המעניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המעניק
המעניק.jpg
כריכת הספר בעברית
מחברת לויס לאורי
שם בשפת המקור The Giver
שפת המקור אנגלית
הוצאה בעברית כתר ספרים
שנת הוצאה 1993
תרגום לעברית 1998
מסת"ב 0-553-57133-8
סדרת ספרים המעניק
הספר הבא הכחול האבוד

המעניקאנגלית: The Giver) הוא רומן מדע בדיוני חברתי משנת 1993 שנכתב על ידי הסופרת לויס לאורי.

העלילה מתרחשת בחברה הנראית בהתחלה כחברה אוטופית אך מתבררת להיות יותר דיסטופית. הסיפור עוקב אחרי ג'ונאס (Jonas) במהלך השנה ה-16 של חייו. החברה בה חי ג'ונאס ביטלה את הכאב ואת כל הבעיות החברתיות על ידי הפיכת כל בני האדם החיים באותה קהילה לחד גוניים, אך יחד עם זאת הכחידה את העומק הרגשי מחייהם. בכל סוף שנה מתקיים בקהילה טקס מיוחד בו כל שכבת גיל עד גיל 16 עוברת שלב בחיי הקהילה ובטקס ה-16 מקבל כל נער תפקיד בו הוא עובר הכשרה ובו הוא משרת את הקהילה עד ליום שחרורו מהקהילה. ג'ונאס מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות" - תפקיד בו מחזיק רק אדם אחד בקהילה. התפקיד הוא לקבל את כל הזכרונות מהזמנים שלפני הפיכת החברה לחד-גונית ממקבל הזיכרון הקודם שהפך להיות המעניק. מטרת התפקיד היא שמקבל הזיכרון יכול להעניק סיוע לקהילה בנושאים בהם אין לה ניסיון. חלק מחוקי הקהילה, כמו האיסור לשקר והאיסור לכבות את המיקרופונים המצויים ברחבי הקהילה, אינם חלים על מקבל הזיכרונות. כשג'ונאס מתחיל לקבל את הזכרונות מהמעניק הוא מבין את היתרונות הרבים הקיימים בידע. האנשים בקהילתו של ג'ונאס שמחים מחייהם כי הם אינם מכירים חיים אחרים, אך הידע אודות מה הם יכולים להשיג עלול ליצור כאוס. בפני ג'ונאס עומדת דילמה: האם עליו להישאר בקהילה בה גדל לצד משפחתו החיה חיים רדודים ללא אהבה, צבע, בחירה וידע? או האם עליו לברוח מהקהילה ולחיות חיים מלאים?

הספר הוא החלק הראשון מתוך סדרת ספרי "המעניק", סדרה רופפת הכוללת גם את הספרים הכחול האבוד (2000), מסנג'ר (2004) וסון (2012), שלושה ספרים של לויס לאורי העוסקים באותה תקופה עתידית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה בה חי ג'ונאס נשארת הרמונית על ידי הענקת מקצוע לאנשים לפי תחביביהם וכישוריהם, על ידי זיווג בעל ואישה לפי נתונים אישיים שיאזנו אחד את השני ועל ידי הענקת עד לשני ילדים לכל "יחידה משפחתית" - זכר ונקבה. הילדים נולדים לנשים שקיבלו את המקצוע "נשים יולדות" והענקתם ליחידות משפחתיות נעשית לפי הגשת מועמדות והתאמה של המשפחה. כל משפחה יכולה לקבל זכר אחד ונקבה אחת כדי לשמור על האיזון בין שני המינים. אחרי שהיחידה המשפחתית סיימה לגדל את שני הילדים היא מתפרקת: ההורים עוברים למתקן לבוגרים חסרי ילדים והילדים מקימים יחידות משפחתיות משל עצמם מבלי לשמור על קשר עם היחידה המשפחתית בה גדלו. כל נער ונערה המתחילים לחוש רגש ותחושות של אהבה מתחילים לקבל גלולות המדכאים הרגשות אלו, המכונות "התעוררות".

השטח בו חיה הקהילה וכל השטח שסביבה וסביב קהילות זהות לה עברו שיטוח על מנת להקל על הבנייה ועל התחבורה בתוך ובין הקהילות. למרות שיש בקהילה מדגרת דגי סלמון, אין עוד אף בעל חיים ברחבי הקהילה. אזרחי הקהילה מכירים את המילה "חיות" רק כמילת גנאי לאנשים המתנהגים בצורה מוזרה. לילדי הקהילה בגילאים מסוימים יש בובות בצורות של בעלי חיים כמו דובים ופילים אך אזרחי הקהילה חושבים כי הם יצורים מומצאים, וקוראים להם 'עצם נחמה'. מערכת "בקרת אקלים" שומרת על מזג האוויר בשטחי הקהילה קבוע. מרומז בסיפור כי נעשה שימוש בהנדסה גנטית על מנת ליצור עיוורון צבעים בבני האדם כך שהם חיים בעולם חסר צבע. לרוב מוחלט של אזרחי הקהילה יש עיניים כהות ורק לחריגים (כמו ג'ונאס, גבריאל התינוק והמעניק) יש עיניים בהירות.

