המערכה על נגבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגדל המים שנוקב בקרבות

המערכה על נגבה הם קרבות המגן של קיבוץ נגבה במלחמת העצמאות בתקופה של כחודשיים מרגע פלישת הצבא המצרי במאי 1948 ועד קרבות עשרת הימים ביולי אותה שנה. [1]

הקיבוץ נמצא במרחק של 1800 מטר צפונית לכביש מג'דל - אל-פאלוג'ה (אשקלון - קרית גת), במעין עמק המוקף ברכסים הנמצאים סביבו, עליהם היו בנויים כפרים ערביים. נגבה גת וגלאון, היו הקיבוצים היחידים הפזורים לאורכו של ציר רוחב אסטרטגי מג'דל (אשקלון) -עיראק אל-מנשייה (קריית גת) - חברון.

לכן כאשר פלש הצבא המצרי ב-15 במאי 1948, מיד פשטה חטיבה מצרית והשתלטה על ציר זה כדי לנתק את הנגב.

הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלטים וכפרים עוינים סביב נגבה

כללית: הכוחות המצריים פלשו למדינה עם שש חטיבות סדירות, כולל ארטילריה, שריון, ושלוש טייסות שעמדו במצב הכן להפצצה, יירוט וריקוט. כל חטיבת חי"ר מצרית הכילה שישה גדודים, כל גדוד הכיל חמש פלוגות מהן ארבע רגלים ואחת מסייעת. נוסף לכך, לכל גדוד מצרי הייתה מחלקת תותחים נגד טנקים שש ליטראות. כמו כן הכילה הפלוגה המסייעת שלושה עשר נושאי ברן.

כעבור כחודש ימים מהפלישה תוגברו הכוחות המצריים באוגדת רגלים ושלוש פלוגות שריון.

מולם, עמדו במרחבי הנגב והדרום שתי חטיבות:

  1. חטיבת גבעתי עם תקני כוח אדם סבירים.
  2. חטיבת הנגב שמצבת כוח האדם שלה הגיעו לשליש מהתקן.

לכוחות הישראליים לא היו תותחים, לא שריון ולא חיל אויר שמסוגל להתמודד בשלב זה עם האויב, עד סוף חודש מאי 1948.

חטיבת גבעתי כללה חמישה גדודים, כל גדוד כלל שלוש פלוגות רגלים ופלוגה אחת מסייעת. לפלוגה המסייעת היו שש מרגמות "3 (אינץ'), וארבעה מקלעים בינוניים מסוג בזה תוצרת צ'כיה. זה היה כל הנשק המסייע הכבד של כל אחד מגדודי חטיבת גבעתי.

מערכת ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך שדות המוקשים סביב נגבה, יוני 1948

מערך ההגנה ההיקפית של נגבה התבסס על מספר גורמים:

