המערכה על נהר סניו

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: פירוט יתר.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ההגנה הגרמנית בצפון איטליה בשנת 1944 - הקו שבו נלחמה הבריגדה היהודית נקרא Ghengis Khan Line

נהר הסניו. מעט דרומית לו - נהר למונה

המערכה על נהר סניו הייתה מערכה במלחמת העולם השנייה בחזית איטליה בה לחמה הבריגדה היהודית.

במרץ 1945 נעה הבריגדה היהודית לצפון איטליה במטרה לסיים את השחרור של המדינה מהכובש הגרמני, אשר פלש לאיטליה, אחרי שממשלת איטליה חתמה, ב-8 בספטמבר 1943, על הסכם שביתת נשק (למעשה כניעה ללא תנאי) לבעלות הברית. באיטליה, במערכה על נהר סניו, הגדודים מארץ ישראל לחמו - לראשונה - תחת דגל יהודי.

ב-3 במרץ 1945 נעה הבריגדה היהודית ממרכז איטליה (פירנצה והסביבה) צפונה, לכיוון רוונה בתוואי "ויה אמיליה" (Via Emilia), הדרך העתיקה המובילה ממרכז איטליה לצפון מזרח איטליה. הגרמנים הקימו בדרך זו "קו ביצורים" שכונה הקו הגותי (Linea Gotica) - קו ההגנה האחרון בחזית האיטלקי, כדי לעצור את התקדמות בעלות הברית ולמנוע מהן להשלים את כיבוש איטליה. הקו הגותי היה קו הגנה שחצה את איטליה מהעיר פיזה לחופי הים התיכון, עד העיר רימיני לחוף הים האדריאטי.

הבריגדה הוצבה מול קו-משני של הקו-הגותי, שנקרא "קו ג'ינגיס חאן" (Ghengis Khan) או "הקו הירוק". קו ג'ינגיס חאן עבר בתחומי שלושה אזורים: אלפונסינה (Alfonsine), קסטלבולונייזה (Castelbolognese) וקוטיניולה (Cotignola). בתחילה לחמה הבריגדה בגזרת אלפונסינה המישורית והפתוחה, והלחימה השתרעה צפונית מזרחית לעיר רוונה. בהמשך עברה הבריגדה מערבה לאזור הררי, בין קסטלבולונייזה לקוטיגנולה בהרי האפנינים. שטח ההיערכות של הבריגדה היה דרומית לנהר הסניו (Senio), יובלו השמאלי של הנהר רנו (Reno), בינו לבין נהר למונה (Lamone), הדרומי לו. גדודי הבריגדה חנו בעמק צר שבו זרמו הנהרות. צפונית לנהרות היו העמדות של הצבא הגרמני.

החזית הגרמנית שעמדה מול הארמיה השמינית, שכללה את שלושת גדודי הבריגדה, חטיבה קנדית מוגברת וכוחות נוספים, הייתה מורכבת מהכוחות הבאים: חטיבת "יֶ‏גֶ‏רס" אוסטרית צפונית לרוונה, וצפונית - מערבית מנהר סניו הייתה חטיבת צנחנים גרמנית משוריינת, המורכבת ממתנדבים צעירים בעלי ציוד משופר ונשק אוטומטי. באפריל 1945, חודש לפני סיום המלחמה, בוצעה המתקפה האחרונה והמכרעת נגד גרמניה. במאי 1945 גרמניה הנאצית נכנעה ותפקידה המלחמתי של הבריגדה היהודית הסתיים.

בעיר אלפונסינה (Alfonsine), מצפון לרוונה, נמצא מוזיאון "Museo della Battaglia del Senio" המתעד את הקרבות על נהר הסניו.

חזית וילנובה

החטיבה הגיעה ממרכז איטליה לעיר צ'רוויה (Cervia) לחוף הים האדריאטי, דרומית לרוונה ושם נקבע בסיסה הראשוני. לפני הכניסה לחזית התקיימה תפילה חגיגית לכל חיילי החטיבה. על שולחן הונח ספר תורה אשר ליווה את החיילים היהודים מאז היציאה מארץ ישראל. רב החטיבה קרא פסוקים מהתנ"ך, נשא נאום ובירך את החיילים בברכת כוהנים. מצ'רוויה נכנסה החטיבה לעיר רוונה, בטווח ההפצצה של תותחי הגרמנים, ומשם המשיכה לקו הלחימה הראשון, חזית הכפר וילנובה (Villanova) ,שבמחוז אמיליה-רומאניה על שפת הנהר למונה (Lemone).