הקהילה מנוהלת על ידי "ועדת זקני העם" המחליטה איזה תפקיד יקבל כל אזרח בגיל 16. האזרח מקבל את התפקיד לפי תחביביו וכישרונותיו והוא ישאר בתפקיד זה במשך כל ימי חייו הפרודוקטיביים. אנשי הקהילה כפופים לחוקים הנוגעים בכל הבטי החיים. רוב החוקים, במידה והופרו, מחייבים התנצלות פשוטה אך עם זאת טקסית של המפר. ישנם חוקים, כמו למשל חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל תשע לרכב על אופניים, המופרים בסתר ולא מתייחסים להפרתם ברצינות. אם אזרח מפר חוקים משמעותיים שלוש פעמים הוא משוחרר. תהליך השחרור נראה בתחילת הסיפור כתהליך טקסי בו המשוחרר עובר לגור ב"שום מקום" - מקום טוב אך מחוץ לקהילה. בסופו של דבר מתברר כי השחרור הוא המתה באמצעו זריקת רעל המשמשת לא רק לענישה אלא גם לבקרת המוות בזקני הקהילה ובפעוטות חלשים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונאס - הדמות המרכזית בסיפור, הוא ילד בשנתו ה-15 המחכה בציפייה לטקס הפיכתו ל"שש עשרה". ג'ונאס חי ב"יחידה משפחתית" סטנדרטית עם אימו (שופטת), אביו (מטפח) ואחותו הצעירה (9) לילי. בעודו מחכה לטקס ה-16, שהוא הטקס האחרון בתהליך התבגרותו של אזרח בקהילה, חווה ג'ונאס "התעוררות" והוא מתחיל לקבל גלולות המדכאות את האהבה (אהבה ככל הנראה אסורה בקהילה וכנראה שאפילו "הנשים היולדות" נכנסות להריון בהזרעה מלאכותית). במהלך טקס ה-16 כל נער נקרא לבימה לפי מספרו הסידורי (שמסמל את הסדר בו הם נולדו, ג'ונאס הוא מספר 52) ומקבל תפקיד בו הוא יעבור הכשרה ובו הוא ישרת את הקהילה. כאשר מגיע תורו של ג'ונאס לעלות לבימה, מספרו מדולג והנער ה-53 נקרא לבימה. בסוף הקראת כל השמות והענקת התפקידים קוראת הזקנה הבכירה לג'ונאס לעלות לבימה, מתנצלת בפניו על אי הנעימות, ומודיעה לו ולקהילה כי הוא מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות". הזקנה הבכירה מבשרת לג'ונאס כי התפקיד כולל כאב פיזי שאינו ידוע לאזרחי הקהילה וכי לפני 10 שנים נעשתה בחירה ל"מקבל זיכרונות" - בחירה שהתבררה כטעות. הזקנה הבכירה מספרת לג'ונאס ולקהילה כי ג'ונאס נבחר לתפקיד בגלל יכולתו "לראות מעבר" - היכולת לראות צבעים (או במקרים מיוחדים לשמוע מוזיקה המכונה היכולת "לשמוע מעבר"), שאנשי הקהילה האחרים אינם יכולים לראות.

אחרי שג'ונאס מקבל את התפקיד הוא מתחיל לקבל הכשרה מ"המעניק" שהוא בעצם מקבל הזיכרון הקודם, ההופך להיות מורהו. ג'ונאס מקבל זיכרונות מהמעניק בצורה טלפאתית, זכרונות הכוללים חוויות שאינם מוכרות בעולם הקהילה: אלימות, עצבות ואובדן יחד עם אהבת אמת, יופי, שמחה, הרפתקאות, בעלי חיים, ריקוד, שירה, בית ומשפחה. הידע שצובר ג'ונאס גורם להיתרחקותו מחבריו ומשפחתו, והופך אותו לציני יותר ויותר ביחס לחייו הקודמים והמוגנים. הגילויים שמגלה ג'ונאס גורמים לו לרצות להחזיר לקהילה את הזכרונות שהם אינם מודעים להם כדי שתהיה משמעות לחייהם. ג'ונאס והמעניק מתכננים להוציא תוכנית זו לפועל על ידי הברחת ג'ונאס אל מחוץ לקהילה, דבר שיגרום לזכרונות לעזוב את ג'ונאס ולהגיע אל כל אנשי הקהילה, שיחושו את הרגשות העמוקים אותם יכולים לחוש רק ג'ונאס והמעניק. בסופו של דבר שואל ג'ונס את המעניק אם הוא חושב על יום שחרורו. השיחה המתפתחת מובילה את ג'ונאס והמעניק לצפות בוידאו המתעד את שיחרורו של תינוק (הילד הפחות מפותח מבין תאומים) על ידי אביו של ג'ונאס. ג'ונס צופה באימה כיצד אביו מזריק לתינוק זריקת רעל וזורק את גופת התינוק. המעניק מציין כי מקבל הזיכרונות הקודם שהייתה למעשה ביתו (רוזמרי) של המעניק, ביקשה להשתחרר והזריקה את זריקת הרעל לעצמה וגרמה לזכרונות רבים להגיע להכרתם של אנשים הקהילה (ולכן אחד מהחוקים החלים על ג'ונאס הוא שאסור לו לבקש שיחרור).

