המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המערכה במזרח אפריקה
Bundesarchiv Bild 105-DOA3100, Deutsch-Ostafrika, Artillerie.jpg

חיילים גרמנים יורים בתותח "קניגסברג" (Königsberg, ספינה גרמנית שנפגעה בנהר רופיג'י, ותותחיה פורקו)
עימות: מלחמת העולם הראשונה
חלק מ: הזירה האפריקאית
תאריך התחלה: 3 באוגוסט 191423 בנובמבר 1918
מקום: מזרח אפריקה הגרמנית, מזרח אפריקה הבריטית, מוזמביק, רודזיה הצפונית ואוגנדה
תוצאה: ניצחון של מדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים

מדינות ההסכמה: Flag of the United Kingdom.svg האימפריה הבריטית

Flag of Belgium (civil).svg בלגיה

Flag of Portugal.svg פורטוגל

מעצמות המרכז: Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית

מפקדים
South Africa Red Ensign.png יאן כריסטיאן סמאטס
South Africa Red Ensign.png יאקוב ואן דוונטר
Flag of Belgium (civil).svg שארל טומבר
Flag of Portugal.svg פריירה ז'יל 
Flag of the German Empire.svg פאול פון לטו-פורבק 
כוחות
250,000 חיילים  בתחילה: 200 אירופים ו-2,500 אסקרי
בשיא: 3,000 אירופים ו-15,000 ילידים 
אבידות
בריטים: 3,443 נהרגו ו-6,558 מתו ממחלות  כ-2,000 הרוגים גרמנים 

המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה הייתה סדרה של קרבות ופעולות גרילה שהתנהלה במזרח אפריקה במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה. פעולות הלוחמה החלו במזרח אפריקה הגרמנית (כיום טנזניה, בורונדי ורואנדה), ואלה בסופו של דבר התפשטו והגיעו לחלקים של מזרח אפריקה הבריטית (כיום קניה), מוזמביק, רודזיה הצפונית (כיום זמביה) ואוגנדה.

בנובמבר 1917 הצליחו מדינות ההסכמה לגרש את כוחות הגרמנים ממזרח אפריקה הגרמנית, אלא שאלה חדרו למוזמביק, שהייתה אז מושבה של פורטוגל, והמשיכו את הלחימה משם. בראש הכוח הגרמני עמד פאול אמיל פון לטו-פורבק (Lettow-Forbeck). במצב חסר תקווה להכריע את יריביו, מנותק כמעט לחלוטין ממולדתו ואל מול עדיפות מכרעת, הוא הפעיל את כוחותיו בכישרון רב, במגמה לרתק לזמן ארוך ככל האפשר, כוחות רבים יותר של מדינות ההסכמה, למערכה במזרח אפריקה. הוא קיווה להקל בכך על המאמץ הגרמני בחזיתות האחרות, אלא שרוב הכוחות שפעלו נגדו היו כוחות קולוניאליים או הודיים, שלא נועדו לפריסה באירופה.

לטו-פורבק החזיק מעמד בראש כוחותיו עד סוף המלחמה, ובשל קשיי תקשורת, בשים לב לתקופה ולאזור, נכנע כשבועיים אחרי תום הקרבות באירופה, בהיותו בטריטוריה בשליטה בריטית - רודזיה הצפונית. מזרח אפריקה הגרמנית חולקה בין בריטניה (טנגנייקה, רובה של טנזניה של ימינו) ובלגיה (רואנדה ואורונדי (בורונדי של ימינו)), ומשולש קיונגה, אזור שנכבש על ידי הגרמנים ב-1894, צורף למוזמביק שבשליטת פורטוגל.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קרב אגם טנגנייקה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה, הורה מושל מזרח אפריקה הגרמנית, היינריך שנה (Schnee), שלא לקיים כל פעילות עוינת, וגם מושל מזרח אפריקה הבריטית נטה לדעה דומה, מה גם שלשני הצדדים לא היו חיילים רבים באזור. אלא שהסתבר שלאנשי הצבא היו רעיונות משלהם.

ב -5 באוגוסט 1914 תקפו כוחות בריטיים שיצאו מאוגנדה עמדות גרמניות ליד אגם ויקטוריה, ושלושה ימים אחר כך הפגיזו שתי ספינות בריטיות את דאר א-סלאם. בתגובה, עקף לטו-פורבק, המפקד הצבאי, את סמכותו של המושל. כוחותיו מנו 260 גרמנים בכל הדרגות ו-2,472 ילידים (אסקרי), והשתוו בקירוב במספרם, לשני גדודי הרובאים האפריקאים של המלך (KAR), שהיוו את הכוח הצבאי במושבות הבריטים במזרח אפריקה.