כאשר הגיע הגדוד השני של הבריגדה לכפר וילנובה, ב-4 במרץ 1945, הוא החליף את הגדוד הוולשי שהוצב במקום. לאור היות הגזרה מישורית, כמעט ללא עצים ומבנים שיכלו לשמש מחסה מפני הירי הגרמני, שנמשך ברציפות ימים ולילות, מפקדי הבריגדה הזהירו את החיילים לשמור על דריכות, לא להדליק אש כדי למנוע מהגרמנים לכוון את הארטילריה, ולנוע רק באזורים שפונו ממוקשים - השטח היה זרוע מוקשים נגד אדם (מוקשי רגל).

הצבא הגרמני שניצב מול החטיבה היהודית, לא ראה עצמו עדין מובס (למרות היותו בנסיגה מתמדת). תפקידו היה לבלום את התקדמות בעלות הברית, כדי שמפקדת בעלות הברית לא יוכלו להוציא כוחות צבא מאיטליה כתגבורת לחטיבות במרכז אירופה, שהתקדמו לעבר כיבוש גרמניה. שטח ההפקר בין כוחות הבריגדה לבין הכוחות הגרמנים היה ממוקש ונחצה על ידי תעלת מים להשקיה, פוסו-ווטרו.

עם הכניסה לקו נקבע סבב: כל גדוד יהיה בקו 12 יום ובעורף 6 ימים. הפעילות האופיינית לשגרת הקו כללה סיורים, מארבים, היתקלויות, ירי מרגמות והפגזות ארטילריה. הטווחים הקצרים בין חיילי הבריגדה לבין הגרמנים הביאו לכך שרוב הפעילות הייתה באמצעות מרגמות וארטילריה.

ב-11 במרץ הגיע למקום הגדוד השלישי. הגדוד השני עבר לאימונים ותירגל שיתוף פעולה עם השריון. האימונים סוכמו בתרגילים פלוגתיים בסיוע טנקים, כהכנה לקראת ההתקפה האחרונה על הצבא הגרמני הנסוג.

פוסו-ווטרו

במערכה

ב-17 במרץ 1945 חזר הגדוד השני לחזית. יומיים לאחר מכן התקדמו כוחות הגדוד לתעלת המים, שם נתקלו באש מרגמות וצלפים. כעבור יומיים, ב-19 במרץ, השתתף הגדוד בהתקפה שמטרתה להגיע עד לתעלה פוסו-ווטרו, שמאחוריה התבצרו הגרמנים. הקרב היה קשה והשטח היה מוצף אש מקלעים ומרגמות. החובש משה זילברברג, שהיה "נושא אלונקות", התנדב שלוש פעמים ברציפות לצאת ולחבוש את הפצועים, לטפל בהם ולשאתם למקום מחסה. לאחר סיום הקרב נשאר מרצונו בשדה כדי להראות לאחרוני השבים את המעבר הנוח והבטוח ביותר, דרך שדה מוקשים. באותו ערב המליץ הרב-סרן האנגלי מפקד הפלוגה, להעניק לזילברברג אות הצטיינות. למחרת היום, 20 במרץ 1945, משהתחדש הקרב, נודע על פצוע המונח בשדה. זילברברג יצא תחת אש אויב כבדה אל הפצוע, ובשעה שטיפל בו, כשהוא נושא את דגל הצלב האדום, נורה על ידי צלף גרמני ונהרג במקום, ביום ו' בניסן ה'תש"ה. היה זה החלל הראשון של הבריגדה בגזרה. באותו יום, בסיוע טנקים וארטילריה, הקימה הבריגדה מוצבים קדמיים שהצליחו להדוף את התקפות הנגד הגרמניות. כך החלה המערכה בין הבריגדה היהודית לגרמנים בחזית האיטלקית.

בפוסו-ווטרו התרחשה פעולת פטרול קטלנית, שבה נהרגו כמה חיילים יהודים של הבריגדה, כאשר יצאו לפטרל מעבר לקווים. לאחר שהפטרול הראשון אבד, יצא לדרך פטרול נוסף, מיומן מקודמו. פעולת הפטרול השני חיסלה את הפטרול של הגרמנים שפגע בפטרול הראשון.

מצאנו-אלפונסינה

ב-3 במרץ 1945 הגיע "הגדוד השלישי" של הבריגדה לגזרת "מצאנו (Mezzano) - אלפונסינה". היה זה המקום הראשון שבו הגדוד השלישי היה ערוך ללחימה. כמו בכל חזית "לילנובה", השטח היה מישורי ופתוח, הגרמנים המשיכו להלחם בעקשנות ושטח ההפקר היה ממוקש.

