המערכה בנורבגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המערכה בנורבגיה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Operation Weserübung.jpg
תאריך התחלה: 9 באפריל 1940
תאריך סיום: 8 ביוני 1940
משך הסכסוך: 8 שבועות ו-5 ימים
קרב לפני: המלחמה המדומה
קרב אחרי: המערכה על צרפת
מקום: נורבגיה
תוצאה: ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים
כוחות

תשע אוגדות,
גדוד ארטילריה, תבנית:אגד חטיבת חיל רגלים ממונעת,

סה"כ כ- 120,000 

נורבגיה: שש אוגדות כ-60,000 חיילים
דנמרק: שתי אוגדות כ-14,500 חיילים
צרפת ובריטניה: כ-35,000 חיילים

סה"כ כ- 109,500 חיילים 
אבידות
3,800 הרוגים, 1,600 פצועים  6,200 חיילים הרוגים, 400 אזרחים נורבגים הרוגים 

המערכה בנורבגיה (נקרא גם מבצע וסריבונג) הייתה העימות הצבאי הראשון בין בעלות הברית בריטניה וצרפת לגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.

מניעים לפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו מספר מניעים לפלישה הגרמנית לנורבגיה. הסיבה הראשונה הייתה החשש הגרמני מכיבוש נורבגיה על ידי הבריטים, דבר שיפגע באספקת עפרות הברזל משבדיה לגרמניה, מכיוון שאספקה זו עברה בעונת החורף בנתיב יבשתי משבדיה לנרוויק שבנורבגיה, ומשם לגרמניה דרך המים הטריטוריאליים של נורבגיה. חשש זה התגבר עם הפלישה הסובייטית לפינלנד וכוונותיהן של בעלות הברית לשלוח משלחת צבאית לסיוע הפינים שתעבור דרך נורבגיה ובכך תנתק את קווי האספקה הגרמנים.

כמו כן מאז תחילת המלחמה היה קיים לחץ מצד מפקד הצי הגרמני (הקריגסמרינה), אריך רדר, להוציא לפועל מבצע לכיבוש נורבגיה לשם לכידת נמליה והפיכתם לבסיסים למען הצי הגרמני, דבר שינתק את קווי הסגר הימיים של הבריטים על גרמניה ויפתח את האוקיינוס האטלנטי בפני כלי שיט גרמנים ובכך יאפשר לבצע הסגר על האיים הבריטים.

הכנות לפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרתם של אריך רדר ואלפרד רוזנברג הצליח הפוליטיקאי הנורבגי וידקון קוויזלינג, מנהיג הנאציונל סמלינג (מקבילתה של המפלגה הנאצית בנורבגיה), להיפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה. אחת הסיבות לדחיית הפלישה הייתה חילוקי דעות בין ראשי הצי, שסברו שבריטניה מתכננת מבצע לכיבוש נורבגיה, לבין ראשי ה-OKW, שסברו שאין כל חשש לפלישה בריטית לנורבגיה ולעת עתה מוטב שהיא תישאר ניטראלית.

ב-14 בפברואר 1940 שייטה הספינה הגרמנית אלטמרק במים הטריטוריאליים של נורבגיה תוך שהיא נושאת שבויים בריטים. המשחתת הבריטית אה"מ קוזאק תקפה את הספינה ושיחררה מאות שבויים בריטים, תוך שנורבגיה עצמה לא נקטה שום פעולה מלבד הגשת מחאה. דבר זה הבהיר להיטלר שנורבגיה לא תתנגד להפרת ריבונותה מצד בריטניה והגביר את חששו מחסימת נתיב האספקה הגרמני במימיה של נורבגיה.

היטלר מינה את הגנרל ניקולאוס פון פאלקאנהורסט לאחראי על תכנון הפלישה, וזה הגיש להיטלר את תוכנית הפלישה ב-21 בפברואר. על פי התוכנית, תוקצה דיוויזיה גרמנית אחת לשם כיבוש כל אחד מנמליה החשובים של נורבגיה - אוסלו, כריסטיאנסנד, ברגן, טרונדהיים ונרוויק.

המניע העיקרי לפלישה הוסר ב-12 במרץ 1940 כשהמלחמה הסובייטית-פינית הגיעה לקיצה, אולם היטלר היה נחוש בדעתו לפלוש לנורבגיה גם בלי הצדקה מדינית.

מהלך הפלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערים בהם נחתו חיילים גרמנים במהלך הפלישה

ב-9 באפריל 1940 כוחותיה של גרמניה התחילו בפלישתם לנורבגיה. באותו הזמן הגיש שגריר גרמניה באוסלו אולטימטום שבו הוא דורש שממשלת נורבגיה תקבל בברכה את כוחות הוורמאכט לשם "הגנה" מפני פלישה אנגלו-צרפתית. כעבור כמחצית השעה ממשלת נורבגיה דחתה את האולטימטום הגרמני והכריזה על כוונתה להלחם בפולשים.