מערך עמדות
שרשרת של 13 עמדות (מעין מוצב) מקיפות כליל את הקיבוץ. עמדות אלה הכילו 4-6 לוחמים כל אחת. נחפרו תעלות קשר שחיברו את כל המוצבים, את הבונקרים, מחסני התחמושת המירפאה, המיפקדה וכן התחברו אל כל שוחות השועל והחפירות בקיבוץ. בכל עמדה היה מכשיר טלפון שדה EE-8. במקלט המטה הייתה מרכזייה שחיברה את כל העמדות ושלטה על הקשר ביניהן.
מצבת נשק מתוגברת
מצבת הנשק של המגינים כללה: כ- 14 מקלעים מסוג מ.ג. 34 , 142 רובי מאוזר צ'כיים, 20 תתי מקלע, 3 מרגמות "3 עם 50 פצצות לכל מרגמה, 2 מקלעים כבדים: אחד- "בזה" עם 16000 כדורים, שני- בראונינג "0.5.
שדות מוקשים
סביב גדרות הקיבוץ נטמנו 4 שדות מוקשים ו - 9 חגורות מוקשים, במספר כולל של כ - 2200 מוקשים. היו אלה מוקשים נגד רכב וסוגים שונים של מוקשים נגד אדם: מוקשי נעל ,מוקשים קופצים 47 (שרפנלים) ומוקשים מאולתרים. שדות מוקשים אלה שנפרסו לכיוון צפון מזרח למשלט עיבדיס, לדרום עד לקרבת משטרת עיראק סווידאן, למערב עד לגבעה 113 ובמזרח עד לשדות בית עפה, הפכו את נגבה לעמידה ובטוחה.
מטוס סיור מסוג וסטלנד לייסנדר שניתן לחמשו ב-8 פצצות
כוח אדם מיומן
לרשות המגינים עמדו 70 חברי קיבוץ ו- 66 לוחמי גבעתי. ב - 25 במאי הגיעה תגבורת של 30 לוחמים ובכך עלה מספר הלוחמים ל- 166 איש.
ביטחון ושקט נפשי
הקשר הרציף שקיימו יחידות גדוד 53 עם העורף, איפשר ללוחמים ללחום בביטחון תוך ידיעה שאת הנפגעים קשה שיזדקקו לפינוי מהיר, ניתן יהיה לפנות מדי לילה לבתי חולים בעורף. כמו כן איפשר קשר זה הזרמת ציוד, תחמושת ותגבורות בכוח אדם.

תקיפות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 21 במאי 1948 הוחדרו בהחבא מבעוד לילה לנגבה כוחות רבים כהכנה למתקפה על משטרת עיראק סווידאן. כנראה שהמצרים הרגישו בתכונה זו, והפציצו את הקיבוץ ממטוסים. אחת הפצצות שהוטלה על ידי מטוסי וסטלנד לייסנדר פגעה בריכוז של לוחמים והרגה את מפקד נגבה, יצחק דובנו וארבעה מחיילי גדוד 53.

ההתקפה המשולבת הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס ספיטפייר מצרי, אחד מאלה שתקפו את קיבוץ נגבה, חוף הרצליה, 1948
עמדה מבוצרת בנגבה. על השלט כתוב:תבונה, אומץ לב, אהבת החרות, הם יסודות לחימתנו

ב- 2 ביוני ניצפו כוחות מצריים יורדים מגבעות משטרת עיראק סווידאן והכפר עיראק סווידאן. בו זמנית נצפתה תנועה של העברת תותחים נגד טנקים בבית עפה לעמדות שהוכנו מראש במרחק של כ- 100 מטר לפנים. בעוד מתקדמות פלוגות הרגלים לכיוון נגבה, החלו מטוסי ספיטפייר להטיל פצצות שבחלקן הגדול התפוצצו מחוץ לגדרות המשק. לאחר כשבע דקות הופיעו שני מטוסי דקוטה שהטילו אף הם פצצות שרובן לא פגע בתחומי המשק. אבל ברגע שהמפציצים עזבו את שמי נגבה, החל מטר פגזים של תותחי 25 ליטראות משתי סוללות שהיו מוצבות האחת ליד מג'דל והשנייה בשדה התעופה של אל פאלוג'ה.

אחרי גישושים ותיקוני ירי, הצליחה אחת הסוללות לפגוע במגדל המים. ההפגזה נמשכה כעשרים וחמש דקות וחדלה משום שהכוחות הרגליים המצריים התקרבו למרחק של 800 - 900 מטר מגדרות נגבה. בשלב זה, החלו לנוע לכיוון נגבה כוחות שריון שמנו כתשעה טנקים, ארבעה מהם המשיכו לכיוון גבעה 113 ושם נשארו. יתר חמשת הטנקים התקדמו לכיוון נגבה ושלושה מהם המשיכו לכיוון בית עפה, איפשרו לשריוניות שירדו מהכפר עיראק סוידאן לעבור אותם ונעצרו במרחק של כ- 1100 מטר מזרחית לעמדה מספר 10. כל השריוניות התקדמו עד למרחק של כ- 800 מטר. בשלב זה החלו שתי המרגמות של המגינים לטווח על קבוצות השריוניות ונושאי הברן ואף פגעו בחלקן. תוך תנועתם, עלו שני טנקים על מוקשים במרחק של כ- 1200 מטר דרומית לגדר ומיד הגיעו שני טנקים מהמצודה וגררו אותם. מפקדי העמדות הורו לנצור אש עד אשר יגיעו הרגלים המצריים למרחק של אש יעילה (כ- 400 - 500 מטר), על מנת לחסוך בתחמושת.

