המערכה באיי גילברט ומרשל
המערכה באיי גילברט ומרשל הייתה סדרה של פעולות אסטרטגיות שערכו הצי האמריקאי וחיל הנחתים האמריקאי במרכז האוקיינוס השקט, החל בנובמבר 1943 וכלה בפברואר 1944, כחלק מהמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. את המערכה הקדימה הפשיטה על מקין, שערכו כוחות הנחתים האמריקאים באוגוסט 1942.
מטרת האמריקאים הייתה ניטרול הבסיסים היפניים באיי גילברט ומרשל, אשר היוו את גבולה המזרחי של האימפריה היפנית. בקיץ שלאחר מכן, התרחשה המערכה על איי מריאנה ופלאו.
איי גילברט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצי הקיסרי היפני כבש את איי גילברט חמישה חודשים לאחר המתקפה על פרל הארבור. על מנת לעבות את ההגנה על טאראווה, בנו היפנים בסיס מטוסים ימיים באטול מקין והציבו חיילים לאורך חופי איי האטול על מנת שיוכלו לעקוב אחר תנועת בעלות הברית בדרום האוקיינוס השקט. אולם, רק לאחר הפשיטה על מקין באוגוסט 1942 החלו היפנים לבצר את איי גילברט.[1]
הגדול שבאיי גילברט והחשוב ביותר מבחינה אסטרטגית היה טאראווה. במרץ 1943, החלו היפנים בבניית הביצורים על האי כאשר הם נעזרים בכ-5,000 חיילים ופועלים. לשם השוואה, לאי מקין נשלחו 798 חיילים. גנרל הולנד סמית', מפקד הקורפוס האמפיבי ה-5, תלה את האשמה על ההתבצרות היפנית המהירה בפשיטה על האטול. במשך זמן רב, גם לאחר שפרש, טען סמית' כי היה על הכוחות האמריקאיים לעקוף את טאראווה, במקום לשלוח נחתים רבים אל מותם תוך כדי ניסיון כיבוש האי. לעומתו, האמינו האדמירלים צ'סטר נימיץ, ריימונד ספרואנס וארנסט קינג כי כיבוש איי גילברט הוא הישג הכרחי בדרך לכיבוש איי מרשל.
איי מרשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כיבוש איי גילברט, הגו מפקדי הצי תוכנית לכיבוש איי מרשל, בה יושמו לקחי הפלישה לטאראווה. הלקחים היו: שימוש מוגבר במטוסי סיור, שימוש מוגבר בסיורי צוללות, שימוש ביותר אוניות, סירות פטרול לחיפוי, רכבי נחיתה והגברת הריכוך הארטילרי שהקדים את הפלישה הרגלית.
המטרה העיקרית בתוכנית הצבאית לכיבוש איי מרשל היה כיבוש האטול קווג'לין, תוך עקיפת האיים הסובבים אותו. היה זה שינוי מדרך הפעולה הנהוגה של הצי, שקבעה כי יש לכבוש ראשית את האיים ההיקפיים, אשר סיפקו הגנה האווירית לאי הראשי. אולם, בשלב זה הוכיח כוח נושאות המטוסים של הצי האמריקאי את יעילותו, ובקרב זה אף זכה לתמיכת מפציצים יבשתיים מטאראווה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hoyt, Edwin P. Storm Over the Gilberts: War in the Central Pacific 1943, Van Nostrand Reinhold, 1978. ISBN 9780442804985.
- Meyers, Bruce F. Swift, Silent, and Deadly: Marine Amphibious Reconnaissance in the Pacific, 1942-1945, Naval Institute Press, 2004. ISBN 9781591144847.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Burton Wright III, Eastern Mandates, United States Army Center of Military History. CMH Pub 72-23.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Meyers, עמ' 42.
| המערכה באיי גילברט ומרשל | |
|---|---|
|