הכוחות הגרמניים תקפו וכבשו מידי הבריטים את טבטה (Taveta) שמצדו המזרחי של הר הקילימנג'רו ב-15 באוגוסט, ומספטמבר החלו בפשיטות על מזרח אפריקה הבריטית ועל אוגנדה, לרבות פשיטות ימיות באגם ויקטוריה. הבריטים, מצדם, ניסו לשבור את כוחו של לטו-פורבק במתקפה דו-ראשית. ב -2 בנובמבר נחתו שתי חטיבות הודיות, ובהן כ-8,000 חיילים, בטנגה (Tanga) שבחוף האוקיינוס ההודי, בצפון מזרח המושבה הגרמנית, ואליהן אמורה הייתה לחבור חטיבה הודית נוספת מכיוון הקילימנג'רו, אלא ששתי זרועות ההתקפה נהדפו.

הבריטים הצליחו יותר באגם ויקטוריה עת שמו קץ לפשיטות הגרמניות במימיו, ובמשך 1915, בעזרת הבלגים, השתלטו גם על אגם טנגנייקה. באותה שנה תגבר לטו-פורבק את כוחותיו ואלה מנו כ-1,800 גרמנים וכ-12,000 אסקרי. חלק מן התגבורות היו מצוותה של "קניגסברג" (Königsberg), סיירת גרמנית שהוטבעה בנהר רופיג'י. מן העבר השני, ב- 1916 קיבל את הפיקוד על הכוחות הבריטיים יאן כריסטיאן סמאטס, לשעבר ממפקדי הקומנדו במלחמת הבורים ולימים מנהיג דרום אפריקה. לרשותו עמדו כ-13,000 דרום-אפריקנים וכ -7,000 אסקרי, אשר נעזרו בכוחות בלגיים, ולקראת סוף המלחמה בכוחות פורטוגזיים. הכוחות בראשות סמאטס תקפו את מזרח אפריקה הגרמנית משלושה כיוונים: ממזרח אפריקה הבריטית, מקונגו הבלגית ומרודזיה הצפונית. התוקפים נכשלו בלכידת הכוח הגרמני, אך הצליחו לדחוק את הגרמנים לחלקה הדרומי של המושבה. בתוך כך סבלו הפולשים אבדות חמורות, בעיקר ממחלות. בהדרגה, עד סוף המלחמה, החליפו KAR את הכוחות הבריטיים האחרים.

ב-18 באפריל 1916 תקפו כוחות בלגיים שיצאו מקונגו הבלגית את מזרח אפריקה הגרמנית, לכדו את קיגלי ועד לשישי ליוני שלטו בכל שטחי רואנדה ואורונדי. הבלגים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה וגייסו כ -260,000 סבלים, המשיכו ותקפו דרומה, תוך שהם כובשים את טבורה (Tabora), קיגומה (Kigoma) ואוג'יג'י. כך הם שלטו על כל השטח שבין אלה לבין אגם ויקטוריה, אלא שסמאטס הגבילם בהמשך לתחומי רואנדה ואורונדי, ומכאן ואילך המשיכו הבלגים לפעול בתיאום עם הבריטים. בקצה הדרומי מזרחי של המושבה תקפו הפורטוגלים את משולש קיונגה, אזור מחלוקת בינם לבין גרמניה למן 1894, וכבשו אותו. הדבר נסתייע בהכרזת מלחמה גרמנית על פורטוגל בתשיעי למרץ.

בינואר 1917 הצטרף סמאטס לקבינט המלחמה הבריטי ועזב את הזירה. החליפו אותו בתחילה מייג'ור ג'נרל רג'ינלד הוסקינס (Hoskins) מ-KAR ואחריו הדרום-אפריקני מייג'ור ג'נרל יאקוב ון דוונטר (Van Deventer), שהמשיך מיולי ועד אוקטובר לדחוק את הגרמנים דרומה.

שלבים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר עזב כוחו של לטו-פורבק את מזרח אפריקה הגרמנית; הוא חצה את הגבול למוזמביק הפורטוגזית. במוזמביק שהה הכוח כתשעה חודשים, בהם הצטייד באספקה שלקח שלל מחילות מצב פורטוגזיים. הכוח חולק לשלושה טורים, שכללו, נוסף לחיילים, גם סבלים וכן נשים וילדים. אחד מטורים אלה נכנע כיוון שאספקתו אזלה, ולטו-פורבק חזר בראש היתר באוגוסט 1918 למזרח אפריקה הגרמנית.