כאשר הגרמנים נחתו בנרוויק נכנע להם מפקד חיל המצב המקומי קולונל קונראד סונדלו שהיה תומכו המושבע של קוויזלינג. הצי הנורבגי גילה התנגדות, אולם שתי ספינותיו במקום טובעו על ידי הצי הגרמני ונרוויק נפלה לידי הגרמנים.

גם טרונדהיים נפלה בקלות; ספינות הצי הנורבגי לא התנגדו לכוחות הפולשים ומלבד כמה מבצרים שנלחמו במשך שעות מספר, הנמל נלכד ללא כל קושי.

בברגן ההתנגדות הייתה יותר קשה; הסוללות שהיו מופקדות על הגנת הנמל פתחו באש ופגעו קשות בסיירת "קניגסברג" וספינה נוספת, אולם חיילים גרמנים שהצליחו לנחות מכלי שיט אחרים כבשו את העיר עד הצהריים. בשעה זאת כוח בריטי הגיע לעזרת הנורבגים ומפציצים טיבעו את ה"קניגסברג". צי בריטי המורכב משבע משחתות וארבע סיירות עמד להיכנס לקרב עם הצי הגרמני הקטן ממנו, אולם הוא נסוג בעקבות חשש הבריטים ממוקשים ימיים וממפציצי הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני.

צנחנים גרמנים לכדו את שדה התעופה בסולה, דבר שנתן למפציצים הגרמנים יתרון על הכוחות הבריטים וסיכל כל ניסיון בריטי להנחית כוחות במספרים גדולים.

הצי הגרמני שתקף את כריסטיאנסנד נהדף פעמיים על ידי המגנים הנורבגים, שאף גרמו נזק כבד לסיירת "קארלסרואה" שהובילה את ההתקפה, אולם ביצורי המגנים הושמדו בהפצצה של הלופטוואפה והעיר נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים.

ההתקפה הגרמנית באוסלו נהדפה. הצי הנורבגי הצליח להטביע את הסיירת הכבדה בליכר, שבין 1,600 נוסעיה שטבעו היו סוכני גסטפו ופקידי מינהלה שהיו אמורים לאסור את המלך הוקון השביעי והממשלה ולהתקין בנורבגיה משטר כיבוש. הצי הצליח בנוסף להכריח את אוניית המערכה זוטא ליצו לסגת אחרי שספגה פגיעות. למחרת זאת כוח קטן של צנחנים גרמנים הצליח לכבוש את אוסלו, אולם לא לפני שהמלך והממשלה, יחד עם הזהב שהיה מאוכסן בבנקים ומסמכי משרד החוץ, הצליחו להימלט לצפון המדינה.

הציר הגרמני באוסלו קורט ברוייר ביקש להיפגש עם הוקון, על פי הוראתו של שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ. ראש ממשלת נורבגיה הסכים בתנאי שהוורמאכט יסוג דרומה כדי להבטיח את ביטחונו של המלך, אך ברוייר סירב. הגרמנים ניסו ללכוד את המלך באמצעות שתי פלוגות צנחנים. בקרב שהתפתח בבאמאר הוסבו לכוחות הגרמנים אבדות כבדות על ידי הצבא הנורבגי והם אולצו לסגת.

בעקבות כישלון הניסיון ללכוד את המלך נפגש איתו ברוייר באלווארום ב-10 באפריל 1940 וניסה לשכנע אותו להשפיע על ממשלתו שתיכנע. למרות חנופותיו של ברוייר, ניסיונו לשכנע את הוקון למנות את קוויזלינג לראש ממשלה ולהפסיק את הלחימה נכשלו. אחרי הפגישה, בעת שנאם לפני ממשלתו, שלל המלך מכל וכל את תנאי הגרמנים ואף אמר שאם הממשלה תקבל אותם הוא יתפטר מתפקידו. הממשלה החליטה על המשך ההתנגדות לפלישה.

הגרמנים עשו עוד מספר ניסיונות לשכנע את המלך וממשלתו להיכנע וכשאלו כשלו, החליטו לחסל אותם. ב-11 באפריל 1940 להק מפציצי לופטוואפה נשלח לכפר ניבארגסונד, בו שהו אנשי הממשלה. הלופטוואפה הפציץ את הכפר עד שהושמד לגמרי, אולם למזלם של המלך וממשלתו הם הצליחו למצוא מקלט ביער סמוך כששמעו את המפציצים הבאים. לאחר עזיבת המטוסים המלך וממשלתו החליטו לסגת צפונה לכיוון ההרים.

בינתיים הבריטים המשיכו להלחם בכוחות הפולשים. ב-10 באפריל 1940 כוח ימי בריטי של 5 משחתות נכנס לנמל נרוויק והצליח להטביע שתיים מתוך חמש המשחתות הגרמניות, לגרום נזק לאחרות ולהשמיד את כל ספינות האספקה הגרמניות מלבד אחת. ביציאה מהנמל נפגשו עם כוח של חמש משחתות גרמניות שגרמו לטיבוען של שתיים מאלו הבריטיות, בעוד שהשאר הצליחו להימלט אל הים הפתוח.