לה ג'ורג'טה

עמדת לה ג'ורג'טה שימשה לגרמנים נקודת תצפית מצוינת על עמדות הבריגדה היהודית. קציני הטיווח הארטילרי של הגרמנים השקיפו על עמדות הבריגדה, ובמכשירי האלחוט שבידיהם כיוונו את התותחים הגרמניים שהיו מאחוריהם. עובדה זו הביאה להרוגים רבים בכוח הבריגדה. לאחר מספר ימים, שבמהלכם עלה מניין ההרוגים (כתוצאה מהפגזים, אך גם כתוצאה מפטרולים והתקפות כוזבות), החליטה המפקדה של הבריגדה לחסל ולהשמיד את עמדת לה ג'ורג'טה.

בלילות ה-17 וה-18 במרץ יצאו חיילים מכיתת החפרים של הגדוד השלישי, להתקין שביל ברוחב 4 מטרים בתוך שדות מוקשים שהפרידו בינם לבין עמדות הגרמנים, כדי לאפשר מעבר טנקים. ב-19 במרץ השתלטו שני סיורים של הגדוד השלישי על שלוש עמדות שתפסו הגרמנים בשטח ההפקר וש‏בו‏, לראשונה, 12 חיילים גרמנים. למחרת, ב-20 במרץ, השתתף הגדוד השלישי בקרב ובסיוע מטוסים, טנקים וארטילריה הגיע לכפר הקטן "לה ג'ורג'טה". הייתה זו הפעולה המורכבת ביותר שהוטלה על הבריגדה עד לאותו יום.

ההתקפה לשם השמדת עמדת לה ג'ורג'טה החלה בשעה עשר בבוקר, 20 במרץ 1945. כוח ההתקפה הורכב מעשרים חיילים מפלוגה ב' של הבריגדה ומעשרים חיילים של פלוגה ד', בסך הכול 40 חיילים. לפני שהחלה ההתקפה הובאו למקום שלושה טנקים בינוניים מטיפוס צ'רצ'יל, שהתגנבו לעמדה הקיצונית של פלוגה ב', העמדה הקרובה ביותר ללה ג'ורג'טה. נסיעת טנקים גורמת לרעש רב, וכדי שהגרמנים לא יוכלו לשמוע את הטנקים, פתחו תותחני הבריגדה בהרעשה ארטילרית כבדה על עמדותיהם של הגרמנים. לפני הטנק הראשון רצו פלסים שסימנו את השביל שפונה ממוקשים, ערב קודם. אש גרמנית מרוכזת ממקלעים וממרגמות הומטרה על התוקפים החשופים והחייל חיים ברוד נפגע בצווארו ומת במקום. לאחר שהגיעו לגבול תעלת המים שבחווה (תעלה שהפרידה בין קו החזית של הגרמנים לבין קו החזית של הבריגדה), החלו הגרמנים בירי כבד לעבר כיתות התוקפים היהודיים. התקפה זו גרמה למספר קטן של הרוגים ופצועים, וזמן קצר לאחר מכן, חוסלה העמדה שירתה על הבריגדה. גם לאחר חיסול העמדה היה המקום מלא בעשרות גרמנים רגליים שהיו קרובים לחיילי הבריגדה ולכן הטנקים לא יכלו לפגוע בהם. כיתות התוקפים היהודיים לחמו בהם פנים אל פנים עד שעמדת לה ג'ורג'טה נכבשה. במהלך הקרב איבדה הבריגדה היהודית חיילים רבים.

באותם הימים מפקדת בעלות הברית פרסמה הודעה רשמית שאישרה כי הבריגדה היהודית נמצאת בחזית הלחימה בגרמנים וברכה אותה. הברכה צוטטה בעיתונות העולם וכונתה בשם אות (token). גם מפקד כוחות בעלות הברית, הגנרל האמריקאי, מארק קלארק, שלח ברכה מיוחדת לבריגדה.

ב-24 במרץ יצאה הבריגדה מגזרת אלפונסינה ולמחרת קיבלה אחריות על קו חזית חדש, על נהר הס‏ניו‏.