ממזרח אפריקה הגרמנית נכנס הכוח לרודזיה הצפונית, שם כבש ב-13 בנובמבר את קסמה (Kasama) שפונתה על ידי הבריטים. ב-14 בנובמבר קיבל לטו-פורבק את הידיעה על כניעת גרמניה וב-23 בנובמבר נכנע, כאשר, בהיבט הצר של המערכה במזרח אפריקה, כוחותיו הבלתי מנוצחים רושמים לזכותם את אחת ממערכות הגרילה המוצלחות בהיסטוריה. לדבריו, כוחותיו יכולים היו להחזיק מעמד לנצח. כלי נשקם בעת הכניעה היו ברובם מתוצרת בריטניה ופורטוגל.

מדינות ההסכמה איבדו כעשרת אלפים חיילים, כשני שלישים מהם עקב מחלות, ואילו הגרמנים איבדו כאלפיים חיילים. מספר האבדות של הסבלים ושל האוכלוסייה האזרחית, אינו ידוע, אף כי היה גדול הרבה יותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב (וולטר) לקוויר, גרילה, הוצאת מערכות, 1979.
  • Anderson, Ross. The Forgotten Front: The East African Campaign, 1914-1918. London: Tempus Publishing, 2004. ISBN 0-7524-2344-4.
  • Crowson, Thomas A. When Elephants clash. A critical analysis of Major General Paul Emil von Lettow-Vorbeck in the East African Theatre of the Great War. (Fort Leavenworth, Kansas. Faculty of the US Army Command and General Staff College, Masterarbeit, 2003). Washington, DC: Storming Media, 2003. NTIS, Springfield, VA. 2003. Microform-Edition.
  • Farwell, Byron. The Great War in Africa, 1914-1918. New York: W. W. Norton & Company, 1989, ISBN 0-393-30564-3.
  • Ferguson, Niall. Empire. The Rise and Demise of the British World Order and the Lessons for Global Power. New York: Basic Books. 2004. ISBN 0465023282
  • Garfield, Brian. The Meinertzhagen Mystery. Washington, DC: Potomac Books, Inc. 2007. ISBN 1597970417
  • Haupt, Werner. Deutschlands Schutzgebiete in Übersee 1884-1918 . Friedberg: Podzun-Pallas Verlag. 1984. ISBN 3-7909-0204-7
  • Hoyt, Edwin P. The Germans who never lost. New York: Funk & Wagnalls. 1968, and London: Leslie Frewin, 1969. ISBN 0090964004.
  • Hoyt, Edwin P. Guerilla: Colonel von Lettow-Vorbeck and Germany's East African Empire. New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1981; and London: Collier MacMillan Publishers. 1981. ISBN 0-02-555210-4.
  • Lefėvre, Eric. Brandenburg Division, Commandos of the Reich. Paris: Histoire & Collections. 2000 . ISBN 2-908-182-734.
  • Louis, Wm. Roger. Great Britain and Germany's Lost Colonies 1914-1919. Oxford: Clarendon Press. 1967.
  • Miller, Charles. Battle for the Bundu: The First World War in German East Africa. London: Macdonald & Jane's, 1974; and New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1974. ISBN 0-02-584930-1.
  • Mosley, Leonard. Duel for Kilimanjaro. New York: Ballantine Books, 1963.
  • Page, Melvin E. The War of Thangata: Nyasaland and the East African Campaign, 1914 - 1918, The Journal of African History XIX (1) pp. 87 - 100, 1978
  • Paice, Edward. Tip and Run. The untold tragedy of the Great War in Africa. London: Weidenfeld & Nicolson, 2007. ISBN 0-297-84709-0.
  • Schulte-Varendorff, Uwe. Kolonialheld für Kaiser und Führer. General Lettow-Vorbeck - Eine Biographie . Berlin: Ch. Links Verlag, 2006. ISBN 3-861-53412-6.
  • Sibley, J.R. Tanganyikan Guerrilla. New York: Ballantine Books, 1973. ISBN 0345098013.
  • Stephenson, William. Der Löwe von Afrika. Der legendäre General Paul von Lettow-Vorbeck und sein Kampf um Ostafrika . Munich: Goldmann, 1984. ISBN 3-442-06719-7.
  • Strachan, Hew. The First World War 1914-1918. New York & Oxford: Oxford University Press. 2001. ISBN 0199261911.
  • Stratis, John C. A Case Study in Leadership. Colonel Paul Emil von Lettow-Vorbeck. Springfield, VA.: NTIS, 2002. Microform-Edition.
  • Willmott, H.P. World War One. London: Dorling Kindersley. 2003. ISBN 0789496275

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]