במהלך תקופת ההכשרה של ג'ונאס כמקבל הזיכרון משפחתו מארחת תינוק בשם גבריאל, משום שהוא אינו מצליח לישון בלילות ומפרע לשאר התינוקות ב"מרכז הטיפוח". ג'ונאס מגלה כי בשונה משאר אזרחי הקהילה, גבריאל מסוגל לקבל ממנו זכרונות ובכך ג'ונאס מצליח להרגיע את התינוק בלילות. כשעובר חודש (אותו קיבל גבריאל כתוספת זמן לפיתוח) וגבריאל עדיין בוכה בלילות (כאשר הוא מועבר מביתו של ג'ונאס ל"מרכז הטיפוח" שם אין באפשרותו של ג'ונאס להעביר לו זכרונות), גבריאל נהיה מועמד לשחרור. נואש, בורח ג'ונאס מהקהילה יחד עם גבריאל התינוק לפי ההוראות והתכנונים של המעניק. בהתחלה נראה כי ניסיון הבריחה צלח, כאשר מטוסי החיפוש שנשלחו אחריהם מתמעטים עם הזמן, אך כעבור זמן מה נגמר האוכל אותו אסף ג'ונאס לפני הבריחה והוא וגבריאל הולכים ונחלשים. בקור וברעב ג'ונאס מתחיל לאבד תקווה אך הוא וגבריאל עדיין שורדים הודות לשימוש בזכרונות חמים וטובים. ג'ונאס מגיע למצב בו הוא דואג אך ורק לגבריאל והוא נזכר במשפחתו, חבריו והמעניק שנשארו בקהילה. בסופו של דבר ג'ונאס וגבריאל מגיעים לראש פסגה מכוסה שלג בה הוא רואה מזחלת זהה לזאת בו הוא ראה בזיכרון הראשון הוא אי פעם קיבל. ג'ונאס וגבריאל עולים על המזחלת ומתגלשים במורד הגבעה ולפתע הם שומעים מוזיקה הבוקעת ככל הנראה מבתים שהיו בסביבה.

סיום הספר יכול להיות דו משמעי, כי ג'ונס נראה בסוף הסיפור כסובל מהיפותרמיה, ולכן גורלו וגורל גבריאל אינם ידועים. עם זאת, בספר מסנג'ר, ספר המשך בטירולגיית המעניק, מתברר כי ג'ונאס וגבריאל אכן שרדו את המסע.

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ונאס (Jonas) - ג'ונס הוא 15 ההופך ל-16. ג'ונס מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות" של הקהילה. יש לו אחות קטנה - לילי ואבא ואמא.
  • המעניק - האדם החשוב ביותר בקהילה. יש לו היכולת לחוות כאב ואהבה ולראות צבעים בעוד אחרים אינם יכולים. ביתו - רוזמרי (Rosemary) נבחרה להיות מקבלת הזיכרונות 10 שנים לפני ג'ונאס.
  • לילי (Lily) - אחותו הצעירה של ג'ונס. לילי היא 8 שהופכת ל-9.
  • גבריאל (Gabriel) - תינוק. ביום בו הוא נהפך ל-1 הוא מקבל חודש נוסף בו הוא יטופח. משפחתו של ג'ונאס מקבלת (בצורה חריגה) חלק מהאחריות לטיפוחו של גבריאל (המכונה בקיצור גייב). לגבריאל יש עיניים בהירות כמו שיש לג'ונאס. בגלל התפתחות איטית של גבריאל הוחלט לשחררו אך ג'ונאס בורח איתו.
  • אשר (Asher) - חברו הטוב ביותר של ג'ונאס. בגילו של ג'ונאס.
  • אביו של ג'ונאס - מטפח האחראי על טיפוחו של גייב, ומצליח להרוויח לגייב חודש התפתחות נוסף.
  • אימו של ג'ונאס - שופטת העובדת במחלקת השפיטה של הקהילה.
  • פיונה (Fiona) - ילדה בשכבת גילו של ג'ונס. חברה של ג'ונאס שמקבלת את תפקיד "טיפוח התינוקות". פיונה מופיעה בחלום ה"התעוררות" של ג'ונס.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויס לאורי זכתה במספר פרסים ומועמדויות על סיפרה "המעניק":

  • מדליית ניוברי לשנת 1994.
  • פרס William Allen White Children's Book לשנת 1996.
  • כניסה לרשימות "הספר הטוב ביותר לילדים מתבגרים", "ספרי ALA ראויים לציון" ו"100 הספרים המאותגרים ביותר בין 1990-2000" מארגון הספרים האמריקני (American Library Association - בקיצור: ALA).
  • תואר ספר הכבוד מבוסטון גלוב-הורן (Boston Globe-Horn Book Honor Book).
  • מדליית רג'ינה (Regina Medal).
  • Booklist Editors' Choice.
  • ספר השנה ב"סקול לייבררי ג'ורנל" (School Library Journal).

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המעניק באתר IMDb