 6th Edition, Lippincott Williams & Wilkins, 2010, pp. 246-253, ISBN 978-1-60547-652-0.


מרכיבי מערכת העיכול
פה · לחיים · שפתיים · לסתות · שיניים · חניכיים · לשון · בלוטות רוק · חך · לוע · ושט · קיבה · כבד · כיס המרה · לבלב · תריסריון · מעיים · המעי הדק · המעי הגס · תוספתן · חלחולת · פי הטבעת מערכת העיכול