הבריטים ערכו התקפה נוספת על נרוויק ב-13 באפריל 1940, בהובלת אוניית הקרב אה"מ וורספייט ומספר משחתות. הכוח הבריטי השמיד את זה הגרמני וגרם לבהלה ואי סדר בקרב חיל המצב הגרמני בעיר. הבריטים לא השכילו לנצל את ההזדמנות לכיבוש העיר, ובמקום זה בחרו להנחית את הכוח שלהם בהארסטאד, שהייתה בשליטה נורבגית ובמרחק 35 מיל צפונית לנרוויק.

כוחות בריטים וצרפתים נחתו מצפון ומדרום לטרודנהיים ב-20 באפריל 1940 במטרה להתקיף אותה, אולם זנחו את תוכניתם בשל חימושם הקל והפצצות הלופטוואפה. הם החליטו להצטרף לצבא הנורבגי בראשותו של קולונל אוטו רוגה, שנלחם כדי לעצור את ההתקדמות הגרמנית מאוסלו.

התנגשות ראשונה בין כוחות קרקע בריטים לגרמנים התרחשה בלילהאמר ב-21 באפריל 1940. הכוח הבריטי סבל מחימוש קל בלבד למול הטנקים והתותחים הכבדים, וכן היה נתון להפצצות הלופטוואפה. לאחר קרב שנמשך כיום נסוגו כוחות בעלות הברית לכיוון אנדאלסנאס, משם פונו על ידי הצי הבריטי בליל ה-30 באפריל.

כוח עדיף מספרית של בעלות הברית שתקף את נרוויק הצליח להסיג את הכוחות הגרמנים ב-28 במאי 1940 ונראה שבעלות הברית הצליחו לבסס את אחיזתם בצפון נורבגיה. ניצחון זה היה זמני בלבד, והתקפות הגרמנים בחזית המערבית גרמו להסגתן של יחידות בעלות הברית והכוחות הגרמנים בראשותו של גנרל אדוארד דיטל חזרו ממקום מקלטם בהרי הצפון וכבשו את נרוויק שוב ב-8 ביוני 1940. חיל המצב הנורבגי בראשותו של קולונל רוגה נכנע לגרמנים ב-12 ביוני 1940.

המלך וממשלתו נמלטו לגלות בבריטניה על גבי אה"מ דבונשיר ב-7 ביוני 1940 ולא שבו לנורבגיה עד לתום המלחמה, בשנת 1945.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה הצליחה לכבוש את נורבגיה ובכך להבטיח לעצמה את נתיב אספקת המשאבים החיוניים משבדיה. כמו כן, היא השתלטה על בסיסים ימיים בנורבגיה שהרחיבו את תחום פעילותו של הקריגסמרינה. מאידך, ניסיונם להתקין את קוויזלינג כראש ממשלה לגיטימי ולהעביר את המדינה תהליך של נאציפיקציה נכשל כישלון גמור כתוצאה מהתנגדותם העיקשת של הנורבגים. כדי להתגבר על התנגדות זאת נאלצו הגרמנים להציב חיל כיבוש בן 300,000 חיילים בנורבגיה ובכך לבזבז משאבי כוח האדם חיוניים שיכלו לשמש אותם בחזית.

לאחר כיבושה היוותה נורבגיה המאגר הגדול ביותר של גרמניה הנאצית לילדי פרויקט לבנסבורן, ונפתחו בה בין 9 ל- 15 מרכזי לבנסבורן.

כישלון בעלות הברית במערכה בנורבגיה היה לאחת מן הסיבות שהובילו להתפטרות ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין והחלפתו בווינסטון צ'רצ'יל.

יהדות נורבגיה במהלך הכיבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות נורבגיה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה בנורבגיה קהילה יהודית קטנה ביותר; שכן בדומה לשאר ארצות סקנדינביה, אסורה הייתה כניסת יהודים לנורבגיה עד המאה ה-19. בנורבגיה הייתה נהוגה אנטישמיות מובהקת עוד זמן רב לפני הכיבוש הנאצי. הדבר בא לידי ביטוי בכלי התקשורת ובנאומי מדינאים, אף כי לפני הכיבוש הנאצי לא התבטא בחקיקה פורמלית כנגד יהודים. כאשר פלשו הגרמנים למדינה, בשנת 1940, חיו בה כ-1,800 יהודים. המחתרת הנורבגית שלחמה בצבא הגרמני הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השבדי. מאה יהודים נוספים שרתו בצבא הנורבגי החופשי שהוקם על אדמת בריטניה. שאר יהודי נורבגיה, כ-750 במספר, נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, משם לא שבו, פרט ל-25 מהמשולחים בלבד אשר שרדו.