כל השריוניות ירו כאחת אש רצופה. תותחי שש הליטראות בבית עפה ירו אף הם ברצף לכיוון המבנים והעמדות של המגינים. ופגעו בבתים ובמבני המשק. התוקפים הרגלים המצריים המשיכו לנוע והגיעו לטווח הירי של המגינים. אש נפתחה עליהם והכריחה אותם לתפוס מחסה. קרב זה נמשך כארבע שעות עת הגיעו חלק מהתוקפים קרוב לגדרות אולם נסוגו מאחר שעשרות מהם נפגעו ממוקשים וירי המגינים.

לעזרתם של המגינים באה יחידת ג'יפים של חיות הנגב מחטיבת הנגב תחת פיקודו של ישראל כרמי. הם נתבקשו על ידי מפקד החטיבה לסייע. הם פתחו באש על המצרים מאגפם. נוסף להם תותח שדה 25 ליטראות שהוצב בכפר ורבורג וירה למטרות באזור משטרת עיראק סווידאן.

בשעות אחר הצהריים נוכח הפיקוד המצרי שאין הישגים להתקפה ואבדותיו כבדות. הוא פקד על נסיגה כללית.

הטנק המצרי מסוג פיאט M13/40 שעלה על מוקש ב 12.7.48 ליד הגדר הדרומית של נגבה.

למצרים היו מאות נפגעים מהם כ- 180 הרוגים. תשעה אמבולנסים ומספר משאיות ניצפו על הכביש לשם איסוף הפצועים.

אבידות המגינים היו: שבעה הרוגים וכ- 30 פצועים.

ההתקפה המשולבת השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים מוצבים בקיבוץ נגבה במלחמת העצמאות 30 באוגוסט 1948

יום לפני תום ההפוגה הראשונה, שעמדה לפוג ב-9 ביולי, הפרו המצרים את הפסקת האש ותקפו מספר משלטים שהוחזקו בידי צה"ל, כבשום ופנו לשלב הבא בנסיונותיהם להתקדם צפונה. בכך נפתחו קרבות עשרת הימים בדרום. ב - 8 ביולי 1948 החלה מתקפה מצרית משולבת על מוצב קדמי של באר טוביה-בית דראס, משלט עיבדיס ומשלטי ג'וליס.

רכס עיבדיס היה במרחק של כ- 1900 מטר צפונית מזרחית לנגבה. מקרבות אלה ומפי שבויים נודע שהמערכה על נגבה בפתח. נגבה הייתה בכוננות גבוהה מאז ה - 8 ביולי.

טנק מטילדה סימן 2

ב - 12 ביולי בשעה 06:25 החלה לנחות על נגבה הרעשת תותחים ומרגמות מעשרות קנים. ההרעשה נמשכה כ- 90 דקות. מיד עם סיומה הופיעו 2 טייסות מפציצים מצריים מעל שמי נגבה. האחת, טייסת מטוסי "דקוטה" והשנייה מטוסי "וסטלנד לייסנדר". הדקוטות הטילו את מטענן שנפל חלקו בתוך שטח הקיבוץ וחלקו מחוצה לו. מטוסי הלייזנדר הטילו מטען של כ - 20 פצצות רסק ותבערה שפגעו במדויק בתחומי המשק וגרמו מיד לשרפות באזורים שונים של הקיבוץ. מבנים בערו וקרסו וביניהם הרפת וגן החיות של הילדים. עמדה בערה ולוחמיה עמלו לכבות את הלהבות.