הצליחה של נהר הסניו

מפקדת הצבא הבריטי החליטה למסור לידי הבריגדה גזרה חדשה, קשה יותר, במערב. ב-25 במרץ 1945 עברו שלושת גדודי הבריגדה, מהמזרח, מאזור רוונה (חזית וילנובה - גזרת מישור אלפונסינה) למערב, לאזור העיר פאנצה (Faenza), שבה נערכה החטיבה למערכה הצבאית החשובה - הצבת ראש גשר לצפון, אל מעבר לנהר ס‏ניו‏. מטרת המעבר הייתה לגרום להתמוטטות קו ההגנה האחרון של הגרמנים, "קו ג'ינגיס חאן". גזרת נהר הסניו הייתה שונה מגזרת מישור אלפונסינה בכך שהייתה בעלת אופי הררי ומבותר. השטח היה ממוקש באופן מפוזר. בין גדודי הבריגדה לבין חטיבת הצנחנים הגרמנית הפריד נהר הסניו שהתפתל בתוך עמק צר. שלושת גדודי הבריגדה החזיקו כל אחד קטע של הגזרה ושלא כמו בגזרה הקודמת לא התקיים ביניהם סבב. לאור היום הייתה הארטילריה פעילה ובלילה היו סיורים עם היתקלויות. בחלק מהאזור התנהלה התנועה באמצעות פרדות. גם את האספקה לעמדות הביאו פרדות, מובלות על ידי חיילים איטלקים, ששיתפו פעולה עם בעלות הברית. הפרדות שימשו גם למטרות הומניטריות, וכך מתאר אחד החיילים: "למקום הריכוז שלנו מגיעה שיירת פרידות ועל כל אחד קשורים שתי אלונקות: באחת - הרוג ובשנייה - פצוע."

ליל הסדר בחזית

ליל הסדר לאור היום

ארבע ימים לאחר שהגיעו היחידות לחזית החדשה חל ליל הסדר. חבילות מצות ויין תוצרת ארץ ישראל הגיעו לחטיבה, יחד עם העיתון "לחייל" ובו ההודעה הרשמית של משרד המלחמה הבריטי כי החטיבה היהודית הלוחמת משתתפת בחזית באיטליה. הייתה זו שעה של התרוממות רוח. חלק מהחיילים ערכו את ליל הסדר לאור היום. קבוצות אחדות של חיילים הסתפקו במצות אחדות וכוס קפה, קראו את ההגדה של פסח מתוך הסידורים שהיו ברשותם, ערכו סדר כל אחד עם עצמו ובסיומו יצאו לעמדות. אחד החיילים קיבל חבילה לפסח מארצות הברית ובה אבקת בורשט כשרה לפסח. הוא החליט להמס את האבקה וכך היחידה שלו טעמה משקה בצבע אדום במקום יין, שלא הגיע ליחידתו. ביחידת התותחנים היו גם יהודים מבריטניה וכך היחידה חגגה את ליל הסדר שני לילות. הסדר נערך על שולחנות, שבהם הסבו בקבוצות, אחת אחרי השנייה. אחד המשתתפים מציין כי הפסוק "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך", שנאמרו - "היו הקולעים ביותר ששמעתי בחיי"

סיום המערכה

כאשר הסתיימה המתקפה האחרונה והמכרעת של בעלות הברית, הסתבר כי חלקה של הבריגדה היה צנוע ונמשך זמן קצר. המשימה שהוטלה עליה היתה לצלוח את הנהר ולבצע התקפה מוגבלת. מאמץ ההבקעה העיקרי נותר בידי הפולנים. התוכנית הייתה שהבריגדה תשתלט על הרכסים שמצפון לסניו. ב-12 אפריל 1945 הגדוד הראשון חצה את נהר הסניו והתקדם צפונה, ממערב לגדוד השני. למחרת הגיע ל"מאצואאנו". ב-15 באפריל הגדודים הוצאו מהחזית למנוחה, שהתארכה מעל המצופה, ובכך סיימה הבריגדה היהודית את חלקה במתקפה של בעלות הברית. באזור הביצות של קמצ'יו (Valli di Comacchio) נמשך המרדף של חיילי הבריגדה אחרי שרידי הצבא הגרמני עד לכניעה הסופית של הגרמנים. מכאן עבר הגדוד לטרוויזיו.

התותחנים

התותחנים במערכה על סניו באיטליה - מרץ 1945

בתקופה שבין 27 במרץ לבין 15 באפריל 1945 סייע גדוד תותחני שדה 202 בצליחת נהר הסניו ובמרדף אחרי נמלטים. הגדוד מנה 600 חיילים, ביניהם, אדמונד דה רוטשילד, דור חמישי לשושלת משפחת רוטשילד הבריטית, אשר הקים ופיקד על סוללת תותחים.

