המעי העקום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלושת חלקי המעי הדק בבן אדם

המעי העקום או אִילֶאוּםלטינית: Ileum) הוא החלק השלישי והאחרון של המעי הדק, אצל רוב החולייתנים הגבוהים ביניהם יונקים, זוחלים וציפורים. המעי העקום המשכי לתריסריון ולמעי הריק ומופרד מן המעי הגס שלאחריו על ידי השסתום האילאו-צקאלי (ICV). אצל בני אדם אורך המעי העקום הוא 4-2 מטר ובתוכו רמת pH של 8-7.

תפקיד המעי העקום הוא בעיקר לספוג ויטמין B12, מלחי מרה וכן את כל שאר תוצרי העיכול שלא נספגו במעי הריק. דופן המעי העקום עשויה קפלים המצופים בליטות הקרויות ויליי. תאי האפיתל המצפים את הויליי כוללים מספר עצום של מיקרוויליי. כך יוצא שלמעי העקום שטח פנים אדיר, התורם ליכולת הספיגה. מערכת של תאים נוירו-אנדוקרינים מפוזרים בין תאי המעי העקום ומפרישים הורמונים שונים (גסטרין, סרקרטין, כולסיטוקינין) לדם. תאים המצפים את הצד הפנימי של המעי העקום מפרישים אנזימים מפרקי חלבונים ופחמימות, האחראים לשלבי העיכול הסופיים.

Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.