אנדרטה למגיני נגבה - חברה, חבר וחיל. פסל: נתן רפופורט, 1953
מבט אווירי על קיבוץ נגבה שספג פגיעות קשות, 30 באוגוסט 1948

דקות ספורות מתום ההפצצה הגיעו ארבעה מטוסי ספיטפייר והטילו מטען של 8 פצצות של 50 קילוגרם. התצפיתן שעל מגדל המים דיווח על יחידות גדולות של שריון יורדות בכיוון נגבה ממצודת עיראק סויידאן, מהכפר הסמוך לה ומגבעה 113, מאחוריהן נעו גדודי רגלים. יחידות השריון כללו כ- 20 טנקים רובם קלים ומיושנים עם תותחי 2 ליטראות. בין הטנקים התוקפים היו 2 טנקים מסוג מטילדה עם תותחי 40 מ"מ ושני טנקים בינוניים מסוג M13/40 חמושים בתותחי 47 מ"מ. בו זמנית חזרה טייסת הספיטפיירים והחלה בריקוט הקיבוץ. כעשר דקות לאחר מכן החלה התקדמות של שריוניות ונושאי ברן תוך כדי פליטת אש חזקה מתותחים ומכונות ירייה. תוך כ- 20 דקות התקרבו יחידות הרגלים לטווח ירי האש של המגינים. כולם פתחו באש רובים, גם המגינים וגם התוקפים. ארבע שריוניות עלו על מוקשים והתפוצצו. גם שלושה טנקים נפגעו. שניים מהם נגררו מיד למצודה המצרית. טנק שלישי מסוג M13/40 עלה על מוקש כ- 80 מטר מדרום לגדר, אחד ממאות שטמן החבלן עודד נגבי סביב נגבה. הטנק נעצר כליל לאחר שהמוקש קרע את השרשרת שלו. עשרות לוחמים מצריים נראו נפגעים מירי המגינים ומפגיעות המוקשים. טנק מצרי אחר הגיע לגדר, לפתע הסתובב לאחור והחל לנוע דרומה לכיוון המצודה, ללא סיבה ברורה. אחריו פנו ונסוגו שאר הטנקים, השריוניות וקבוצות החיילים.

אחר הצהריים ניסו המצרים לתקוף שוב. אולם גם הפעם הצליחו המגינים להודפם תוך גרימת אבידות כבדות בשורותיהם. הקרב הסתיים. עשרות פצועים מצריים נלקחו על ידי חבריהם לכיוון המצודה. המצרים השאירו כ- 230 גוויות בשדה. לא ניתן היה לדעת את מספר הפצועים כי הם פונו משדה הקרב תוך זמן קצר. הקרב הסתיים בשעת בין הערביים לאחר כתשע שעות של לחימה. המצרים פינו את פצועיהם במהירות וגררו באופן מיידי כלי רכב משוריינים שנפגעו. חלק מההרוגים המצריים פונו רק כעבור שישה ימים, משום שלא ניתן היה לאפשר לצלב האדום להיכנס לאזור שדות המוקשים כל עוד המלחמה הייתה בתוקפה.

המגינים שילמו מחיר יקר: חמישה הרוגים וארבעים וחמישה פצועים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עודד נגבי, הייתי חבלן, ירון גולן, 2001.
  • יעקב (קובה) וילן, בדרך אל נגבה, אופיר, 1993.
  • עורך:יצחק פונדק, גדוד 53 הפרברים, ירון גולן, 2006.
  • עורך:אריה חשביה, עד הלום, משרד הביטחון, 2005.
  • אברהם אילון, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות, 1963.
  • אשר שופט, קול נגבה, יומן קרבות תש"ח, קיבוץ נגבה, 1979.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך נכתב בהסתמך על מקורות ספרותיים שונים וכן על פי עדויות לוחמי גדוד 53 גבעתי