את האימונים באיטליה עבר הגדוד ליד העיר פורלי. הוא הגיע ב-25 במרץ 1945 לחזית, באזור בריזיגלה, היכן שמוקמה מפקדת הבריגדה היהודית. סוללות התותחים, בעלי 25 ליטראות, נועדו לפגוע במטרות בעומק האויב ולשתק את מקורות הירי הגרמני. בעזרת התותחנים נחלצו סיורים שהסתבכו בעומק האזור הגרמני. היוזמה הייתה בידי החטיבה היהודית הלוחמת, אשר פגעה בכל מטרה גרמנית שהתגלתה, נייחת או בתנועה.

ההנדסה הקרבית

ב-9 באפריל 1945 החלה המתקפה הסופית של בעלות הברית, האנגלים במזרח והאמריקאיים במערב. הגדודים היהודיים התקדמו וההנדסה הקרבית התבקשה לבדוק את הדרכים. התברר כי הגרמנים פיזרו בנסיגה כמות גדולה של מוקשים, חלק מהם ללא סדר מסוים. כיתות חבלנים התקדמו בדרכים עם דקרן מחודד ובדקו כל גבשושית חשודה. אם נמצאה כזאת, הוזעק חבלן עם מגלה מוקשים, הנדלק כשהוא בא במגע עם מתכת. אם קיים חשד למוקש, מניחים במקום כיסוי מתכת בצבע לבן. החוליה הבאה, המקצועית ביותר, מסיימת את העבודה.

על מיקוש הכבישים מספר חייל חיל ההנדסה, דוד בן דוד: "הכביש היה ממוקש בצורה מזעזעת - מאות מוקשים על קטע קטן של הכביש ובצדדיו, על מנת לפגוע בהולכים בו ובחיילי ההנדסה המפנים את המוקשים". הגרמנים נהגו למקש את התעלות בצידי הכביש כדי להרוג את החבלן התופס מחסה בעת הוצאת המוקש. במרוצת הרדיפה אחרי הגרמנים פחתה הזהירות ושיירות של נפגעים ממוקשים החלו להגיע מהחזית. הפצועים קשה נישאו על ידי החובשים באלונקות והאחרים על כתפי חבריהם. בסופו של דבר, היחידות הגיעו למקום בו הגרמנים לא הספיקו להניח מוקשים.

עוד מבצע אחד עמד בפני היחידה - לסייע במעבר כוחות בעלות הברית על נהר הפו (רוחב הנהר - עשרות מטרים) על ידי סיוע בהקמת גשר ביילי שבסופו של דבר היה גשר של שלוש קומות. היה זה לאחר שהגרמנים בנסיגתם הרסו את כל הגשרים על הנהר. הגשר הוקם בהנחיית מהנדסים מדרום אפריקה. אך לא די היה בגשר, והצבא בנה מעבר נוסף על פני נהר הפו , מעבר רפסודות, ובו הועבר הציוד הכבד - רכב כבד וטנקים שבמעברם על הגשר היו יכולים למוטט אותו. הגרמנים ניסו לחבל במעברים על ידי השטת מוקשים בנהר. חיילי הבריגדה חסמו את דרכם של המוקשים שצפו על המים ברשתות דייגים.

ראו גם

• בית הקברות הצבאי ברוונה

לקריאה נוספת

• עמיהוד ארבל, תותחים על הסניו, 1948, מערכות - רשימות תותחן עברי, אשר שירת כתותחן בבריגדה היהודית בחזית איטליה.
• ד"ר יעקב ליפשיץ (הרב הצבאי של הבריגדה), ספר הבריגדה היהודית, הוצאת יבנה, 1947.
• דב קנוהל, עורך ראשי, בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, פרק ו: כינון החי"ל ( הבריגדה) ויציאתה לקרב, הוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל ומורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב.

קישורים חיצוניים

• החי"ל (הבריגדה היהודית) באתר "ההגנה".
• הגדוד השני של הבריגדה היהודית - איגוד החיילים המשוחררים בישראל
• מרדכי גיחון, ‏החי"ל - במתקפת האביב 1945 באיטליה, מערכות 166, מרץ 1965, עמ' 18-21
• אתר יזכור של משרד הביטחון על חלל הבריגדה משה זילברברג
• Museo della Battaglia del Senio - המוזיאון לקרבות על הסניו